מקדש דוד חלק ד רלד

לפאה (ובפ"ד מ"ז) אמרינן הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חברו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע כו' ה"א מצטרפות וכתב הר"ש ז"ל דתנן גבי פאה דאין מפסיקין לאילן וה"ה בכלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק ע"ש היינו דאמרינן בפאה דלגבי אילן אינו מפסיק אלא גדר וה"נ לענין כלאים ונראה מזה דכל שמפסיק לענין פאה מפסיק לענין כלאים דההפסקות דכלאים אינן דין בכלאים רק דין בהפסקת זרעים ואילן וטעם הדבר נראה דהנה זה דמפסיקין לפאה אמרינן בירושלמי (רפ"ב דפאה) דכתיב שדך ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה ע"ש היינו דאלו ההפסקות עושין אותה לב' שדות וה"נ בכלאים דכלאים אינו שייך רק כשהן שדה אחת. הנה בפאה (פ"ג מ"ו) אמרינן רא"א קרקע בית רובע חייבת בפאה ואמרינן עלה בירושלמי מ"ט דר"א נאמר כאן שדך ונאמר בכלאים שדך מה שדך שנאמר להלן בית רובע אף שדך שנאמר כאן בית רובע וכתב הפ"מ כדתנן (פ"ב דכלאים) כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט ע"ש ולא יתכן כלל דמה ענין רובע לבית רובע ועוד דהתם רק חושבנא בעלמא דשיעור כלאים הוא אחד מכ"ד ואם הוא חצי סאה שיעורו חצי רובע. והנה זה דאמרינן בירושלמי דשדך האמורה בכלאים בית רובע היינו מה דאמרינן דתבואה בתבואה בית רובע דזה חשיב הפסק לענין כלאים ונראה מהירושלמי דהא דבית רובע חשיב הפסק לענין כלאים הוא משום דזהו שיעור שדה לענין כלאים ומזה יליף ר"א לפאה דשיעור שדה הוא ג"כ, בית רובע ופחות מכאן לא מקרי שדה ופטורה מן הפאה הנה (בפ"ב דכלאים) פליגי ר"מ ורבנן דר"מ סבר דעושין כ"ד קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה וא"צ להרחיק כלל ורבנן סברי דרק ט' קרחות מותר דצריך להיות בין הזרעים הפסק בית רובע ע"ש ונראה דבהא פליגי כיון דשיעור שדה לענין כלאים הוא בית רובע ס"ל לר"מ כיון דזורע בית רובע ממין אחד א"צ להרחיק ויכול לזרוע אצלו מין אחר כיון דיש שם שיעור שדה ממין אחד אפשר לחושבו לאותו מין לשדה בפ"ע והמין האחר שזרע בצדו כיון שיש בו ג"כ בית רובע אפשר ג"כ לחשבו לשדה בפ"ע דהתורה לא אמרה רק ששדה אחת לא תהא זרועה ב' מינים אבל יותר מכ"ד קרחות לבית סאה אסור לעשות כיון דאין במין אחד שיעור שדה ע"כ ב' מינים יחד חשיבי שדה אחת וזה אסור וס"ל דכלאים לא הוי אא"כ אי אפשר לחשוב ב' המינים אלא לשדה אחת ורבנן ס"ל דאף דבית רובע הוא שיעור שדה ואפשר לחושבו לשדה בפ"ע מ"מ אפשר לחשוב ב' המינין ג"כ לשדה אחת גדולה וכל דאפשר לחשבן לשדה אחת אסור ע"כ צריך שיהיה ביניהון הפסק בית רובע כיון דבית רובע הוא שיעור שדה מפסיק בין הזרעים כיון שיש ביניהם הפסק שדה אי אפשר תו לחושבן לשדה אחת. והנה לענין פאה אי ילפינן מכלאים דשיעור שדה הוא רק בית רובע ופחות מזה לא יתחייב בפאה איכא פלוגתא אבל לענין הפסק בפאה דינו ככלאים דאמרינן אלו מפסיקין לפאה הבור והניר ואמרינן בירושלמי רב אמר הבור והניר שיעורו בית רובע דשיעור בית רובע מפסיק לפאה כמו בכלאים דמפרידן לב' שדות. והנה ר' יוחנן ס"ל התם דשיעורו בג' תלמים של פתיח ע"ש והנה מצינו שיעור זה ג"כ לענין הפסק כלאים בפ"ב מ"ו ע"ש

כתב בחיד' מהרי"ח (כלאים פ"ב מ"ו) דכלאים קיל מפאה דבכלאים אי איכא במקום אחד הפסק ב' אמות על ב' אמות חשיב הפסק על כולו ובפאה אם היו רק נפרדות באורך ורוחב ד' אמות ואח"כ נתחברו אז נותן פאה אחת מן המקום ששם נתחברו ע"ש ונראה דאין זה משום חומרא דפאה רק בכלאים שהן ב' מינים ובמקום אחד יש הפסק בין אותן המינים אותו ההפסק מתפשט על כל אורך של בין ב' המינים אבל בפאה שהיא מין אחד אם יש במקום אחד הפסק איך שייך להמשיך זה ההפסק דלאיזה מקום תמשיכהו

והנה זה דאמרינן תבואה בתבואה בית רובע ירק בירק ו' טפחים היינו ו"ט על ו"ט נראה דטעם החילוק בין תבואה לירק הוא דבתבואה שדרכה לזרוע שדה צריך שיהיה שיעור שדה אבל בירק שדרכן לזרוע ערוגות כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א דכלאים ה"ט) צריך להיות שיעור ערוגה ושיעור ערוגה הוא ו"ט על ו"ט כדאמרינן בשבת (פ"ז) מנין לערוגה שהיא ו"ט על ו"ט כו' וערוגה הוי בירקות כמו שדה וכתבו התוס' שם דשיעור ערוגה שהיא ו"ט נפקא לן מדכתיב לחייו כערוגת הבושם ומש"ה בירק שיעור ההרחקה הוא ו"ט על ו"ט וכן הוא לענין פאה דשבת וחרדל כיון דדרכן לזרוע ערוגות ערוגות חשיב כל ערוגה כשדה בפ"ע כדאמרינן בפאה (פ"ג מ"ב)

וכן מצינו היתר בירקות שערוגה שהיא וע"ו זורעין בתוכה ה' זרעונים ואמרינן בכלאים (פ"ג מ"ב) ובפסחים (ל"ט) דדוקא ירקות אבל זרעים לא וכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ד ה"ט) הטעם דמיני ירקות שאין דרך בנ"א לזרוע מהם אלא מעט מעט כמו שבארנו מותר לזרוע מהם אפילו ה' מינים בתוך ערוגה אחת שהיא ו"ט על ו"ט כו' והיינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"א ה"ט) דהחילוק בין מיני זרעים למיני ירקות דזרעים היינו אותן שדרך בנ"א לזרוע מהן שדות וירקות היינו אותן שדרך בנ"א לזרוע מהם ערוגות ערוגות קטנות כו' וכ"כ בפה"מ (פ"ג מ"ב) על ההיא דכל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות זורעין בערוגה כו' ז"ל הירקות יזרעו מהם מעט וע"כ הם נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה כו' היינו דהקולא של ירקות לענין היתר ערוגה הוא משום דאין נזרעות שדה כ"א ערוגות והנה כמו כן זהו הקולא של ירקות לגבי שאר זרעים שהירקות הרחקתן רק ו"ט ולא בית רובע משום דדרך לזורען ערוגות דשאר זרעים כיון שדרכן לזרוע שדה צריך להרחיק שיעור שדה וירקות שדרכן לזרוע ערוגה צריך להרחיק רק שיעור ערוגה. אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"א) דכמו בירקות דנזרעין ה' מינים בערוגה ה"נ בתבואה נזרעין ה' מיני תבואה בבית רובע ע"ש ומשום דבית רובע שהיא שיעור שדה הוא בתבואה כמו ערוגה בירקות והנה זה דה' מיני ירקות נזרעין בערוגה וע"ו אע"ג דירק בירק צריך הרחקה ו"ט כתב הר"ש ז"ל דהיכא דזרוע מכל אחד רק מעט לא בעי הרחקה כולי האי ע"ש וזה הקולא איכא גם בתבואה רק בית רובע של תבואה הוא במקום ערוגה בירקות

אמרינן דתבואה בתבואה בית רובע ירק בירק ו"ט ובשאר זרעים אם הם בכלל תבואה או בכלל ירק כתב המ"ר שהן בכלל ירק אך אינו נראה כן דהא אמרינן בירושלמי דמותר להקריח בית רובע ולזרוע בתוכה ה' מיני תבואה ובתבואה עצמה ליכא רק ג' מינים שהם כלאים זה בזה כדאמרינן בריש כלאים וע"כ שאר זרעים בכלל תבואה ושוין הן לשיעור של בית רובע והטעם דשאר זרעים ג"כ דרכן לזרוע מהן שדות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א ה"ט

והנה כל שיעורים אלו הן רק לאיסורא אבל ללקות אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ט) דאינו חייב עד שיהיו וע"ו מוקרחין בתוך שדה תבואה או מוקפין גדר ע"ש דללקות אף בתבואה כל שיש שם וע"ו שהוא שיעור ערוגה ואפשר לחשוב המין האחד לערוגה בפ"ע שהוא שיעור שדה בפ"ע לשום דבר אין לוקין ואף אי אין שם וע"ו רק לא מוקפות בהמין השני מכל צד נהי דשיעור ערוגה הוא וע"ו ולא פחות מ"מ לצרף לשיעור ערוגה א"צ דוקא בהמין השני ואפשר להשלימו מהצד הפנוי אבל אי מוקפות מהמין השני