מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שס

בר תרין ואלין וכו' דע דאיתא בס"הכ בתפלת שבת שאותיות שקר הם כנגד אותיות שדה שהיא המ' דהיינו ש כנגד נה"י דזעיר ששם מעמדה ועוד מקבלת עד הת"ת ואז היא ד בסוד תנה"י ואחר שמזדווגת ומקבלת מהו' היא ה דהיינו עוברה ולעומתם ש דשקר לנגד ש' דשדה שבע"וה יש לקליפה אחיזת ברגלים ר היא נגד ד שחסר מהר' העוקץ שה"ס יחוד ב' וו"ין כזה ו והראש של הו' הראשונה רומזת למוחין שבראשה. אבל ר' אינו כן. והנה אותה הר' לוקחת וגונבת לה הטבור שבתוך הה' ולא עוד אלא שמתפשטת למטה להועיל לחיצונים והיינו ק' כקוף בפני אדם. ואז הקב"ה ברוב רחמיו חוזר ולוקח ממנה אותו העיבור ונשארת ר' הרי שקר ע"כ תמצית הדברים ואיתא בל"ת על הסבא דמשפטים כי ק"ר גי' ש' אלא שנפרד היסוד מס"א דנ"ה דידה ומתקרר שאין לו חמימות להזדווג וז"ש שרי בחבורא הוא ש' דשקר וסיים בפירודא ק"ר דשקר ע"כ. דהשתא ניחא שלא באה אות ו' הרומזת ליסוד הזכר בין ק' דקרוב ה' לר' דרצון יריאיו יעשה מפני שהם מפורדי' גם תבין למה דוקא בין ק' לר' ולא בש' שהרי ש' רומז לקדושה שממנה נמשך הכח לקליפה בסוד נהירו דקיק וז"ש כאן:

וסמכין לה בסמיכו אתוון דשקר כלומר שיש לה סמ"ך מאות ש' והוא מ"ש בפ' בראשית ש' את קשוט וכו' מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט. ומה שבאה בכאן אות ר' קודם לק' שאמר ואלין ר' וק' הוא מפני שזה דרכה שקודם היא ר' כנגד הד' ואח"כ לוקחת השפע ונעשית ק' אבל במזמור באו בדרך א"ב מפני שהקב"ה חוזר ולוקח העיבור מהק' ונשארת ר'. אשתמודען לגבייהו הן ב' אותיות ר"ק שהן האותיות שבהן רמז ממש לקליפה. משא"כ באות ש' שורש הקדושה וע"כ כתוב בבלעם ויקר אלהים אל בלעם ואז"ל שהיה חגר שהשקר אין לו רגלים כי אם רגל אחד שהוא ק' כמ"ש בס"הכ בכלהו כתיב ו' ר"ל שבשאר פסוקים יש ו' בין אות לאות באמצע הפסוק לבד אלו השנים ק' ר' שלא יש ו' ביניהם דה"ולל ולכל אשר יקראוהו באמת. ולא כמ"ש בספר כנפי יונה שכתב דמיירי בב' אותיות ק"ר הסמוכים במלת קרוב. ששכח ג"ד בפ' גדול ה' ומ"ש הוא נכון והר"מק הניחו בצ"ע אבל תמיה לי על הר"חו קודם שזכה לחכמת האר"י ז"ל שכתב בס' קרית ארבע משמו שמכאן נראה שיש שבוש בגירסתנו וצ"ל רצון יריאיו יעשה את שועתם ישמע: