מקדש דוד חלק ד רלז

מחיצה להחמיר וע"כ ס"ל דאמרינן מחיצה להחמיר ונראה דודאי מצינו מחיצה לאיסור והיינו מחיצה המחברת וזה דשקלינן וטרינן אי מצינו מחיצה להחמיר היינו מחיצה שאינה מחברת. והנה זה דמקשינן התם ממחול הכרם אף לפי דעת המקשן דאין זה משום דד"א לגבי גדר אפקורי מפקיר להו רק משום מחיצה לאיסור אין זה משום דהמחיצה מחברת הזרעים עם הגפנים דלמחול הכרם לא בעינן שתהא המחיצה מקפת מכל צד אלא אפילו אם הגדר רק מרוח אחת כדפשטינן בירושלמי ע"ש וחיבור לא הוי אלא כשמוקף מכל צד א"כ האי מחיצה לאיסור אין זה משום חיבור ואף להתוס' עירובין שם ד"ה שאילמלא דנראה דס"ל דבעינן במחול הכרם שיהי' מוקף מכל צד אך נראה מדברי התוס' הטעם דכל שאין הכרם מוקף אין הגדר שהוא חוץ להזרעים שייך להכרם כלל ורק כשהכרם מוקף א"כ זה הגדר שהוא חוץ לזרעים שייך לאותו ההיקף וא"כ הוא שייך להכרם ע"ש א"כ ג"כ אין הטעם משום חיבור ומש"ה מדמינן לה אי מצינו מחיצה לאיסור

כתב הראב"ד ז"ל (עדיות פ"ב מ"ד) גבי גנה קטנה המוקפת עריס כו' דלא הוי מחיצה להחמיר כיון דליכא מחיצה בין הגפנים לזרעים רק המחיצה בחוץ ומחברתן ע"ש היינו דלא דמיא לההיא דעירובין דחצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה דהתם הגיפופי הם בין החצר הקטנה והגדולה והיינו בין הגפנים להזרעים משא"כ בעריס שהמחיצה בחוץ וקשה הא התם מקשינן ממחול הכרם והתם נמי המחיצה היא מחוץ להגפנים והזרעים וצ"ל כמ"ש דבמחול הכרם אף שהמחיצה היא חוץ להגפנים והזרעים מ"מ אין זה מדין חיבור משא"כ בעריס התם האיסור מדין חיבור דמדרבנן חשיב זה חיבור

ונראה דאין מחיצה מהני כלל לחבר הזרעים עם הגפנים ללקות ורק בכלאי זרעים לחבר הזרעים זע"ז מהני גדר ללקות אבל בכה"כ לחבר הזרעים עם האילנות לא מהני גדר ללקות רק לאסור לכתחילה ונראה דזהו פירוש הירושלמי (פ"ח ה"א) גבי פלוגתא דר"י ור' יאשיה בכה"כ אי חייב בזורע מין אחד או עד שיזרע ב' מיני זרעים ואמרינן דלר' יאשיה החידוש של איסור כה"כ אף דבלא כרם ג"כ אסור לזרוע ב' מינים לשיעוריה שהוא ד' אמות ואמרינן מה נן קיימין אי כשעשה גדר מבפנים בטל הכרם אי בשעשה גדר מבחוץ זהו המחול אלא כי נן קיימין בשדה שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ד' אמות ע"ש ונראה פירושו כיון דבכלאים לא לקי אא"כ מוקפות גדר או מוקרחין בתוך שדה תבואה כדאמרינן בכלאי זרעים א"כ בכה"כ איך מיירי אי בשעשה גדר מבפנים היינו בין המינים א"כ בטל הכרם דגדר מפסיק בין כרם לזרעים אי כשעשה גדר מבחוץ זהו מחול הכרם ועל מחול הכרם אין לוקין דגדר לא מהני לחבר הזרעים עם הכרם לענין מלקות ואוקימנא דלא מצי מיירי בכה"כ ע"י גדר אלא באידך גוונא שהקריח בתוך שדה תבואה ד"א לכרם ונראה הטעם דחמיר לענין זה כלאי זרעים מכה"כ דבכלאי זרעים מהני גדר ללקות משא"כ בכה"כ דכה"כ על שם כרם קפיד רחמנא כמ"ש תוס' בעירובין ואין הגדר מהני לעשות עליו שם הכרם והוי רק מחול הכרם דאסור ואין לוקין עליו

אמרינן (פ"ד מ"ז) הנוטע שורה אחת בתוך שלו כו' אם היה גדר גבוה י"ט אין מצטרפות רי"א אם ערסן מלמעלה ה"א מצטרפות והיינו שער כותש ופליגי רבנן עליה וכתב בפה"מ דאין הלכה כר"י ואע"ג דלענין פאה שער כותש אינו מפסיק וכן בכלאים גופא אמרינן (פ"ה מ"ג) שומירה שבכרם גבוה י' ב ד' זורעין בתוכה ואם היה שער כותש אסור וליכא א פליג ונראה דההיא דשומירה שבכרם דהוי כרם בלא ש כותש ושער כותש הוא רק לעשות שם כרם אף על השומירה וכ"ש לפאה דהתם שער כותש הוא רק לחברן מהני אבל בהנוטע שורה אחת בתוך שלו כו' דשער כותש צריך לעשות כרם דבלא חיבור שער כותש אין שם כרם כלל ס"ל לרבנן דלזה לא מהני שער כותש

אמרינן בעירובין (י"א) מעשה באדם א' שנעץ ד' קונדיסין ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים וא"ל ר"ל כדרך שהתירו לו לענין כלאים ה"נ התירו לו לענין שבת כו' והקשו בתוס' אי צוה"פ מהני מד' רוחות לענין שבת א"כ בפסי ביראות למה הוצרכו לד' דיומדין וכתבו התוס' דהכא לא מיירי בד' דפנות וה"פ כך התירו לענין שבת במפולש דהיינו ב' מחיצות דב' מחיצות לענין שבת הוי כד' מחיצות לענין כלאים דבכלאים אין חילוק בין שתים לארבע ע"ש. ונראה הטעם דשאני בזה כלאים משבת משום דלשבת בעינן לעולם היקף מחיצות דשיהיה המקום רה"י בעינן היקף מחיצות סביב ולזה יש דין דלההיקף בעינן עכ"פ ב' מחיצות שלמות וצוה"פ מכל צדדין לא מהני אבל לכלאים לא בעינן מקום בפ"ע שיהא מוקף מחיצות מכל צד רק בין זרעים לכרם בעינן מחיצה וכשיש כרם רק מצד אחד בעינן גדר רק מצד אחד וכשיש כרם מכל צד בעינן גדר מכל צד א"כ אין כל מחיצה שייכת להשניה א"כ בכלאים ל"ש זה הדין דעכ"פ בעינן ב' מחיצות [אבל הדין של פרוץ מרובה על העומד דשייך אף במחיצה אחת איכא אף בכלאים]

אמרינן בעירובין (צ"ג) בבית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן וכתבו התוס' אע"ג דלענין שבת לא אמרינן פי תקרה כו' לשמואל אלא כשיש ד' מחיצות יש לחלק בין כלאים לשבת כדמשמע לעיל י"א ע"ש היינו ההיא דנעץ ד' קונדיסין ומתח זמורה עליהן דמהני לכלאים ולא מהני לשבת ונראה שהן טעם אחד כמו התם בצוה"פ מד' צדדין דמהני לכלאים ולא מהני לשבת וכמ"ש משום דלכלאים כל מחיצה ומחיצה דבר בפ"ע ה"נ לענין פי תקרה כיון דלענין כלאים כל מחיצה ומחיצה דבר בפ"ע אין צד אחד שייך להשני כלל א"כ ל"ש דבעינן ד' מחיצות

אמרינן ביו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ו בגדר המבדיל בין כרם לירק נפרץ יותר מי' כנגד הפרצה אסור וכתב בחי' רעק"א ז"ל הא כנגד העומד מותר וכתב הר"ש ז"ל אם היה רחב ד' אבל פחות מד' אף כנגד העומד אסור כדאיתא בעירובין ותמיהני דאדרבה מסוגיא דשם מבואר ההיפך דלפ"מ דקאמר רבא מדסיפא רשב"ג כו' א"כ לדידן דקי"ל כרבנן דגם מלמעלה שיעור לבוד ג"ט גם ג"ט חשוב הוא להתיר העומד וכתב ומצאתי להריטב"א ז"ל להדיא בשם הר"י והראב"ד ז"ל דלדידן גם בג"ט שרי נגד העומד ע"ש. הנה אמרינן (בפ"ה מ"ד) הבית שבכרם זורעין בתוכו וכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ז הכ"ב) הבית שבכרם אם יש בו יותר מגע"ג עד ד' זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות מגע"ג ה"ה כסתום ע"ש והוא מהירושלמי והנה בפי' הרא"ש ז"ל הקשה ל"ל בית תי"ל דאף מחיצות מפסיקות ע"ש, והנה להר"ש ז"ל אתי שפיר דמג"ט ועד ד' לא מהני מחיצה לכלאים ומש"ה צריך בית שהוא מקורה דזה מהני אף מג' ועד ד'

אמרינן בעירובין (ט"ז) כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ריב"י וחכ"א אחד משני דברים ואמרינן בירושלמי שם כמחלוקת לשבת כך מחלוקת לכלאים. והנה יש לעיין כיון דמהני צוה"פ העשוי מן הצד לכלאים כדאמרינן בעירובין (י"א) א"כ ל"ל שתי וערב היינו שלא יהא בין קנה לחברו ג"ט וערב שיהיו שם ג' חבלים ואמאי בחבל עליון ואף אם יש בין קנה לחברו ג"ט תהני משום צוה"פ הנה בירושלמי כלאים (פ"ד ה"ב)