מקדש דוד חלק ד רלו

ו"ט על ו"ט כו' ואינו לוקה עד שיהיו קרובין בתוך טפח וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל אין דברים הללו אמורים אלא לדעת ר"י אבל לדעת חכמים לאסור בבית רובע וללקות בו"ט וכתב הכ"מ דזה דבעינן בית רובע הוא תבואה בתבואה והכא ירק בירק וס"ל להרמב"ם ז"ל דר"י ורבנן לא פליגי מדאמרינן בירושלמי דר' זעירה יליף הדה דר"י מדרבנן כמא דרבנן אמרין באיסור בית רובע ללקות וע"ו כן ר"י אמר באיסור וע"ו ללקות טפח והיינו דרבנן איירי בתבואה ור"י איירי בירק ולא פליגי ע"ש. והנה בירושלמי (פ"ג ה"ג) אמרינן מ"ט דר"י והשקית ברגלך כגן הירק וכמה היא שיעורה של פרסה טפח וכן אמרינן בשבת (פ"ה) וכתב רש"י ז"ל שם והשקית ברגלך להטעין על כתפך מים ולהלוך ברגלך סביבותיה להשקותה ל"ל למכתב רגלך לומר שבמקום מהלכו להשקותה כשיעור רגל הוא ע"ש ונראה הטעם דחשיב הפסק טפח הוא משום דהולכין שם להשקותה והוי כמו דרך היחיד דמפסיק בכלאים וזה רק בירק דגדל על כל מים ומהלכין להשקותה אבל בתבואה ל"ש זה ולא חשיב הפסק טפח דהא ר"י מוכיח מקרא רק דמקום מהלך להשקותה הוא כשיעור רגל שהוא טפח כמ"ש רש"י ז"ל אבל זה דחשיב הפסק בין הזרעים לא יליף לה כלל דזהו ממילא דהוי כמו דרך היחיד דמפסיק ואף דדרך היחיד הוא ד"א זהו רק לאיסור אבל ללקות כל דרך מפסיק

בירושלמי (פ"ב ה"ו) שקלינן וטרינן אי גדר זרוע מציל את הזרעים היינו אי מותר לסמוך לו ב' מינים ע"ש ויש לעיין תי"ל דצריך הרחקה מהזרעים של הגדר עצמו ואם הוא ממין אחד של אלו ב' המינים הרי צריך המין השני להרחיק מן הגדר כשיעור ההרחקה. והנה אפשר לומר לפמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"ו) הלפת עם הצנון אינן כלאים זע"ז מפני שפריהן שוין והלפת עם הנפוס אינם כלאים מפני שהעלין שלהן שוין אבל צנון עם הנפוס כלאים זה בזה ע"ש א"כ משכחת לה שזרע על הגדר לפת ומשני הצדדין סומך צנון ונפוס דבשביל הזרעים שעל הגדר א"צ להרחיק דלפת אינו כלאים עם שתיהן ואיבעיא לן רק אי גדר זרוע מציל על הזרעים אך נראה דאצ"ל דמיירי בכה"ג רק דמן הזרעים שעל הגדר עצמו א"צ להרחיק דאמרינן ר"פ ערוגה היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה י"ג זרעונין ג' על כל גבול וגבול ואחד באמצע ומקשינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם דיזרע ג' על כל גבול וה' באמצע כשאר ערוגה דזורעין בתוכה ה' מינים ואמרינן תפתר שהגבולין ממעטין ופי' הר"ש ז"ל שם היינו דצריך להרחיק זרע הערוגה עצמה מזרע הגבולין והביא ע"ז מהירושלמי ר"י אמר ר"ז ור"א תרויהון בשם ר' יוחנן חד אמר סומכין לגדר ואין סומכין לגבול כו' ע"ש והיינו זה דאין סומכין לגבול הוא דצריך להרחיק מהזרעים שנזרע על הגבול א"כ דכוותה סומכין לגדר דא"צ להרחיק מזרעים הנזרעים על הגדר וא"כ איבעי לן רק אם גדר זרוע מפסיק בין הזרעים שבצדדין [וזה דאיבעי לן אי גדר זרוע מציל על הזרעים נראה משום דדמי לשער כותש דאינו מפסיק אך ל"ד לגמרי דהתם הענפים של הצדדין עולין על הגדר והכא על הגדר זרעים אחרים ומש"ה איבעי לן דאפשר כיון דעכ"פ יש זרע על הגדר כמו בהצדדין מבטלין ממנו תורת גדר ואינו מפסיק]

אמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ו) היה שם סלע ארוכה עשרה ורחבה ד' מותר לסמוך לה לב' רוחותיה כו' היינו כיון דארוכה י' א"צ להיות גובהה י' כמ"ש המפרשים ז"ל שם והנה לענין שבת לא שמעינן דאם ארכו י' לא בעינן גבהו י' וצ"ל דכלאים שאני דיש חילוק לענין מחיצות בין שבת לכלאים כדאמרינן בעירובין (י"א) אך יש לעיין למה צריך שיהא רוחב ד' והאי רוחב ד' ע"כ הוא בעביו דהא ארכו י' ולא מצינו לענין מחיצות שיעור לעביו של מחיצה ואפשר דהכא אינו מדין מחיצה כלל רק הוי כשאר דברים המפסיקים וכמו דרך היחיד וה"נ סלע שארכו י' ד' ואשכחן נמי סלע דמפסיק לענין פאה דאמרינן בירושלמי פאה (פ"ב ה"ב) היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו לצד זה מפסיק כו' היינו דאם גבוה רק כ"כ דצריך לעקור המחרישה מצד זה לצד זה מפסיק וזה דצריך להיות הסלע ע"פ כל השדה הכא בכלאים ע"כ ג"כ מיירי שסומך הזרעים רק משני צדי הסלע דבמקום דליכא הפסק ודאי אסור לזרוע ב' מינים א"כ הסלע הוא ע"פ כל השדה ואשמעינן כאן דאף שהוא כנגד כל השדה בעי ארכו י' ורחבו ד' ואפשר דאף לענין פאה כן

כתב הגר"א ז"ל בביאורו לפ' ערוגה דערוגה שהיא וע"ו זורעין בתוכה ה' זרעונים היינו שהיא וע"ו וכל שהוא דוע"ו היינו חוץ מגבולותיה ויכול למלאות כל וע"ו מין אחד ולזרוע הכ"ש מינים אחרים דא"צ הרחקה וכתב דמש"ה אמרינן במתני' דרק מיני ירקות נזרעין בערוגה אבל מיני זרעים אין נזרעים בערוגה דשיעור ו"ט הוא רק בירק ע"ש הנה אמרינן שם במתני' דחרדל מין זרעים ואין נזרעים בערוגה והיינו דחרדל אין שיעורה ו"ט כ"א בית רובע כזרעים ואע"ג דהחילוק בין ירק לזרעים הוא משום דירק דרכו לזרוע ערוגות ואמרינן בפאה דהזורע חרדל בג' מקומות דנותן פאה לכל או"א משום דדרכו לזרוע ערוגות ערוגות כל ערוגה חשיבא כשדה בפ"ע הנה התי"ט כתב על ההיא דכל מין זרעים אין זורעין בערוגה פי' הרע"ב שדרכן לזרוע מהן שדה גדולה כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא בפ"ב מ"ט כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה ע"ש וזה דאמרינן בירושלמי פאה בחרדל שדרכה לזרוע ערוגות ערוגות ע"כ אתי רק לאפוקי שאין דרכו לזרוע שדה גדולה דחרדל נפקא מתורת זרעים ונפקא מתורת ירקות שאין דרכו לזרוע שדה גדולה אך יותר מערוגה ונראה דלענין פאה הוא לחומרא כיון דאין רגילות לזרוע שדה גדולה שיעורה בערוגה דכל ערוגה חשיב כשדה בפ"ע ומניח פאה לכל או"א ולענין כלאים הוא לחומרא כיון דדרכה לזרוע יותר מערוגה שיעורה בשדה שהיא בית רובע דליכא שיעורים אחרים חוץ משיעור ערוגה ושיעור שדה והנה כה"ג כתב התי"ט פ"ב דאין נחל ושלולית מפסיקין לכלאים אף דמפסיקין לפאה דהכא לחומרא והכא לחומרא ע"ש

ו) אמרינן בעירובין (צ"ב) יתיב רבה ור"ז כו' ויתבי וקאמרי גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה כו' א"ל אביי א"כ מצינו מחיצה לאיסור כו' ומותבינן שם ממחול הכרם דהוי נמי מחיצה להחמיר ודחינן דהתם לאו משום מחיצה רק ד"א לגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו דביני ביני אי איכא ד"א חשיבי כו' הנה אמרינן בירושלמי כלאים (פ"ב ה"ו) דבי ר' ינאי אמרי כו' וגדר יש בו להקל ולהחמיר כו' בית רובע בבקעה מותר לזרוע בו ב' מינים [היינו בסמוך לו כמה שפירשו המפרשים ז"ל] הקיפן גדר אסור ופי' הפ"מ משום דהגדר עושה אותן כמקום אחד וקשה דא"כ מצינו מחיצה להחמיר ואמאי לא פשיט מר' ינאי דבעירובין שם פשטינן ג"כ מאמוראי מההיא דסיכך ע"ג אכסדרה ע"ש והנה י"ל שלא כפי' הפ"מ דהטעם משום דמחיצה משוי לה כמקום אחד רק כדמתרצינן במחול הכרם דכיון דהקרקע שאצל הגדר אפקורי מפקיר לה לגבי גדר אינו עולה לחשבון בית רובע רק בירושלמי (פ"א ה"ט) אמר ר' יוחנן אינו חייב עד שיהיו וע"ו מוקרחין בתוך שדה תבואה או מוקפין גדר ע"ש והכא ל"ש שהגדר ממעט בשיעור משום דאפקורי מפקיר להו דהא בלאו מיעוט השיעור הוא ג"כ שיעור שחייבין עליו מלקות ומ"מ בעינן ג"כ שיהא מוקף גדר וא"כ הוי