מקדש דוד חלק ד רנה

בירושלמי שם ה"ד תני ריב"י אומר רוטבי תמרים פטורין מן הפאה לפי שאין ראשון שבהם ממתין לאחרון ואמרינן מ"ט דרבנן דמחייבי אמר ר"ז מפני שכולן צריכין שאור בב"א היינו שהטלת שאור שלהן הוא בב"א כמ"ש הפ"מ והטלת שאור הוא שיעור של עונת המעשרות כדאמרינן פ"א דמעשרות התמרים משיטילו שאור דבישול גמור בהן הוא משתפרש הגרעינה כדאמרינן בירושלמי ונראה מזה דכל שבאין לעונת המעשרות בב"א שהיא הבאת שליש חשיב לקיטתן כאחד

והנה לפ"ז הא דחשבינן בפ"א דפאה האוג והחרובין האגוזים והשקדים הגפנים והרמונים והזיתים והתמרים דחייבין בפאה כל הנך עונת המעשרות שלהן הוא בב"א והנה בגפנים ורמונים יש להוכיח דעונת המעשרות שלהן הוא בב"א שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' מעשר והוא מהירושלמי אשכול שהגיע בו אפילו גרגיר יחידי לעונת המעשרות כולו חיבור למעשרות וכאילו הגיע כולו ולא אותו אשכול בלבד אלא כל הרוח שיש בה אותו הגפן שיש בו האשכול וכן רימון שהגיע בה אפילו פרידה אחת כולה חיבור ע"ש א"כ כל הגפנים וכל הרמונים של אותו הרוח באין לעונת המעשרות בב"א וכן בזיתים יש להוכיח דעונת המעשרות שלהן הוא בב"א דאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ב) זיתים מאימתי חייבין במעשר משביכר צמייא קייטא ע"ש. והנה זה דתלינן עונת המעשרות של זיתים בביכור של פירות אחרים הוא לפי שכתבו התוס' ר"ה (י"ב) דעונת המעשר של כל הפירות הוא הבאת שליש וזה דקתני בתבואה וזיתים משהביאו שליש ובשאר פירות אמרינן התאנים משיבחילו הענבים משיבאישו כו' משום דבכולהו אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה וזיתים ע"ש ומש"ה נתנו סימן להבאת שליש של זיתים בזמן ביכור של פירות אחרים והנה מוכח מזה דעונת המעשר בכל הזיתים הוא בב"א כיון דלא נתנו סימן בגופן כ"א בזמן ביכור של פירות אחרים ואי זיתים גופייהו אין עונת המעשרות שלהן בזמן אחד מה שייך ליתן להן סימן בביכור של פירות אחרים. והנה בזה מתיישב מה שהקשו התוס' על רש"י ז"ל מנחות (פ"ו) גבי ג' זיתים הן כו' ופי' רש"י ז"ל דאין הזיתים מתבשלין בב"א והקשו כיון דאין לקיטתן כאחד אמאי חייבין בפאה ע"ש ולפ"ז כיון דלפאה לא תלוי בבישול גמור רק בעונת המעשרות ל"ק דלעונת המעשר הן באין כאחד כדמוכח מהירושלמי אך לפ"ז תקשה באורז ודוחן פרגין ושומשמין אמאי חייבין בפאה הרי כתב הר"ש ז"ל בשביעית (פ"ב מ"ז) דאין מביאין שליש בב"א ונראה דזה דנראה מהירושלמי דכל שמטילין שאור שהוא עונת המעשר בב"א חשיב לקיטתו כאחד אין זה דתלוי רק בעונת המעשרות דכ"ש אם גמר בישולן הוא בב"א דחשיב לקיטתו כאחד רק אף אם אין גמר בישולן כאחד כיון שבאין לעונת המעשרות בב"א חשיב ג"כ לקיטתו כאחד דאז כבר ראוין ללקיטה ע"י הדחק וא"כ אורז ודוחן כו' נהי דאין הבאת שליש שלהן בב"א מ"מ כיון דגמר בישולן בב"א כדאמרינן בר"ה חייבין בפאה

הקשה הגר"א ז"ל על הירושלמי בההיא דמודים חכמים לר"ע בזורע שבת או חרדל בג' מקומות שהוא נותן פאה מכל או"א ואמרינן בירושלמי הטעם לפי שאין הראשון ממתין לאחרון ואמרינן דמפריש מכל קלח וקלח והקשה א"כ אין לקיטתו כאחד ואמאי חייבין בפאה ע"ש והנה אף דמוכח מהירושלמי דאם באין לעונת המעשרות בב"א חשיב לקיטתן כאחת מ"מ קושית הגר"א ז"ל חזקה וא"א לומר דאף דאין נגמרין כאחד מ"מ הבאת שליש שלהן הוא בב"א דע"כ בשבת וחרדל כשלוקט את זה האחרים עדיין לא הביאו שליש דאי הביאו שליש אמאי מודים חכמים לר"ע הא ס"ל לרבנן דלא אמרינן לח ויבש ב' מינים וע"כ כשלוקט אלו האחרים עדיין לא הביאו שליש וכה"ג חשיבי כב' שדות כמ"ש הרמב"ם ז"ל מהירושלמי שדה שהגיע חציה עד שליש וחציה לא הגיע והתחיל לקצר כו' דאינו מפריש מן הראשון על האחרון א"כ בשבת וחרדל אף בשעת לקיטתן של אלו האחרים לא הביאו שליש א"כ אין לקיטתן כאחד

אך מדברי התוס' נראה דלא ס"ל דכל שבאין לעונת המעשרות בב"א חשיב לקיטתו כאחד לפאה שהקשו בר"ה (י"ב ע"א) על הא דתנן האוג והחרובין כו' כיון דמדאורייתא לא מחייבי בפאה אלא זיתים וגפנים בלבד אמאי לא קתני להו ברישא ואי משום דחביבא ליה מילתא דרבנן לתני זיתים וגפנים לבסוף וכתבו דבפאה לא אתיא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחד כו' א"נ האחרון אחרון אין לקיטתו כאחד כולי האי כמו הראשון שלפניו ופאה שייך בדבר שלקיטתו כאחד ותני לא זו אף זו ע"ש ואי תלוי בעונת המעשרות הא גפנים ורמונים עונת המעשרות שלהן הוא ממש כאחד דאם הגיע גרגיר יחידי כל הגפנים של כל הרוח הגיעו וכן ברמונים א"כ איך אפשר שיש מינים אחרים שעונת המעשרות שלהן הוא יותר בב"א וא"כ אמאי לא קתני גפנים ורמונים ברישא. והנה ז"ש התוס' דאין לקיטתן כאחד כולי האי היינו דאין הפסק גדול ביניהם ומ"מ חשיב לקיטתן כאחד הנה בתאנה דחשיבא אין לקיטתה כאחד ג"כ אין הפסק גדול ביניהן דכולן מתבשלות ביום אחד רק זו שחרית וזו ערבית וכדאמרינן בב"ב (כ"ח ע"ב) אכל תלתא פירי בחד יומא כגון תאנה כו' ורק בצלף משכחת לה תלתא פירי בתלתא יומי ועיין בתוס' שם וצ"ל דבהנך ההפסק עוד יותר קטן ולא חשיב הפסק לענין פאה אך רש"י ז"ל כתב בפסחים (נ"ז) דתאנה אינה מתבשלת כאחת אלא זו גמורה היום ואחרת יוצאה בצדה כל ימות הקיץ ע"ש והנה זה תלוי בגרסאות בב"ב שם דהר"ח והערוך גרסי בצלף אכל תלתא פירי בחד יומא ובתאנה אכל תלתא פירי בתלתא יומי ע"ש

והנה זה דאמרינן בספרי גבי מעשר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן את הפרגין ואת השומשמין מנין לרבות קטניות כו' דנראה מזה דשאר קטניות אינו מכניסן לקיום נראה דמ"מ אי אפשר לומר דלענין פאה רק אורז ודוחן כו' חייבין בפאה דהא אשכחן שאר מינים שחייבין בפאה כגון שבת וחרדל וכן תלתן כדאמרינן בירושלמי הנח לפניהם כו' תלתן בעמיר וצ"ל דשאר קטניות אינו מכניסן לקיום כמו הנך ולא הוי דומיא דתבואה אבל אין זה שאינו מכניסן לקיום כלל דיש מדרגות בזה ולענין פאה סגי

אמרינן בירושלמי על ההיא דהמחליק בבצלים כו' דזה דבעינן מכניסו לקיום תלוי רק במין דבעינן רק מין המכניסו לקיום ע"ש הנה אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ד) אי מה קציר דבר שלקיטתו כאחד ומכניסו לקיום וחייב בפאה ואומר אף בפועל כן כלומר דאף פועל לא יאכל אלא מדבר שלקיטתו כאחד ומכניסו לקיום אמר ר"י שנייא היא דכתיב וקטפת מלילות בידך אפילו מדבר שאינו לקיום ע"ש דמלילות אינו מכניסן לקיום ונראה מזה דבפאה כה"ג פטור ויש לעיין הא מלילות הוא תבואה שמכניסה לקיום ואותה תבואה הראויה לעשות ממנה גורן ראויה למלילות כדאמרינן בביצה (י"ג) המכניס שבלין לעשות מהן עיסה ונמלך עליהן למלילות כו' א"כ הוא מין המכניסו לקיום רק דעתו למלילות ולא לקיום וצ"ע

אמרינן (פ"ג מ"ג) המדל נותן מן המשואר ע"מ ששייר והנה זה דהבצלים שהוא מדל פטורין מן הפאה כתב הר"ש ז"ל ב' טעמים חדא דלאו קצירה היא כיון דעושה כן בשביל תקנת הנשארים עוד כתב שם משום