מקדש דוד חלק ד רנב

המעשר אינו משום הפקר כמ"ש תוס' והשמ"ק רק מקרא דובא הלוי כו' דשם פאה פטורה מן המעשר אף שהוא רק לעניים אבל אם אין עליו שם פאה אף שהוא הפקר לעניים אינו פטור ממעשרות ומש"ה בנותן פאה פחות מכשיעור אף דא"י לחזור בו והוי הפקר לעניים מ"מ כיון דאין עליו שם פאה אינו נפטר מן המעשרות

הנה המל"מ (פ"א מהל' מ"ע) הביא דברי הירושלמי דכל שהפריש פאה פחות מכשיעור אינו פאה והקשה מזה על הראב"ד ז"ל דס"ל דמפריש מקצת תרומה היינו פחות מכשיעור קדשה ומ"ש תרומה מפאה אף דשיעור של תרומה אחד מס' הוא רק מדרבנן הא אף שיעור פאה אחד מס' הוא ג"כ רק מדרבנן ע"ש אך נראה דל"ד דבתרומה כיון דמדאורייתא אי"ל שיעור וחל התרומה ומדרבנן נימא דלא חל התרומה והדר לטבלא משום דהוי פחות מכשיעור וזה אי אפשר כדאמרינן בפ' האשה רבה גבי אין תורמין מן הטמא על הטהור דמדאורייתא תרומה מעליא האי גריוא אי אפשר למהדר לטיבלה דאין כח ביד חכמים לעקור כו' אבל בפאה זה דאם הפריש פחות מכשיעור דחייב במעשרות הוא לחומרא וכיון דמדרבנן י"ל שיעור אינו נפטר כשהקדיש פחות

הנה בשיעור פאה שהוא אחד מס' יש לחקור זה דאמרינן (בנדרים נ"ט) דליטרא בצלים שתקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' דאף הזרע שתיקן כבר ג"כ צריך לעשר אם גם לענין פאה כן בבצלים שהפריש עליהם פאה וזרען אם רק הגידולין חייבין בפאה או גם הזרע שכבר נפטר דקרא דעשר תעשר במעשרות כתיב [אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ג) הדין קיצחא כי זרע לה עביד בצל דק וכי שתיל לה עביד בצל רב מחייב בב' פאות היינו דאם זרעה והפריש פאה ואח"כ שתיל לה חייב עוד בפאה ואשמועינן רבותא אע"ג דהשתא שתיל לה רק לזרע (ועיין במפרשים ז"ל שם) אך שם לא נתבאר אם מפריש עתה שיעור פאה על הכל או רק ע"מ שנתוסף]

אמרינן מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים כו' (ובפ"ב מ"ז) אמרינן קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה הנה כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ג הט"ז) בשותפין שקצרו חצי שדה בשותפות ואח"כ חלקו ואחד נטל קציר ואחד קמה דהקציר כבר נפטר והטעם משום דחובת הקציר בהקמה וכן אמרינן בירושלמי באגדו ושחמתית דאם קצר כל השחמתית לעשותן גורן אחד ואח"כ נמלך לעשותן ב' גרנות דהשחמתית נפטרה ע"ש ומשום דחובת פאה בקמה וכשקצר כל השחמתית לעשותן גורן אחד היה אפשר להפריש עליה מן האגדו ושם הוא חובת פאה. והנה יש לעיין בשלמא בקצר חציה וקצרו לסטים חציה דפטורה משום דחובת פאה בהקמה היינו כיון שחובת פאה נשארה בהקמה א"כ ממון עניים לסטים שקלוה אבל בקצר חצי שדה בשותפות וכן קצר כל השחמתית לעשותן גורן אחד נהי דחובת הקציר בהקמה מ"מ ממון עניים להיכן הלך הרי קצר גם החצי השני. ונראה דהנה אמרינן בירושלמי ספ"ב קצר ושייר כדי פאה כיון שקצר שבולת ראשונה חזרה פאה לעומרים ויש לעיין כיון שהפריש פאה ונעשית הפאה ממון עניים כשקצר מהם שבולת ראשונה איך נעשה הכל של בעה"ב וחזרה פאה לעומרים ונראה מזה חידוש בפאה דאף לאחר הפרשה כל שכילה פאת שדהו נעשית הפאה של בעה"ב וכיון שהפריש פאה כל מה שהפריש חשיב פאת שדהו וכל שקצר ממנה שבולת אחת מקרי כילה פאת שדהו ונעשה הכל שלו רק כל שעבר על לאו דלא תכלה והוי לאו הניתק לעשה ואיכא עשה דתעזוב זה חיוב פאה חדש וזה החיוב הוא על העומרים. והנה בקצר חצי שדה בשותפות כבר יש שם ממון עניים כיון שכבר נתחייב בפאה אף שעדיין לא הפריש דהא מהני שינוי לקנות אף קודם שהפריש דהא אמרינן לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים כו' אבל לא מפריש מן העיסה משום דשינוי קונה ורש"י ז"ל (סנהדרין פ"ח) כתב דמהני תפיסה בפאה קודם הפרשה ע"ש ואח"כ כשחלקו ונתחלק לב' שדות הקצורה ושאינה קצורה נמצא שהשדה הקצורה כילה שדהו שהרי כולה קצורה וכל שכילה שדהו בטל ממון עניים מהקמה אפילו כשכבר הפריש וכ"ש כשעדיין לא הפריש והכא ל"ש שיחזור הפאה לעומרים דזה דוקא היכא דעבר על לאו דלא תכלה והוי לאו הניתק לעשה ואיכא עשה דתעזוב וזה הוי חיוב חדש על העומרים אבל כאן דבשעה שקצרה היה ראוי להפריש פאה מן השאר ולא עבר על לאו רק אח"כ ע"י החלוקה נחלקו לב' שדות ונמצא ע"י זה שכילה שדהו כיון דלא עבר על לאו ליכא עשה אבל זה שנפקע ממון עניים מן הקמה אינו תלוי בעבירת הלאו רק כל שכלה שדהו ע"י איזה אופן שיהיה בטל ממון עניים מן הקמה ומש"ה נפטר לגמרי וכן בשחמתית כיון שקצר כל השחמתית ע"מ לעשותן גורן אחד לא עבר על לאו דלא תכלה שהרי אז היתה שדה אחת עם האגדו ואח"כ כשנמלך לעשותן ב' גרנות דנעשית כל השחמתית שדה בפ"ע והרי כילה שדהו בטל ממון עניים מן הקמה וחיוב על העומרים לא חל כיון דלא עבר על לא תכלה וליכא ניתק לעשה

ולבד זה בההיא דקצר חציה וקצרו לסטים חציה אפילו קצרו שלא לאבדה והשיבו מה שקצרו ג"כ פטור מפאה ואע"ג דכבר יש שם ממון עניים אף קודם הפרשה מ"מ אותו ממון עניים מתלי תלי וקאי אם יהיה אח"כ אפשר להפריש וכיון שקצרו לסטים חציו השני ליכא עוד קמה להפריש ולהפריש מן העומרים אי אפשר דהפרשה מן העומרים הוא רק בשעבר על לאו דלא תכלה והכא לא עבר וכיון דלא אפשר עוד להפריש פקע ממון עניים וזה הטעם יש נמי לומר בקצרו חצי השדה בשותפות וקצר כל השחמתית ע"מ לעשותן גורן אחד כו' כיון דאח"כ אי אפשר עוד להפריש מן הקמה דנתחלקו אח"כ לב' שדות פקע ממון עניים

אמרינן בירושלמי נשתתפו בחצי שדה וקצר חצי חציו ולא הספיק לקצור את השאר עד שנשתתפו בכלו מפריש מן הראשין על האמצעות ומן האמצעות על הראשין אבל לא מן הראשין על הראשין ופי' השנו"א היינו דמפריש מן החצי חציו שקצר בתחילה על החצי חציו השני ומן החצי חציו השני על החציו השני שנשתתפו אח"כ אבל לא מן החצי חציו שקצר מתחילה על החצי השני שנשתתפו אח"כ ע"ש ונראה מזה דאין מפרישין משל שותפות על של אחד מהם וכשקצר החצי חציו בשותפות חצי השני לא היה עדיין בשותפות והיה מיוחד לכל אחד חלקו אין מפרישין משל שותפות ע"מ שמיוחד לכ"א מהשותפין ויש לחקור אם בחצי שדה היו שותפין בשוה ובחצי שדה לזה ג' חלקים ולזה רביע אי מפרישין מזע"ז אי שדה של שותפות חשיב לעולם כב' שדות כיון שהיא של ב' בעלים ושל ב' בעלים חשיב ב' שדות ולפ"ז שדה של שותפות חייבת לעולם בב' פאות וזה בשדה של שותפות דאינו מפריש רק פאה אחת הוא משום כיון דהפאה היא ג"כ של שותפות א"כ איכא הפרשה משל זה על חלקו ומשל זה על חלקו ולעולם בפאה אחת איכא ב' פאות וא"כ היכא דבחצי שדה הן שותפין בשוה ובחצי לאחד ג' חלקים ולאחד רביע אין מפרישין מזע"ז דנמצא מפריש משלו על של חברו ושלו וש"ח חשיבי כב' שדות או דלעולם שדה של שותפין אינה חייבת רק בפאה אחת דל"ש דשם בעלים יחלקו השדה לב' שדות כיון דבכל מקצת ומקצת הם שותפין ושם הבעלים על כל מקצה ומקצת רק להפריש משל שותפות על של אחד מהשותפין אי אפשר דבזה שם בעלים אחד עליו ובזה ב' בעלים וזה מחלקן לב' שדות