מקדש דוד חלק ד רלח

דייקינן דלא מהני צוה"פ לענין שבת ביותר מעשר מההיא דעירובין דמקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה כו' בחבל אחד סגי משום צוה"פ ע"ש ולריב"י דבעי מחיצה שתי וערב וכשיש בין קנה לחברו ג"ט לא מהני ואף שהוא פחות מעשר י"ל משום דהוי צוה"פ מן הצד אבל בכלאים קשה דלכלאים מהני צוה"פ מן הצד. בזה דאמרינן דלכלאים מהני צוה"פ מן הצד יש לחקור בבית רובע בבקעה דמותר לזרוע ב' מינים ואם הקיפן גדר אסור וכאן הגדר הוא לחומרא וכן בעלמא בכלאי זרעים דאם היו מוקפין גדר לוקה כדאמרינן בירושלמי אי בזה מהני צוה"פ העשוי מן הצד דזה דצוה"פ מן הצד מהני לכלאים ולא מהני לשבת כתב רש"י ז"ל משום דשבת חמיר מכלאים ע"ש א"כ אי מהני לכלאים צוה"פ מן הצד לקולא כ"ש דמהני לחומרא או אפשר דללקות חמור כמו שבת ולא מהני צוה"פ מן הצד שתהיה עליו שם מחיצה]

אמרינן (פ"ו מ"ד) עריס שהוא יוצא מן המדרגה כו' רא"א אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה אם גבוה מן הארץ י"ט אינה מצטרפת עמה ואם לאו ה"ז מצטרפת עמה ופי' הר"ש ז"ל דקאי על עריס כגון שנטע ג' גפנים בארץ וב' במדרגה אבל הרמב"ם ז"ל בפה"מ ובפסקיו פי' דקאי על סתם כרם דטעון ב' שורות ונטע שורה אחת בארץ ושורה במדרגה ובפה"מ כתב דאין הלכה כר"א אבל בפסקיו (פ"ז ה"ו) פסק כר"א וכתב הכ"מ שם דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא פליגי רבנן עליה דר"א. והנה לפמ"ש בפה"מ דפליגי רבנן עליה דר"א ואין הלכה כר"א יש לעיין מאי טעמייהו דרבנן כיון שהמדרגה גבוה י"ט איך יצטרפו ב' השורות הא הוי מחיצה הא גדר י"ט מפסיק בין שורה לחברתה כדאמרינן (פ"ד מ"ז) ואפשר דפליגי אי אמרינן לענין כלאים גוד אסיק מחיצתא דזה דתל שהוא גבוה י"ט חשיב מחיצה הוא משום גוד אסיק ולענין סוכה לא אמרינן גוד אסיק כדאמרינן בסוכה (ד') בעמוד שהוא גבוה י"ט דלסוכה בעינן מחיצות הניכרות ע"ש ואפשר דבזה פליגי ר"א ורבנן אי לכלאים בעינן מחיצות הניכרות

ז) אמרינן (פ"ז מ"ז) מאימתי תבואה מתקדשת כו' וענבים משיעשו כפול הלבן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ד) כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן אלא עדיין הן בוסר וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו ה"ז לא קידש ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע כו' היינו דזה דאמרינן ענבים משיעשו כפול הלבן אינו רק לענין קדוש הענבים דאף התבואה ג"כ אינה מתקדשת אם הענבים לא הגיעו כפול הלבן אלא משום קנסא. עוד כתב שם גפן שיבשו העלין שלה אפילו כדרך שתיבש הגפן בימי הקור אסור לזרוע בצדה ירק או תבואה ואם זרע לא קידש ע"ש היינו דמוקי לה למתני' דכלאים (פ"ז מ"ב) דאמרינן גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת דמיירי בלא יבשה לגמרי רק שיבשה כדרך שיבש בימי הקור וכ"כ בפה"מ שם גפן שיבשה שנפלו העלין שלה בתחילת החורף כאשר יקרה לגפנים ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינו עושה פרי ע"ש היינו דכל שלא הגיעו הענבים לפול הלבן אין מקדשין את התבואה מה"ת אבל מקדשין משום קנסא ובנשרו אף העלין שלה בימות החורף אף שאסור לזרוע אין מקדשין לגמרי אף משום קנסא וכן הוא ביו"ד סי' רצ"ו ע"ש. והנה אין לומר דטעם הרמב"ם ז"ל דכל שלא הגיעו הענבים לפול הלבן אף התבואה אינה מתקדשת מדינא אלא משום קנסא הוא משום ק"ו דהאוסר אינו נאסר הבא לאסור כו' דכל שאחד אינו נאסר אינו אוסר את השני וכיון דאמרינן דהענבים אין מתקדשין אלא משהגיעו לפול הלבן ה"נ דאין אוסרין את התבואה דהא הרמב"ם ז"ל לי"ל האי ק"ו שפסק (בפ"ה ה"ח) במסכך גפנו ע"ג תבואתו ש"ת דהגפנים נאסרין ולא כר"א בירושלמי דאמר ק"ו האוסר אינו נאסר כו' [ועיין בפי' הרדב"ז ז"ל שם] אלא טעם הרמב"ם ז"ל הוא דכל שלא הגיעו הענבים לפול הלבן אין שם כרם עליו לקדש אחרים דשם כרם הוא על הפירות. והנה זה נראה ג"כ מהירושלמי (סוף פ"ו) גבי פרח היוצא מן העריס כנגדו אסור ר"א בר עוקבא כו' תחת האשכולות אסור ומקדש תחת העלין לא ר"י אמר אפילו תחת העלין אסור ומקדש ויש לעיין מ"ש תחת האשכולות מתחת העלין ומוכח מזה דשם כרם הוא על האשכולות רק בעלמא כל שיש שם אשכולות הכל קרוי כרם ואף ד"א של עבודת הכרם הוא בכלל כרם דאיסור כה"כ תלוי בשם כרם כמ"ש התוס' עירובין (צ"ב) אבל בפרח היוצא מן העריס דיוצא חוץ ממקום עבודתו דאינו אוסר אלא כנגדו ואינו עושה שם כרם חוץ ממנו אינו אסור רק כנגד האשכולות שזהו הכרם. והנה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דקודם פול הלבן התבואה נאסרת משום קנסא ובתחילת החורף שנושרין אף העלין אינו מקדש כלל ונראה מזה דקודם נשירת העלין אף דליכא ענבים כלל מקדש משום קנסא דמדרבנן חשיב כרם כל שיש שם עלין. והנה למ"ד בפרח היוצא מן העריס דאף כנגד העלין מקדש י"ל דס"ל דהיכא שיש שם אשכולות האשכולות עושין שם כרם על העלין אף ביוצאין העלין חוץ ממקום עבודתה א"נ דהעלין מקדשין משום קנסא וכמו בכרם דאין בו אשכולות כלל רק קודם נשירת העלין דמשום העלין לחודא מתקדש משום קנסא דמדרבנן שם כרם אף על העלין לחוד לקדש התבואה ומש"ה מקדשין כנגדן

והנה בכרם שהגיעו ענביו לפול הלבן דמקדש כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה"ז) דאף העצים נאסרין ע"ש דהכל בכלל תבואת הכרם. והנה יש לעיין שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ד) מקצתן נעשו כפול הלבן ומקצתן לא נעשו את שנעשו נתקדשו ואת שלא נעשו מותרין ע"ש ואמאי אין נאסרין אותן שלא הגיעו לפול הלבן כיון שמקצתן הגיעו לפול הלבן א"כ יש כאן כרם והעצים נאסרין ואמאי אין נאסרין אותן הענבים שלא הגיעו לפול הלבן מי גריעי מעצים שמתקדשין וצ"ל דאותן העצים שענביהם כפול הלבן בטלים לגבי האשכולות שעליהן והן בכלל תבואת הכרם משא"כ אותן ענבים שלא הגיעו לפול הלבן אין בטלים לגבי אותן שהגיעו ולפ"ז העצים שהענבים שלהם לא נעשו כפול הלבן אין נאסרין אף שיש בכרם ענבים שהגיעו לפול הלבן דלא עדיפי אותן עצים מהענבים שעליהן וכ"ש הזמורות שאין עליהן ענבים כלל דאין נאסרין. והנה לפ"ז ל"ק מה שהקשו התוס' כתובות (פ') ועוד מהראשונים ז"ל ע"ז דבכה"כ אף הקשין והעצים נאסרין מההיא דאכלה ערלה שביעית וכלאים ה"ז חזקה ומוקמינן בחבילי זמורות אלמא דהזמורות אין נאסרות ע"ש דהתם מיירי בזמורות שאין עושין פירות וכדאמרינן ר"פ המקבל כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות והיינו זמורות שקוצצין מן הגפנים כמ"ש רש"י ז"ל והיינו אותן זמורות שאין עושין פירות שדרך לקצצן מן הגפנים ואותן זמורות אין נאסרין אפילו אי גדלו לאחר שנעשה כה"כ דאינן בכלל תבואת הכרם וכמו הענבים שלא הגיעו לפול הלבן והתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ז מ"ז) זמורה של גפן שהיתה מודלית אפילו היא ק' אמה כולה אסורה היא ופירותיה ע"ש התם כיון דמיירי בזמורה שיש עליה פירות נאסרת היא ופירותיה דבטלי העצים לגבי הפירות הגדלין עליהן

והנה זה דהעצים נאסרין משום דבטלי להפירות שעליהן היינו שהן טפלה להפירות נאסרין עמהם הנה כן נראה נמי מהירושלמי (פ"ה ה"ו) ר"ז כו' משום ר' הושעיה אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסור ואם הביאה דגן תדלק הכל אסור ע"ש והא הכא קודם שהביא דגן היו הקשין מותרין ואף שגדלו