מקדש דוד חלק ד רלב

היה ליישב מה שהקשיתי לעיל על הס"ד בחולין שם דהזורע כלאים כלאים דהיינו דלוקה שתים ובב"א וכתב רש"י ז"ל דבידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן כיון דע"כ אתיא כר' יונתן א"כ בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה סגי ולפ"ז י"ל דהכא אף לר' יונתן אי אפשר לחייבו משום זריעת תבואה בכרם דהוי ילדה פחותה מטפח וע"כ הכא אף לדידיה האיסור רק משום זריעת הכרם והתבואה כאחת ומש"ה בעינן בידו אחת חטה וחרצן לחיוב אחד ובידו אחת שעורה וחרצן לחיוב שני אך לרש"י ז"ל אכתי קשה דהא רש"י ז"ל ס"ל בסוטה דכל פטור של ילדה פחותה מטפח הוא רק מדרבנן א"כ הכא שהוא לחיוב מלקות ל"ש זה וצ"ע. [כתב הרגמ"ה ז"ל (בכורות נ"ד) לר' יאשיה דעד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כו' אבל לא במפולת שוורים ע"ש ונראה הטעם דהזריעה במפולת שוורים הוי רק מחמר ובכלאים ליכא איסור מחמר]

ד) כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"ה) וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרות אעפ"י שהן ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין ש"ז או פרי של זה דומה לפרי ש"ז דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד לא חששו להן לכלאים זע"ז שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין כיצד הלפת עם הצנון אינן כלאים זע"ז מפני שפרייהן שוין והלפת עם הנפוס אינן כלאים זה בזה מפני שהעלין שלהן שוין אבל צנון עם הנפוס אעפ"י שהעלין דומין זה לזה והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר ע"ש וכתב ע"ז התי"ט (פ"א מ"ה) ז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' כלאים הואיל וטעם פרי רחוק מטעם פרי זה ביותר ע"כ משא"כ לפת ונפום דמשנה ג' שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני דבר אחד שהן דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד אם מפני העלין שדומין זה לזה או שהפרי דומה זה לזה שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין אא"כ טעם הפרי רחוק מטעם פרי זה ביותר כך עולים דברי הרמב"ם ז"ל שם עכ"ל. ולענ"ד נראה דאין הצעת דברי הרמב"ם ז"ל כזה אלא דהלכו בכלאים אחר מראית העין ואם שוין הן לא הוי כלאים אף אם טעם הפרי רחוק זה מזה ביותר והנ"מ רק אם העלין או הפרי שוין זה לזה או רק דומין זה לזה דבלפת עם הנפוס כתב הרמב"ם ז"ל שהעלין שלהן שוין וכן בלפת עם הצנון כתב שפרייהן שוין זה לזה והיינו שדומין זה לזה דמיון גדול כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם לעיל ובזה לא אזלינן בתר טעמא כלל אבל בצנון עם הנפוס כתב הרמב"ם ז"ל אעפ"י שהעלין דומין זה לזה והפרי דומה לפרי ובזה כיון דטעמן רחוק זה מזה הוא כלאים כיון דהעלין והפרי רק דומין זה לזה ולא שוין ואם היו דומין זה לזה בכל הדברים ואף בטעמן ואף שרק דומין ג"כ לא היה כלאים דהא ע"כ צנון עם הנפוס אין העלין והפרי שוין זה לזה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דלפת עם צנון אינן כלאים מפני שפרייהן שוין ובלפת עם נפוס כתב מפני שעליהן שוין א"כ לפת עם נפוס אין פרייהן שוין ואי צנון ונפוס פרייהן שוין וכיון דלפת עם צנון פרייהן שוין א"כ ה"נ לפת עם נפוס ולמה כתב מפני שעליהן שוין וכמו כן יש להוכיח דצנון ונפוס אין עליהן שוין דאי שוין א"כ ה"נ לפת עם צנון שהרי לפת עם נפוס עליהן שוין א"כ למה כתב דלפת עם צנון רק פרייהן שוין ע"כ הנ"מ בין שוין לדומין והנה ע"כ צ"ל דלפת וצנון ג"כ טעמן רחוק דלא כהתי"ט והמהר"י קורקוס ז"ל דאי אין רחוקין בטעמן למה כתב הרמב"ם ז"ל הטעם דמותרין משום דשוין זה לזה היינו דדומין זה לזה דמיון גדול כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם לעיל הא צנון ונפוס אף שרק דומין זה לזה ולא שוין מ"מ אילו טעמן לא היה רחוק זה מזה ג"כ היו מותרין וא"כ למה כתב הרמב"ם ז"ל מפני שהן שוין וע"כ זה דבעינן שיהיו שוין זה לזה הוא במקום שטעמן רחוק זה מזה

כתב הרמב"ם ז"ל (רפ"ג) יש מינין בזרעים שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה כו' עד שיראה כב' מינים ואעפ"י שאין דומין זה לזה הואיל והן מין אחד אינן כלאים זה בזה ויש בזרעים ב' מינים שהן דומין זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת ואעפ"כ הואיל והן ב' מינים ה"א אסורין זע"ז כיצד החזרת וחזרת גלים כו' ויש לעיין איזה דבר עושה אותן לב' מינים בטבען דאף אם נפרדין לצורות הרבה מ"מ הן מין אחד כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואדרבה אם הן דומין זה לזה דמיון גדול מ"מ הן ב' מינין בטבען כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ה וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרות אעפ"י שהן ב' מינין בטבען הואיל ועלין ש"ז דומין לעלין ש"ז או פרי ש"ז דומה לפרי ש"ז דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד כו' א"כ איזה דבר עושה אותן למין אחד או לב' מינין בטבען ונראה דמין אחד או ב' מינים בטבען תלוי בטעם הפרי דחזרת וחזרת גלים כו' אף שצורתן משונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל מ"מ טעם הפרי שוה וזה עושה אותן למין אחד בטבע ולפת עם הצנון אין טעמן שוה ומש"ה חשיב להו הרמב"ם ז"ל לב' מינים בטבע ומ"מ לענין כלאים כיון דפרייהן או עליהן דומין זה לזה דמיון גדול מותרין אף שהן ב' מינים בטבע ומשום דלא הלכו בכלאים אלא אחר מראית העין והיכא דאין טעם הפרי שוה רק אינו רחוק אז מהני דמיון הפרי והעלין להיות מותר אף שאין דומין דמיון גדול

כתב הר"ש ז"ל (פ"א מ"ז) דמותר להרכיב אילן סרק על אילן סרק משום דכל אילן סרק כחד מינא חשיב ע"ש וטעם הדבר נראה כיון דשינוי המינין בטבען הוא בטעם הפרי שלהן א"כ אילן סרק דל"ש זה אף שמשונין במראה העלין אין זה עושה אותן לב' מינים כיון דשוין בזה שאין עושין פירות

עוד נראה לומר טעם אמאי מותר להרכיב אילן סרק ע"ג אילן סרק דאמרינן (פ"א מ"ז) ר"י מתיר ירק באילן וכתב התי"ט שסובר ר"י דדוקא כשע"י ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה בהו אסרה התורה משום כלאים וזה דוקא באילן ואילן או ירק בירק אבל ירק באילן שאינן מתאחין להשתנות ולעשות ירק או פרי אחר אעפ"י שיונקין זה מזה לא אסרה התורה ע"ש אך מהירושלמי מוכח דכל שאין הפרי משתנה ע"י ההרכבה לכ"ע ליכא איסור מרכיב דאמרינן (פ"א ה"ז) תני אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן ומקשינן מר' לוי דאמר כשתילי זיתים כו' מה זיתים אין בהם הרכבה כו' היינו דאין הפרי שלהן משתנה ע"י הרכבה ומשנינן מפני שהוא עתיד למתקה ע"ש ומוכח משם דכל שאין הפרי משתנה כלל ע"י הרכבה ליכא איסור ע"ש ונראה דזהו נמי הטעם דאילן סרק באילן סרק מותר דאינו אסור רק היכא דהפרי משתנה ע"י ההרכבה אבל באילן סרק דל"ש זה מותר ובאילן סרק על אילן מאכל דאסור הוא משום דהאילן מאכל משתנה ע"י ההרכבה

הקשו בתוס' חולין (ס') בהא דאיבעיא לן הרכיב ב' מיני דשאים אי איכא משום הרכבה הא מתני' היא דירק בירק אסור ואין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית מפני שהוא ירק בירק ותי' שם דההיא דהתם הוא משום כלאי זרעים והכא מיירי בחו"ל דליכא משום כלאי זרעים ואיבעי לן אי איכא משום הרכבה א"נ מיירי הכא בעכו"ם דאינו מוזהר על כלאי זרעים א"נ ההיא דירק בירק אסור לא ס"ל כר' יאשיה דבעינן במפולת יד והכא איבעי לן אליבא דר' יאשיה ע"ש והרמב"ן ז"ל שם ג"כ הקשה במרכיב ב' מיני דשאים ל"ל משום מרכיב תי"ל משום