מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שסז
Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 2:367 · מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →פתח ההוא סבא וכו' דינא עילאה תקיפא וכו' ומובן במ"ש הרב כי בר"ה הוא בחינת הדורמיטא שמסתלקים המוחין דזעיר שהם חו"ב חו"ג ואמנם חכמה וחסדים נשארים מקיפים על ראש זעיר ובינה וגבורה הולכות דרך אחוריו לתת מציאות דינין לנוקבא דזעיר שלא על ידו. והם עליונים שבאים ממש בלי אמצעי ולכן הם תקיפים כי הניתנים לה ע"י זעיר נמתקים בחכמ' וחסדים שבו אבל עכשיו הם דינים גמורים בלי מיתוק ונתינת דינים אלו בנוקבא נקרא התעוררות כי זעיר ישן אז והיא נעורה.
וכד איהו אתער פי' באותו זמן שיש איזה התעוררות אז מתחזק ס"א שאז שולטות הגבורות החזקות. ובאותו זמן סליק וחפי לסיהרא ידוע שתחלת אחיזת החיצונים הוא מן החזה ולמטה מקום התחלת כתר רחל. והנה היא בר"ה דבוקה אחור באחור עם זעיר והכוונ' היא לתקנה בנסיר' ולהאיר לה מסוד החסדי'. אמנם המקטרג רוצה למנוע הארתה דהיינו שלא תנסר ולא יעור זעיר משנתו ע"ד מ"ש המן ישנו עם א' ואר"זל ישן הוא אלהיהם:
ועוד י"ל שרוצה השטן לחפות על יסודה שלא יאיר שם בחינת מרדכי כמ"ש בדברי הרב מסטרא דדינא הוא קו השמאל דאו"א הוד וחצי יסוד של הגבור' וחסר ממנה כל צד הימין שנשארו מקיפים על רישא דזעיר. אבל מוח בינה דזעיר שהוא בהוד דאו"א וחצי יסודם דהיינו הגבורות דדעת דזעיר שנסתלקו ממנו לגמרי. הם נכנסים בנוקבא וכמ"ש בסה"כ. ואז היא מלאה מסטרא דדינא וכיון שהדיני' ההם ירדו לנקבה גם שהם מאימא יש כח לחיציני' להתחזק ולקטרג שיושפע עליהם כח ועוז ושלא יהיה תיקון לעולמות הקדושה: כדין כל עלמא איהו בדינא עילאין ותתאין. אפי' ספי' אריך מגבורה שלו ולמטה וכמו כן המתים והאיים כמ"ש ופוקד כל יצורי קדם שגם המתים נידונים להעלותם למדרגה אחרת.
וכרוזא וכו' עניינו יתבאר בסמוך:
אתקינו כרסייא היא המ' הנקרא כסא דין לפי שכל בניינה הוא בדינין אבל בר"ה עיקר בניינה הוא מגבורות אימא שהיא מלך העולם: והכרוז מכריז שיכוונו לתיקונה של המ' שיהא בה כח לקבל גבורות הבינה וז"ש
דאיהו בעי למידן פי' אינו ככל שאר הימים שהגבורות נמשכות לנוקבא מבעלה שהן גבורות מתוקות אבל עכשיו איהו שהוא מלך העולם בעי למידן להשפיע הדינים. ועוד יש הפרש גדול והוא שבכל יום נעשה התיקון והיחוד לפי בחינות פרטיות הבירורין שנבררו באותו יום אבל בר"ה הוא לפי כללות כולל של כל השנה לעשות תיקון כולל לכל השנה הבאה לכן צריך שיהיה ע"י אימא שהיא מארי' דכולא. ודוק אומרו בעי למידן שנראה שתלוי ברצון. והענין דבשלמא תיקון של כל יום ויום שבכל השנה הוצרך להעשות הדין לפי פרטות של אותו יום. אבל בר"ה הוא כללות כל מה שעבר ולשנה הבאה יצדק בו לשון רצון וא"ת אמאי אתער דינא עילאה ביומא דא משא"כ כל הימים לז"א רזא הכא יתבאר לקמן:
ואתנהיר לן במדברא לפי הנ"ל ההוא סבא היה ראש לכל אותם שפירשו מן הישוב לילך לאותו מדבר לכפות להס"א ולהעלות ממנו ניצוני אורה ובכח תורתם ויחודיהם העלו כמה בירורים כל השנה וזכו שהאיר עליהם אור הבינה להבין הסוד שיבוא.
והוא אומרו אלא כל רזין וכו': רזין הם אורות הדעת שבו נגנז יסוד דאימא קדישין יקירין הם חו"ב וקראם יקירין לפי שהם סוד אחסנתא דאו"א והם בנ"ה שבח"וב דזעיר.
בשביעאה היא אימא בין בסוד דינה היוצאת מת"ת דאבא כמ"ש בספר א"י וכמ"ש בליקוטים בדרוש על שם תג"עץ. ובין בבחינת התבונ' שמוצאה מת"ת בינה ותמיד היא שביעית לחב"ד חג"ת. אבל פי' דבריו בפרטות ואמר וההוא שביעאה ה"ס התבונ' לפי שיש ג' בחינות תבונ' כנודע ולכן לא די לו שיאמר פעם אחת עילאה. דהוה משמע התבונ' השנית שהיא עליונה על הג' לכן חזר ואמר עלמא עילאה וכדי שלא תאמר שכוונתו על הבינה ע"כ אמר דאיקרי עלמא דאתי שה"ס התבונה עה"ב ונמשך לזעיר. אבל אימא נקרא לעתיד לבוא כמ"ש בספר א"י בדרוש שלוח הקן: ואמר
דמינ' נהרין כל בוצינין הם הכלים בענין נרות המנורה הבזיכין שבם נותנים השמן: קדושין הם חו"ב: וברכאן הם חו"ג וכמ"ש ברכות לראש צדיק. גם ברכות גי' ב"פ שד"י והם יסודות או"א שבהם חו"ג ואמנם צ"אל שיום ר"ה הוא בכתר דזעיר כמ"ש בס"הכ והוא נעש' מת"ת דאו"א. פי' ת"ת דאבא מתלבש בת"ת דאימא שהוא שביעאה. וכ"ז מיירי ביש"סות וידוע שבת"ת דתבונ' שם סיום יסוד או"א עילאין וז"ש לעיל רזא הכא. גם תבין ענין הכרוז הנ"זל כמ"ש בס"הכ בפסוק זכרנו לחיים שהוא בכתר דזעיר בסוד ע"ב קס"א מאו"א שמתפשט בנ' שערי בינה וז"ס יום הזכרון זכור היינו כרוז: ובכלהו רקיעין הם כתרי כל העולמות הנעשים מן ת"ת של העליון שעליהם: