מקדש דוד חלק ד רמ

מהל' כלאים ה"ח. והנה להר"ש ז"ל דבזורע כרמו בשביעית דאם הזמורות הוסיפו מאתים נאסרין שפיר אבל הר"ש ז"ל שם מ"ז כתב בחד לישנא דזה דאף העצים נאסרין בכה"כ הוא רק בזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אבל אם היה כרם וזרע אח"כ לא אסר הכתוב אלא מלאה ותבואת הכרם ודעת הגר"א ז"ל דהעצים לעולם אין נאסרין בכה"כ ויש לעיין ספיחין העולין בשדה כרם אמאי מותרין

כתב הרדב"ז ז"ל שם דאם לא הגיעו הענבים לפול הלבן אין העצים נאסרין וזה דאמרינן בספרי אי"ל אלא כרם שעושה פירות שאין עושה פירות מנין ת"ל כרם כו' היינו דכרם שאינו עושה פירות כלל אתרבאי אבל כרם הראוי לעשות פירות לא אתרבאי ומש"ה בעינן שיגיעו לפול הלבן ע"ש ונראה דא"א לפרש דזה דאתרבאי היינו מין כרם שאינו עושה פירות דבמס' תמיד גבי כל העצים כשרים למערכה כו' מוכח דלא משכחת לה גפן שאינו עושה פירות ודברי הרמב"ם ז"ל פ"ה הט"ז צ"ע ע"ש וצ"ל דהיינו נטיעות שעדיין לא הגיעו לעשות פירות וזה אתרבאי דמקדשין אעפ"י שאין עושין פירות

הנה שיטת השנו"א (פ"ז מ"ז) דהענבים אין מתקדשין אלא כפול הלבן אבל מקדשין הזרעים אפילו כשהן סמדר ואם נטע גפן עם פירות כשהן סמדר אצל התבואה כשהשריש מקדש אחרים אבל כשעדיין לא הוציא כלל בודאי הוי כעץ בעלמא ואינו אוסר וכתב עוד שם דזה דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא רק אליבא דר' יאשיה דבעינן במפולת יד לא משכחת לה בשאר זרעים דהא תבואה משיבשה אינה מתקדשת וכשנטע אילן ותבואה במפולת יד בודאי התבואה נגמרת קודם שיעשה אילן סמדר והגפן קודם שנעשה סמדר בודאי אינו מקדש ולא אשכחן אלא בקנבוס ולוף שהן עושין לג' שנים ולכך לר' יאשיה לבד קנבוס ולוף הוי דאורייתא ע"ש ומוכח מדבריו דאף בזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ג"כ אין אוסרין עד שיעשו סמדר. והנה יש לעיין איך יפרנס הספרי דאמרינן אי"ל אלא כרם שעושה פירות שאינו עושה פירות מנין ת"ל כרם הא להגר"א ז"ל גפן שאינו עושה פירות הוא כעץ ואפילו גפן שעדיין לא הגיע לעשות פירות אינו אוסר וכל פירושי הר"ש ז"ל (פ"ז מ"ז) על הספרי חדא דהיינו לאסור הזרעים אוסר אפילו אינו עושה פירות א"נ דמיירי בזרוע מעיקרא חטה ושעורה וחרצן ע"ש להגר"א ז"ל א"א לפרש כן דהא ס"ל דאף לאסור אחרים ואף בזרוע מעיקרא חטה ושעורה וחרצן ג"כ בעינן עכ"פ סמדר וצ"ע

עוד כתב השנו"א שם דזה דאמרינן דתבואה מתקדשת בהשרשה היינו לעצמה אבל מקדשת הגפנים אף קודם השרשה ע"ש ונראה טעם הדבר דזריעה מקרי אף קודם השרשה שהרי כתב החינוך מצוה תקמ"ח דלוקה אף קודם השרשה א"כ ע"כ איכא כלאים אף קודם השרשה אך העיקר שגדל בהיתר ואמרינן דכה"כ עיקרו נאסר בעינן השרשה אבל גפנים שנאסרין מכאן ולהבא ע"י הוספת מאתים תכף משזרע ונעשה כלאים אוסר וזה שכתב השנו"א דאם נטע גפן עם פירות כשהן סמדר אצל התבואה כשהשריש מקדש אחרים אבל קודם שהשריש לא צ"ל נהי דאף קודם דאשרוש חשיב זריעה בתבואה אבל נטיעה באילן קודם דאשרוש לא חשיב נטיעה א"נ כיון דע"י נטיעה צריך לחול שם כרם כ"ז דלא אשרוש אין שם כרם עליו משא"כ בזורע תבואה ולא אשרוש דל"ש זה ולפ"ז אף ללקות אינו לוקה בנוטע גפן קודם דאשרוש

הנה אי הקשין והעצים נאסרין בכה"כ שיטת הגר"א ז"ל בשנו"א וביו"ד רצ"ו סק"י דאין נאסרין חוץ מהקשין של תלתן ומשום שטעם עצו ופריו שוה וביו"ד שם הביא ראיה מהא דאמרינן מי שהיו לו חבילי תלתן של כה"כ ידלקו ואם איתא מ"ש חבילי תלתן דנקט אלא דוקא תלתן שטעם עצו ופריו שוה נאסר ע"ש. והנה י"ל דזה דנקט חבילי תלתן הוא משום סיפא דאם נתערבו באחרות כו' כולן ידלקו ודוקא חבילי תלתן שהוא דבר שבמנין. עוד הביא ראיה מדאמרינן בפסחים זאת אומרת כה"כ עיקרן נאסר ואם איתא דהקשין נאסרין לא גרע עיקרן מהקש והעצים ע"ש ויש לעיין הא הקש והעצים גדלו באיסור אבל עיקרן שגדל בהיתר לא שמעינן מינה

והנה להגר"א ז"ל דאין העצים והקש נאסרין חוץ מעצי תלתן לפי שטעם עצו ופריו שוה יש לעיין מהתוספתא דמקצתן נעשו כפול הלבן ומקצתן לא נעשו את שנעשו נתקדש ואת שלא נעשו מותרין הא כיון דמקצתן נעשו כפול הלבן הרי איכא כרם ואותן שהגיעו לפול הלבן נאסרין א"כ אמאי לא נאסרו עמהן אף אותן שלא הגיעו מי גריעי מעצי תלתן דנאסרין אף שהן רק עצים משום דטעמן כטעם הפרי הא אותן ענבים שלא הגיעו לפול הלבן הרי טעמן כאותן שהגיעו לפול הלבן א"כ הנך ענבים שלא הגיעו לפול הלבן מי גריעי מעצים וא"א לומר להגר"א ז"ל מ"ש לעיל דזה דהעצים נאסרין הוא משום טפלה להפירות שעליהן דא"כ ל"ל טעם עצו ופריו שוה ואפשר דזה דטעם עצו ופריו שוה מהני רק בזרעים אבל לא בתבואת הכרם אך יש לעיין בטעם הדבר

אמרינן דהזורע כרמו בשביעית אינו נאסר לפי שא"א אוסר דבר שא"ש הנה לפ"ז יש לעיין בכל כלאי הכרם לא יאסרו העוללות דהוי ג"כ דבר שאינו שלו דהא אמרינן (ספ"ז דפאה) המקדיש את כרמו משנודעו העוללות העוללות לעניים ואמרינן בתוספתא לפי שא"א מקדיש דבר שאינו שלו וכיון דאין הענבים נאסרין עד שיעשו כפול הלבן א"כ כבר נודעו העוללות

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ד) כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הן בוסר וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו ה"ז לא קדשו ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע אבל הבוסר מותר וכתב בפי' הרדב"ז ז"ל שהוא מההיא דמנחות במעשה באחד שזרע כרמו ש"ח סמדר דהתירו את הגפנים ואסרו את הזרעים משום קנס וס"ל להרמב"ם ז"ל דמש"ה נקט סמדר לאשמעינן דמש"ה לא אסרו הגפנים כיון שלא הגיעו לפול הלבן ע"ש. והנה זה דלא פי' הרמב"ם ז"ל כפשוטו דלא אסרו הגפנים לפי שאינם שלו והזרעים אסרו שהוא זרע אותם ושייך קנסא והאי דעבד איסורא קנסוהו רבנן והאי דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן וכמה שפי' רש"י ז"ל נראה משום דהרמב"ם ז"ל לטעמיה שכתב בה"ט הרואה כלאים בכרם חברו וקיימן ה"ז הרואה אסור בהנייתן וכל אדם מותרין בהם ע"ש א"כ הזורע כרמו ש"ח לא גרע מרואה כלאים בכרם ש"ח וקיימן א"כ לעצמו אסורין בהנאה בין הגפנים ובין הזרעים א"כ מה שייך למקנסיה יותר ואמאי אמרינן דהתירו הגפנים ואסרו הזרעים משום קנסא ואי דאסרו הזרעים לכל העולם אין זה שייך לקנס דבלא"ה אסורין לו כמו הגפנים ולכן פי' דההיתר של הגפנים היה משום דלא הגיעו לפול הלבן ובדין שלא יאסרו לא הגפנים ולא הזרעים רק קנסוהו שיאסרו הזרעים

אמרינן (פ"ז מ"ה) המסכך גפנו ע"ג תבואתו ש"ח ה"ז קדש וחייב באחריותו ר"י ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שא"ש והביא שם הר"ש ז"ל מהירושלמי אמר ר' יוחנן הכל מודים בענבים שהן אסורות א"ל ר"א מה האוסר אינו נאסר שאינו אוסר נאסר ואמרינן מה פליגין במסכך גפנו ע"ג תבואתו ש"ח אבל המסכך גפנו ש"ח ע"ג תבואתו כ"ע מודו שהאוסר נאסר היינו דהגפנים נאסרין וכתב הר"ש ז"ל הטעם דהכא מודים שהגפנים נאסרין אעפ"י שהן של חברו משום שעשה מעשה בגפן ש"ח שסיככו