מקדש דוד חלק ד רמד

ד"א לא יביא זרע לשם ואם יש שם מרחיק כדי עבודה דהיינו ו"ט וזורע את המותר ואמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל דריב"נ ס"ל כר"י בגפן שהוא נטוע בגת או בנקע דאם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם אבל אם יש שם ד"א מרחיק ו"ט. והנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ז הכ"ג) גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ מרחיק ממנה ו"ט כו' והיינו כרבנן דר"י וכתב עוד שם ואם היה עמוק י' והיה רוחב שפת החריץ למעלה ד' אסור לזרוע בתוכו אעפ"י שהרחיק ו"ט וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה י' ורחבו ד' לא יזרע בכל המחיצה אעפ"י שהרחיק ו"ט כו' וכמה ירחיק לכתחילה ויזרע ד"א לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר והוא מהתוספתא פ"ד דכלאים העושה מחיצה לגפן עמוקה י' ורחבה ד' ביטל ו"ט שבגפן כו' וכנוה שהביא הכ"מ שם וכתב ג"כ דז"ש הרמב"ם ז"ל דמרחיק ד"א וזורע שאר המקום המוקף גדר או שאר החריץ הוא ג"כ מהתוספתא דאמרינן דר"ג ובית דינו התקינו שיהיו מרחיקין ד"א מעיקר גפנים ולגדר וכן משמע ממתני' גבי גפן שהוא נטוע בנקע או בגת דפליג ר"י ואומר אם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם ומינה נשמע לרבנן היכא דעמוק י' ורחבו ד' וכן הדין דמסתיא דנחמיר בו כאילו היה כרם ע"ש היינו דפלוגתא דר"י ורבנן הוא רק בנקע שאין עמקו י' ורחבו ד' אבל אם עמוק י' ורחבו ד' וכן אם מוקף גדר לכ"ע צריך הרחקה ד"א כדין כרם. והנה זה דס"ל לריב"נ בעריס שאם יש בין עריס לגדר ד"א מרחיק רק ו"ט וזורע את השאר ואע"ג דאף גפן יחידי המוקף גדר ג"כ צריך להרחיק ד"א כמו בכרם צ"ל דעריס אינו מוקף גדר מכל צדדיו ומש"ה הוי רק כנקע שאין עמוק י' ואליבא דר"י אבל ההיא דעדיות דגנה קטנה שהיא מוקפת גדר דאמרינן אם יש שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' דהיינו ד"א מותר להביא זרע לשם קשה הא הכא היא מוקפת גדר מכל צדדיו א"כ צריך להרחיק ד"א ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דס"ל דהערוס הוא מן הגדר ולחוץ א"כ אינו שייך זה לדין גפן המוקף גדר דהכא אדרבה הגדר מוקף עריס כמ"ש פ"ח ה"ז אבל להראב"ד ז"ל דמפרש דהעריס הוא בפנים מהגדר א"כ בגנה קטנה המוקפת עריס הגדר הוא מבחוץ ומקיף את העריס א"כ אפילו אין שם אלא גפן יחידית ג"כ מרחיק ד"א לכל רוח א"כ איך מותר להביא זרע לשם וצ"ע [הנה מ"ש בפה"מ בעדיות על ההיא דהעיד ר' ישמעאל על גנה קטנה שהיא מיקפת עריס אם יש שם מלא בוצר וסלו כו' דמרחיק ו"ט וזורע את השאר והיינו כגפן יחידית יש לעיין דהא ר' ישמעאל לי"ל כלל עבודה לגפן יחידית כדאמרינן בירושלמי ספ"ד ולי"ל שיעורא דו"ט כלל א"כ לדידיה יהיה מותר לזרוע בכולו וצ"ע]

הנה לפי מה דאמרינן בירושלמי דשיעור מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן הוא ד"א יש לעיין על הראב"ד ז"ל דא"כ כי אין שם מלא בוצר וסלו מכאן פי' אמאי לא יביא זרע לשם הא הוי כרם הנטוע על פחות מד"א כיון דלהראב"ד ז"ל הגדר הוא חוץ להעריס ומקיפו יכי אין שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' אין שם ד"א בין גפן לגפן וכרם הנטוע על פחות מד"א אינו כרם ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דהעריס הוא חוץ לגדר וזה דאין שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' היינו בין גדר לגדר אבל בין גפן לגפן יש אך להראב"ד ז"ל קשה ואף דאמרינן בירושלמי דר"י ס"ל כריב"נ דעריס אינו ככרם ורק לענין שאם אין שם ד"א לגדר לא יביא זרע לשם מ"מ אף לריב"נ בעינן שיהי' בעריס ה' גפנים וכרם הנטוע על פחות מד"א דינו כגפן יחידי וכן המ"ר כתב בפשיטות דבעריס ג"כ בעינן שיהיו הגפנים רחוקים מד' ועד ח' אמות (וכן משמע מהירושלמי דמקשינן לב"ש ל"ל עריס הא ס"ל דכל שורה של ה' גפנים הוי כרם ומתרצינן בעריס מעוקם ואמאי לא אמרינן דנ"מ בעריס דלא בעינן שיהא נטוע מד' ועד ח' אמות וצ"ע]

כתב המ"ר דאפשר לריב"נ היכא דהגדר גבוה י"ט אף בגפן יחידי ג"כ הדין דאם אין בינו לבין הגדר ד"א לא יביא זרע לשם ובהא קי"ל כריב"נ וזהו מ"ש הרמב"ם ז"ל בגפן שהוא מוקף גדר כו' אך זה לא מכרעא דהתם מוקף גדר ולא שעומד בצד הגדר ע"ש. והנה דברי הרמב"ם ז"ל בגפן שהוא מוקף גדר ודאי אינו שייך כלל לההיא דריב"נ דריב"נ קאמר דכל שאין שם ד"א לא יביא זרע לשם אבל אם יש שם ד"א מרחיק ו"ט וזורע את השאר ובההיא דגפן שהוא מוקף גדר כתב הרמב"ם ז"ל וכמה ירחיק לכתחילה ויזרע ד"א לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר א"כ אף אם יש שם יותר מד"א מרחיק ג"כ ד"א ובעיקר מה שרוצה המ"ר לומר דלריב"נ אם הגדר גבוה י"ט אף בגפן יחידית אם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם הנה הראב"ד ז"ל בעדיות (פ"ב מ"ד) כתב להדיא להפך שכתב שם לריב"נ דוקא בעריס של ה' גפנים אבל בגפן יחידית אף אם אין שם ד"א מותר לזרוע ובעריס גופא בעינן דוקא גדר גבוה י"ט ע"ש א"כ בגפן יחידית לריב"נ לא מהני אף מחיצה י"ט: סימן סב. לקט שכחה ופאה

גרסינן (רפ"ב דפאה) אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית כו' הבור והניר וזרע אחר כו' ובירושלמי ובת"כ פ' קדושים אמרינן שדך לחייב על כל שדה ושדה מכאן אמרו אלו מפסיקין לפאה כו'

אמרינן (פ"ג מ"ב) המנמר שדהו ושייר קלחים לחים רע"א נותן פאה מכל או"א וחכ"א מאחד על הכל ומודים חכמים לר"ע בזורע שבת או חרדל בב' או בג' מקומות שהוא נותן פאה לכל או"א וכתב הר"ש ז"ל מהירושלמי דשבת וחרדל מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות כלומר כיון דאין דרכן ליזרע שדה אחת הו"ל אותן ערוגות שדות טובא ע"ש וכ"כ הרע"ב ז"ל מפני שאין דרכן לזרוע מהן שדה אחת לפיכך חשובין כל אותן ערוגות כאילו כל אחת מהן שדה אחת ע"ש היינו דהכא לא בעינן שתפסיק שדה בור דשיעורה בג' תלמים של פתיח אך כל ערוגה חשיבא כשדה בפ"ע כמ"ש המשנת חכמים מהירושלמי. והנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ג מהל' מ"ע הי"א) שדה שכולה זרועה מין אחד וכיון שהתחילו בה מקומות ליבש עקר כו' עד שנשאר הלח מפורד מלבנות מלבנות מרוחקות זו מזו אם היה דרך בנ"א שם לזרוע מאותו המין ערוגות ערוגות כגון שבת או חרדל ה"ז מניח פאה מכל מלבן ומלבן שהרואה אומר ערוגות ערוגות נזרעו ואם היה מין אחד שזורעין אותו שדות כגון תבואה וקטניות נותן אחת לכל ע"ש היינו שמפרש הסיפא ומודים חכמים לר"ע בזורע שבת או חרדל כו' ג"כ במנמר וזה דמניח פאה מכל או"א הוא רק כיון דדרכן לזרוע ערוגות ערוגות יאמר הרואה שערוגות ערוגות נזרעו מתחילה ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל דלעולם בזורע מתחילה ערוגות ערוגות כל ערוגה חשיבא כשדה בפ"ע לענין פאה ואין חילוק איזה מין שזרע שם ורק הכא במנמר שלא זרע מתחילה ערוגות ערוגות ולא הוי רק חשש שהרואה יאמר שזרעו ערוגות מתחילה זה החשש איכא רק בשבת וחרדל שדרכן לזרוע ערוגות אבל דברים שאין דרכן לזרוע ערוגות רק שדה אחת ליכא חשש שיאמרו שנזרעו ערוגות מתחילה וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם לעיל בהזורע שדה שי"ב