מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר א:קנב

והרמ"ז כ' וז"ל בתוקפא וכו': תחלה אתן טעם לשבח להיות ספר הזוהר כולו סודות א"כ מאי אונמא איהו דהני שנקרא סתרי תורה. ונלע"ד כי עיקר סתרי תורה הוא מיוסד על בחי' הדעת שהן פנימיות ועצמיות עצמי של קו האמצעי המתפשט בתוכיו' זעיר הנקרא תורה סתם אבל תחלת מקורה המתחנת להיות בסוד אצילות היא ביסוד עתיק וחו"ג הם סוד מ"ע ומל"ת אמנם דכל שהחו"ג דעתיק הם בתכלית היחוד והמקום הראשון שמתחיל גילוי שלהם היא בדיקנא דאריך שעיקרה ב' מזלות נוצר ונקה והנה מזל נוצר כולל י"ג תקוני דיקנא שהם י"ג הויו"ת ומזל ונקה ג"כ כולל י"ג תי' דיקנא אבל בסוד י"ג אהי"ה צרף י"ג פעמים הוי"ה אהי"ה של ב' המזלות יעלה גי' תור"ה הרי סוד שם סתרי תורה מיוסד על סוד הקו האמצעי הוא הדעת מתחלתו והמשך התפשטותו ולכן לעיל דף ע"ד ששם מתחיל סתרי תורה ששם מדבר על סוד לשון הקודש שהוא פנימיות הדעת ברית הלשון ואולם מה שנז' שם הוא על סודות ההבלים היוצאים מפנימיות הדעת אבל כאן מדבר על המשך פנימיותו מלמעלה למטה. ונודע כי נשמות ישראל יוצאות מן הדעת וכללותם הוא אברהם אע"ה שהוא רומז בכל החסדים שבאצילות כי המקור הראשון הוא יסוד עתיק המושפע מדעתו דעתיק שבו שם ס"ג בפנימיותו ואמנם המקיף הוא אל שבמילואו הק"ף עם ס"ג גי' אברה"ם ואח"כ מאיר דעת ויסוד עתיק בנוצר חסד שהוא תיקון ח' וח"פ אל שכן ה"ס הדיקנא המתחלת בשם אל הם גי' אברה"ם. א"כ נאה דרוש זה לכאן גם ענין הנשמה המתברכת בצאתה לעולם יכון מאד כי כן כשזכה אברהם לנבואה זכה לנשמה עליונה וברכו ה' נמצא ענין לך לך הוא באברהם בין למעל' בין למטה:

בתוקפא ר"ל באמצע כי תוקפא הוא תרגום של חזק הורמנו דמלכא הוא האצילו' המושפע ממ' דא"ק שהיא סוד עתיק:

דנציב חד וכו' הוא המשך כללות הדעת שה"ס יסוד כנ"ל שהוא העושה פרי. רבא ותקיף הוא בסוד החו"ג:

גו נטיען וכו' הם ג' רישין שבאמצעם הוא הדעת דעתיק ושם הוא שורש כל הדעות והוא בתוך ב' רישין כתרא ומוחא שנתקנו מחו"ג דעתיק:

אילנא דא ה"ס התחלת התפשטו' הדעת שהוא בדיקנא בנוצר חסד שהוא מוקף מי"ב מדות ומדות היינו תחומין וגם הם סוד י"ב צירופי הוי"ה ואהי"ה. ולהיות שבחי' זו היא בתחלת המשכו מפנימיות הדעת דעתיק הנסתר לכן חזר ואמר אילנא דא כי בחי' דעת עתיק הוא השורש: וכל הנמשך הוא אילן ודו"ק:

בד' סטרין וכו' סתם עולם הוא זעיר אשר על ראשו מגיע סיום דיקנא דאריך שה"ס רג"ל כי שם סיום תרין מזלי שהם ע"ב קס"א גימ' רג"ל וד' סטרין הם כחב"ד כי מזרח כתר מערב דעת ח"ב הם דרום וצפון:

ת"ק פרסי מטלנוי ה"ס התפשטו' חגת"נה ושיעור ת"ק מלבד שהוא מילוי שד"י גם ירמוז בחי' ט"ו אמה לכתף ובסוד י"ה וקראם פרסי משום שנמשכים מהארות הרגל שעל הראש כנזכר:

כל רעותין דאינון פרסי ביה תליין ר"ל כי אלו הפרסי שהם חגת"נה הם רק ענפים המתפשטים מן הדעת אבל עיקריהם נשאר כמוס בתוך הדע' ואל אותם העיקרים קורא בשם רעותין מפני שכללו' הדעת ה"ס הרצון:

כד איתער וכו' ה"ס התעוררותו אל הזווג כי אז כל פנימיו' הגוף מרגישו וטעמו כי טיפת הזרע היא מכל הה' חסדים שכולם מקבלים כח חדש מהדע' ומתקבצים ביסוד. וז"ש לית מאן דנפיק מרעותיה וכו'. שהרי כולם הם בקו האמצעי מכוונים לנכח הרצון:

עי"ל כד אתער דא ר"ל ה"ס עשיית היסוד כמ"ש בכוונ' קונה הכל ואל ענין זה יצדק לקרותו בשם התעוררו' לב' טעמים א' הוא שאז מקבל הדעת כח חדש ממזל ונקה והיינו התעוררו'. טעם ב' כי בעשיית היסוד מתעורר הדעת שהרי היסוד הוא סוף המשך הדעת ובסוד הלולב ואז כולהו מתערין בהדיה שכל הה' חסדים מקבלים כח חדש להשפיע בחי' כללותם ביסוד:

ולית מאן דנפיק וכו' ירצה שגם בחינת התכללו' זה הוא כמוס בדעת שהרי יש בו ו' בחינו' כמ"ש בכוונת נענועי הלולב שהם ששה צירופי יה"ו וז"ש שאין מי שיוצא מרצונו שאפי' ההתכללו' הנזכר הוא בו בדעת וממנו יקבלוהו כל הה' להכלילו ביסוד ופי' זה נ"ל עיקר:

לבתר כולהו ברעותא וכו' בזה ירמוז החזרת החסדים ממטה למעלה להגדיל את הזעיר בהתגלו' החסדים ואפילו הדעת עצמו מתגלה ונקרא דעת מגולה כנז' בס' א"י בדרוש הגדלת זעיר וז"ש לבתר פירוש אחרי שיש בחי' חסדים בתוך היסוד דזעיר שאז חוזרים ההחסדים להתעלו' ולהתגדל עד שכל הזעיר מלא חסדים מגולות מתוכו חוץ ממחיצת נה"י דאימא ואז כולהו ברעותא חדא הדעת וכל ענפיו. משא"כ בתוכו שהוא היה סתום והם מגולים ואז הם מלעילא וכו' שחוזר ומקבל אור חדש מלמעלה מעתיק ואריך ויורד דרך א"וא ומשם נכנס בזעיר ומשם לצוקבא:

מניה ימא איתמליא דווקא מיסוד זעיר העיקרי הים מתמלא וכמו שכתוב לעיל בפרשת נח: איהו מקורא לכל מיין וכו' פירוש הדעת הוא מקור לכל מיין דכורין:

תחותיה וכו' ה"ס מים הנזכרים במעשה בראשי' שהם ה"פ מים דיום ב' והם ה"ו. שהם נעשים מצע תחת החסדים ובכחם גם הם נחלקים לנחלים להיות ניגרים ומושפעים. א"נ תחותוי ה"ס דעת דנוקבא שהוא מושרש ביסוד של זעיר שהוא תחתיו' של הדעת יש ה' חדרים לה' גבורו' שהן מימי בראשית כנז' והן שקיו דגנתא המפרה ומרבה את הנוקבא ואלו הם תלויים בו לפי שאין עצמות הגבורו' נותנות בדע' הנוקבא אלא הארתם לבד ונשאר שרשם ביסוד שגם מפני זה נק' דעתה קל. ושיעור הלשון כך מימוי דבראשי' שהם שקיו דגנתא ביה תליין כל נשמתין וכו' הן דווקא של ישראל הנק' נשמו' אבל של א"ה הם נפשו'. ודע שהנשמו' באות מתוך ב' זווגים האחד הוא זווג דנשיקין שהוא מסוד ברית הלשון והוא בסוד הבל היוצא מהפה ולעומת כן אמר פרחין. וזווג השני הוא מ"ש נשמתין אלין וכו' שהוא הזיוג בברית המעור מיסוד זעיר ליסוד נוקביה שהיא נקראת גנתא שבה נזרעות הנשמו' לצאת משם עם לבושיהון ע"ד החטה ואז יש בהן התכוננו' לנחתא להאי עלמא משא"כ המלאכים שהם רק מזווגהנשיקין ולכן אינם נגשמים בגופו' כמ"ש בס' א"י. והנה כל ענין זה הוא לכללו' נשמות הרבה שיוצאו' מזווגם ויורדו' בזווג הב' לרחם הנוקב' ומתעברת מהם והוא צרור החיים ששם הנשמו' צדורו' עד בוא זמן ירידת כל א' וא' לע"הז או לעשייה או יצירה או בריאה כנודע בסוד חי ה' אשר עמדתי לפניו ולכן אמר בלשון יחיד נשמתא כד נפקת מיסוד רחל או לאה כי רבו המדרגו' אז אתברכא בז' ברכאן והן האמורו' בס"ת דף ע"ח ובספר הליקוטים מפרשם בסוד ז' המדו' חג"ת נה"ים ד' בפ' ראשון חגת"ם וג' בפ' ב' נגד נה"י ושבעה ברכות אלה לתת כח לנשמה שתגדל ותכונן הגוף שתבוא בו להיו' הולך וגדל בכח התפשטו' ז' חסדים כמו שבהם נגדלים כלי פ' זעיר וז"ש למהוי אבא לגופא ולמהוי בסליקו וכו'. פי' המוחין נקרא אבות וסתם גוף ו"ק שהם עצמו של זעיר ובהכנס בו החסדים נגדל ומתעלם חג"ת לח"בד להיו' כלים למוחין ואז נשלם בפרצוף כן בכח ז' ברכו' שהן מז' חסדים הנשמה משפעת מוחין לגוף ובהם יהיה בסליקו פי' עילוי דיוקנא עילאה שח"גת מתעלים לחב"ד כמר"זל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך וכו' שהוא ממש עילוי חג"ת לח"בד ורמז אברהם שה"ס הנשמה שהיא אב לגוף לרוממו ולגדלו:

כד בעיא לנחתא וכו' ענין השבועה ידועה מסודה שה"ס ז' הבלים היוצאים מפה זעיר להקיף לנוקבא ואלו מאירים בנשמה בצאתם לעו"הז לעוזרה להיטיב וז"ס שבועת אמת ז' הבלים מז' שמות ס"ג שה"ס ז' קולות שבהם ניתנה תורה והיינו למיטר פקודי אוריית' ובזה תבין מרז"ל מושבע ועומד מהר סיני כי אותם הז' קולות הם סוד השבוע:

למעבד רעותיה ה"ס הדעת העליון של זעיר המושפע מתיקון ואמת כנודע:

ומסר לה וכו' פי' הרב ביחוד שם שד"י שה"ס מילוי ע"ב הנמשך לה ממזל נוצר חסד שהוא מ"ו גי' מא"ה ונקראים מפתחות להיותם סוד היסודו' שהם בחינות מפתח הפותח רחם הנוקבא ולכן אמר לאשלמא דרגין עילאין שה"ס מזל העליון. ונראה שבמאה ברכו' הוא משלים כל האצילו' מן אריך עד למטה עשר כלולים כל ספי' מעשר הם מאה גי' לך לך. מארצך דא גנתא ה"ס ג' בחי' הנפש דהיינו נשמה מג"ע יסוד אימא. רוח מזעיר אילנא דחיי נפש מרחל שהיא בית אביך בסוד ה' בחכמה יסד ארץ. ובספר יודעי בינה שלי פירשתי באופן אחר. ע"כ מסתרי תורה:

ר' חזקיה אמר דמתרחקין מקב"ה וכו': ר"ח מפרש הפ' בישראל שנולדו בקדושה והם חטאו והפילו עצמם אל הטומאה ויובן במ"ש הרב ז"ל ששורש עץ הדעת טו"ר הוא מהחזה דזעיר ולמטה ששם יציאת יעקב שהוא מן החסדי' טוב:

ומן השמאל יוצאת רחל שבניינה מהגבורו' שמשם המשכת כח לרע ומשם יוצא יצ"ט ויצה"ר שני לבבות וב' חללים של הרוח מצד ימין ושל דם משמאל. והצדיקים שמגבירים הטוב על הרע מהפכים של דם לרוח ואין להם אלא לב אחת כמש"ה ולבי חלל בקרבי ואין בו עביות דם. והרשע כולו מלא דם וגם הוא אין לו אלא לב א' רע כמש"ה לבו רק רע כל היום. ואז נק' אביר לב לאפוקי הרוח שהוא חלש ועוד נקדים מה שידוע שיש ל"ב אלהים דמעשה בראשי' שהם ביסוד אימא ויש ל"ב נתיבו' חכמה ביסוד אבא שה"ס ל"ב הוי"ות ויש בהם רפ"ח אותיו' מפני שמשם תיקן רפ"ח ניצוצין והוה רשעי ישראל:

תקיפין לבייהו בחוזק הרע שהרי חמאן שבילי אורייתא שהם מיסוד אבא ואורחי אוריית' שהם מיסוד אימא שהם שורשי החו"ג מ"ע ומ"לת שבתורה והם אין נותנים עיניהם בהם שכמו שלעשות הרע אמרינן עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ופירוש שב' עינים גם הם סוד החו"ג דהיינו עי"ן ק"ל ק"ל ולהיותם כפולים מצד או"א נמצא שכל א' מהם הוא ס"ר וב"פ ס"ר סר"סר לעבירה ומהם נמשך כח הטומאה אל הלב הפנימי:

וכן לטובה כשמתקדשים העינים בלימוד התורה קדושתם מתכנסת לתוכיות הלב דתמן סוד ב' הלבבות מצד או"א:

והצדיקים מגבירים החסדים וממתיקים הגבורות שמזה נמשכ' הכנעת יצ"הר אז נקרא יחוד שלם כי כן דרך הגבורות להכנע אל החסדים כמש"ה והוא ימשול בך אבל כשח"ו יצה"ר גובר אז החסדים שמשם יצה"ט כפופים כשבויים ולא מחפצם ובזה יובן מרז"ל ר' פלוני שושבניה דמ"ה הוה הנה גם השטן מתפייס להכנע אל הצדיקי' ואוהבם משא"כ הרשעים אעפ"י שמלאים חרטות תקיפין לבייהו דלא מהדרין וכו' ר"ל שאין חרטתם נמשכת ממיתוק הגבורות דהיינו התשובה כמ"ש ביו"הך שמתעלה מ' אל אימא לקבל גבורות מתוקנות ושאז אין כח לשטן וכו' אין זו חרטתם אלא מכח שכבר עשה יצ"הר את שלו ובאותו רגע שמחטיאו ירפה מלעבוד את היצ"הט שבזה הוא נראה כמתעורר לברוח משיעבודו וז"ש דלא מהדרין בתיובתא לגבי מאריהון שהיא אימא ואדרבא משתקעין בטומאה בנוקבא דתהומא רבא שהיא כנגד אימא בקודש ואז איקרון אבירי לב בכח הדין החזק שממנו זו הקליפה הקשה. הרחוקים מצדקה זו מלכות בסוד התבסמותה דקבילת דכורא ה' על צדק באופן שר' אבא מפרש הפ' על רשעי ישראל שתחלתם מן הקדושה ומתרחקי' מן התורה:

אבל ר' חזקיה מפרש הפי' במגולגלים כבר בעולם תוך הקליפו' וכשבאים לעולם להתתקן חוזרים לסורם וז"ש דמתרחקי מקב"ה בחזרתם לעולם:

ואינון רחיקין מניה פי' כבר קודם בואם לעולם הם רחיקין מניה ואפ"ה עומדים בקשיותם עתה שבאו לברור סיג טומאתם אנו רואים שהם רחוקים מצדקה וכיון דאינון רחוקים מצדקה רחוקים אינון משלום סוד הענין כי המ' בהיותה בסוד הגבורות לבדם נק' צדק דאוקידת עלמא בשלהובוי ומשם נמשך כח לחיצוני' ואינון רצועות הדין אמנם בהמתקה בה' חסדים אז נק' צדקה דקבילת דכורא כנודע. והנה החוזרים בגלגול העולה חסד הכוונה היא שיתבררו ויעלו בירוריהם בסוד מ"ן לקבל מ"ד שהם החסדים ולכן הרשעים שהם מתחלה אבירי לב ועוד שבים על קיאם הם רחוקים מצדקה שאינם מתעוררים להברר ונודע שהמ' נקרא צדקה כשמקבל' מן הצדיק וכנזכר בכוונת צדקה של פורים ולכן אמר כיון דאינון רחוקין מצדקה רחוקין אינון משלום הוא צדיק יסוד הנק' שלום והוא בסוד הדר הנותן כח לבירור שדוחה הרע ולוקח הטוב:

ועי"ל כמ"ש בליקוטי תורה פ' לך לך שעונש הכרת הוא שנכרתת אותה הנפש ממקורה ואינה יכולה להעלות מ"ן ולגרום זווג למעלה לשום שלום בבית. עי"ל כמ"ש בליקוטי תורה פ' בא שנפש הצדיק נקשרת ברוח שלה ומקבלת הארה גדולה ממנו משא"כ נפש הרשע שנכרתת מן הרוח וז"ש דלית לון שלום הוא הרוח שהוא מבחינת הזכר דכתיב אין שלום וכו':

מ"ט בגין וכו' וירצה שאינה קללה מאת ה' אליהם דא"כ הו"לל לא יהיה שלום לרשעים אבל אומרו אין שלום כלומר ממעשיהם נמשך להם דכיון דרחוקים מצדקה ממילא אין להם שלום:

ת"ח אברהם בעי וכו' קים לן ממר"ן האר"י ז"ל שאברהם נשמתו היתה שקועה בקליפות ועוד בחטא יחמתהו אמו דתרח ארתח לקב"ה ואפ"ה היה בו כח להתקרב אל ה' והוא ראיה לרשעי' שיוכלו לשוב ולהתקרב אל ה':

הה"ד אהבת צדק נודע שיש ב' מיני זווגי' לאו"א א' תדירי לחיות העולמות וב' ע"י הזכיות לסוד הפנימיות וכתב הרב שמן הזווג התדירי נמשך כח אל התחתונים כדי שיוכלו להעלות מ"ן ואא"עה המשיך כח החסדים. אל מדת הצדק כי סוד אהבה הם החסדים. ותשנא רשע. עשית הבירור ודחית חלק הרע והרשע. אוהבי מ"ט הו"לל אהובי ותירץ שהשפיע בי סגולת האהבה: