מקדש דוד חלק ד רלה

מכל צד אי אפשר להשלים לשיעור ערוגה אלא בהמין השני וע"כ הם ב' מינים בערוגה אחת א"נ מוקפות גדר דהגדר מחברן לאחת וא"א לחשבן לשתים דללקות הוא רק באופן דע"כ אי אפשר לחשוב ב' המינים רק לערוגה אחת וזה דאמרינן עד שיהו וע"ו מוקרחות בתוך שדה של תבואה ע"כ מעט פחות מוע"ו דוע"ו הוא שיעור המתיר וכן מוכח מדאמרינן שם לקמן כמה דרבנן אמרין באיסור בית רובע ללקות וע"ו כן ר"י אמר באיסור וע"ו ללקות טפח ע"ש והאי טפח ע"כ פחות מטפח דהא ס"ל לר"י דטפח הוי הפסק וע"כ ה"ק דלענין מלקות שיעור המתיר הוא טפח וכן לרבנן וע"ו א"נ משום דאמות של כלאים שוחקות והכא במצומצמות וכמ"ש תוס' שבת פ"ה]

והנה השנו"א דרך אחרת י"ל משאר המפרשים ז"ל בכלאי זרעים שכתב בפ"ב מ"ו הכלל בזה שא"צ שום הרחק כלל בזרעים רק משום ערבוב צריך שיהי' שיעור כעין שדה מכל מין דהיינו בתבואה בית רובע ובירק ו"ט וכל אחד לפי שיעוריה הוא נחשב לשדה בפ"ע ע"ש והטעם כמ"ש דאין איסור כלאים אלא היכא שהם שדה אחת וכל היכא דאפשר לחשוב כל מין לשדה בפ"ע שיש שם שיעור שדה מותר ולשיטות הפוסקים ז"ל דכל השיעורים הללו הם לענין הרחקה דצריך בין תבואה לתבואה הפסק בית רובע ובירק הפסק של ו"ט הוא כמ"ש דס"ל דאף אם אפשר לחשוב כל מין לשדה בפ"ע ג"כ אסור כיון דאפשר לחשוב ג"כ ב' המינים לשדה אחת ואינו מותר רק אם יש שם הפסק כשיעור שדה דאז אין לחשוב ב' המינים לשדה אחת אך כ"ז רק לרבנן אבל לר"מ ודאי כל שאפשר לחשוב כל מין לשדה בפ"ע מותר וכמ"ש

כתב השנו"א שם מ"י על ההיא כל שהוא בתוך רובע עולה במדת בית רובע אכילת הגפן כו' ז"ל תבואה בתבואה שהשיעור בית רובע אם בור סמוך לשדה שיכול לזרוע בתוך הבור בית רובע אז נחשב הבית רובע כשדה בפ"ע ואין כאן ערבוב והייתי אומר דוקא צריך לזרוע את הכל קמ"ל במתני' דכל שהוא בתוך בית רובע אף שא"י לזרוע המקום מ"מ עולה לבית רובע דהכלל אף שאינו זורע אלא גרעין אחד בתוך בית רובע שפיר דמי ע"ש והנה לפ"ז אופן האיסור אינו כל שאין במין אחד בית רובע רק בעינן ג"כ שלא יהא מקום בור סמוך לו שיצטרף עמו לבית רובע ורק היכא שיש שם מין אחד פחות מבית רובע ושאר המקום זרוע במין אחר זהו אסור. והנה יש לעיין דאמרינן שלהי פ"ק הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים ואמאי אסור דהא הכא מיירי שאין זרעים אחרים דהא בהנך לחוד הוי כלאים וכיון דהבור עולה לחשבון בית רובע א"כ מקום הפנוי שאצל החטה יעלה לה לבית רובע והפנוי אצל השעורה יעלה להשעורה לבית רובע כיון דא"צ לזרוע בבית רובע רק גרעין אחד והוי כמו בית רובע חטים אצל בית רובע שעורים דשרי ואין לומר כל שזרען במפולת יד לא מהני הרחקה דהא אמרינן בירושלמי שהביא השנו"א ספ"א בפלוגתא דר"י ור"ל בזורע ב' מינים בבקעה או בחורבה או ב' מינים וחלקן הרוח ר"י אומר פטור רשב"ל אומר חייב דרשב"ל אזיל בתר עקירה ואף שנתפזרו אח"כ חייב ור"י אזיל בתר הנחה ואמרינן שם ומודה רשב"ל בזורע ע"מ לחלק הרוח שהוא פטור ע"ש אלמא אף דזורע במפולת יד כל שזורע ע"מ שיחלקו אח"כ פטור וקשה הא לעולם אפילו נפלו זה אצל זה ג"כ הן מוחלקין כיון שהוא בבקעה או בחורבה שאין שם זרע אחר הוי כבית רובע חטים אצל בית רובע שעורים ונראה דזה דשרי כשנזרע רק גרעין אחד בבית רובע הוא רק במין אחד שרינן זה אבל המין השני צריך להיות כל הבית רובע זרוע אבל לא שרינן כשהשני מינים זרועים רק גרעין אחד בבית רובע והנה לפי' השנו"א אתי שפיר מה דאמרינן בירושלמי דזה דר' יהודה לא מחייב בזורע חטה ושעורה אלא עד שיהיו ב' חטים ושעורה כו' משום דהוי כראש תור וראש תור מתיר בחורבה ע"ש והנה אי ראש תור מתיר בחורבה הוא פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי (פ"ב מ"ה) ויש לעיין הא אמרינן במתני' (פ"ב מ"ז) טעם של ראש תור מפני שנראה כסוף שדהו א"כ כל שהוא בחורבה ואין שם אלא ראש תור זה בלבד מה שייך שהוא סוף שדהו ולפי פי' השנו"א אתי שפיר כיון דא"צ לזרוע אלא קלח אחד בתוך בית רובע וחשיב כאילו כולה זרועה מאותו המין וחשיב כשדה בפ"ע א"כ ה"נ ראש תור הבא מחורבה כיון דראש תור שייך להשדה הסמוכה דהא אמרינן דראש תור הוי כסוף שדהו זה דשאר השדה אינה זרועה לא איכפת לן דא"צ לזרוע רק גרעין אחד בכל הבית רובע וחשיב הכל כשדה אחת ולר"י דאמר אין ראש תור מתיר בחורבה הטעם כמו דאמרינן בשבת פ"ה למ"ד אין ראש תור בערוגה וכתב רש"י ז"ל דלא הוי היכר דלא חשיבא כל חדא באפי נפשיה ע"ש וה"נ נהי דכל החורבה חשיבא נמי כמו שדה מ"מ לראש תור בעינן היכרא וכיון דאינה זרועה ליכא היכרא

והנה שיטת השנו"א דלא בעינן שיהא כל הבית רובע זרוע ואם רק מקצתו זרוע והשאר פנוי עולה לבית רובע לשיטתיה ע"כ צריך לפרש כן כיון דס"ל דא"צ הרחקה כלל בין הזרעים רק שיהא זרוע מכל מין שיעור שדה דהיינו בית רובע א"כ איך משכחת לה שיהא מותר הא אי אפשר לזרוע כל הבית רובע בב"א וכשזרע מקצת הבית רובע כבר עבר על כלאים כיון דליכא הרחקה וגם עדיין אינו זרוע המין שיעור בית רובע וזה שדעתו להוסיף ודאי אינו כלום וע"כ כיון דאיכא מקום פנוי עולה לבית רובע אף דאינו זרוע

כתב הר"ש ז"ל (פ"ב מ"י) גבי תבואה בתבואה בית רובע כו' ובלבד שלא יהא מוקף מד' רוחות דלא מהני הרחקה וכתב ע"ז המ"ר אין לומר דלא מהני הרחקה כלל אפי' טובא דמי חמור מקרחת הכרם אלא דבעי טפי מבית רובע וצ"ע בכמה שיעורו ע"ש אך נראה דל"ד לכלאי הכרם דהתם בשם כרם תלי רחמנא כמ"ש התוס' בעירובין (צ"ב) וקרחת הכרם כל שיש שם שיעור השנוי במשנה אין שם כרם על המקום הפנוי ומותר להביא שם זרע אבל בכלאי זרעים ל"ש זה ושם השאלה היא רק אי חשיב שדה אחת או ב' שדות ומהני זה שמקיף מד' רוחות למחשב כשדה אחת אבל בכה"כ אין השאלה אי חשיב כרם אחד או ב' כרמים רק אי חשיב אותו המקום כרם כלל וכל שהקרחת י"ל שיעור השנוי שם אין שם כרם עליו ולא מהני הקפה לזה

אמרינן (כלאים פ"ב מ"ח) סומכין לבור ולניר ולגפה ולדרך כו' והיינו לדרך היחיד וכתב התי"ט דלא תני הכא שביל הרבים שביל היחיד הקבועים כדתנן התם לענין פאה י"ל דהתם מפסיק וצריך ליתן ב' פאות והכא אינן מפסיקין ואסור לזרוע ב' מינים ותרוייהו לחומרא ע"ש וזה דדרך היחיד מפסיק לכלאים ע"כ צ"ל דדרך היחיד חשיב להפסיק טפי משביל הרבים אך אינו נראה כן דעת התוס' ב"ב (נ"ה ע"ב) שהקשו דלא לתני גבי פאה שביל הרבים דבעינן קבוע ואנא ידענא מדתנן דרך היחיד דאי לא בעינן קבוע לא לתני דרך היחיד אלא לתני שביל הרבים דהוי רבותא טפי כו' ותי' דאי לאו דתני תרוייהו לא הוי ידענא הי מינייהו מפסיק טפי דרך היחיד רחב טפי ושביל הרבים בקעי ביה רבים ע"ש ואמאי הא חזינן גבי כלאים דדרך היחיד מפסיק ושביל הרבים אינו מפסיק אלמא דדרך היחיד חשיב להפסיק טפי

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"י) היתה שדהו זרועה ירק ובקש לזרוע בצדה ירק אחר כו' מרחיק בין השדות