מקדש דוד חלק ד רלא

כתב הגר"א ז"ל יו"ד ריש סי' רצ"ו דזה דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן היינו דבמפולת יד אסור אף שאר זרעים אבל שלא במפולת יד שאר זרעים מותרין לגמרי ע"ש. והנה יש לעיין דאמרינן (פ"ב מ"ה) תבואה שעלו בה ספיחי אסטים אין מחייבין אותו לנכש אם ניכש או כסח אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד ע"ש והא אסטים לכל השיטות הן כשאר זרעים שאין אסורין מה"ת דלהתוס' רק קנבוס ולוף וה' מיני דגן מה"ת ולהרמב"ם ז"ל לפמ"ש הכ"מ גם ירקות וקטניות מה"ת אבל אסטים שהוא ממין הצובעין הן בכלל שאר זרעים דאין אסורין אלא מדרבנן א"כ להגר"א ז"ל דבשאר זרעים אינו אסור אלא במפולת יד אמאי מחייבין אותו לעקור. והנה י"ל דהכא בניכש חשיב כמו מפולת יד שהרי הרמב"ם ז"ל פסק דהמנכש בכלאים לוקה וכתב המנחת חינוך כיון דהניכוש מועיל לשני המינים הו"ל זריעה לשניהם בב"א והוי כמו מפולת יד ע"ש א"כ הכא שניכש הוי כמו מפולת יד אך אינו מתיישב בזה דזה דאמרי' תבואה שעלו בה ספיחי אסטים וכן מקום הגרנות כו' זה דאין מחייבין אותו לנכש הוא רק משום דקשה להו ואינו רוצה בקיומן וכמ"ש התוס' (ב"ק פ"א) הא בלא"ה היה צריך לנכש ואמאי הא ליכא מפולת יד וע"כ צ"ל דלא ס"ל להגר"א ז"ל כהכ"מ שכתב דאף בכלאי זרעים בעינן מדאורייתא במפולת יד וכיון דלא בעינן מפולת יד הוי כמו בכה"כ במפולת יד דאסור מדרבנן אף שאר זרעים והנה כ"כ המ"ר רפ"ג דכלאים דבכלאי זרעים לא בעינן מפולת יד דלא כהכ"מ והתי"ט אך התוס' חולין (ס' ע"א) גבי הרכיב ב' מיני דשאים כו' כתבו להדיא דאף בכלאי זרעים בעינן מפולת יד וכ"כ הרשב"א ז"ל (חולין פ"ב) בשם הראב"ד ז"ל ע"ש (וכן נראה מההיא דב"ק נ"ה אלא מעתה חיבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחו"ל כו' ול"ל חיבר חטה ושעורה בידו לימא זרע חטה בארץ ושעורה בחו"ל ונראה ג"כ דבעינן במפולת יד] וצ"ע

כתב השנו"א (פ"ז מ"ז) דזה דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא רק לר' יאשיה דאינו אסור אלא במפולת יד א"כ לא משכחת לה בשאר זרעים דהא תבואה משיבשה אינה מתקדשת וודאי כשנטע אילן ותבואה במפולת יד התבואה נגמרת קודם שנעשה אילן סמדר והגפן קודם שנעשה סמדר בודאי אינו מקדש ולא אשכחן אלא בקנבוס ולוף שהן עושין לג' שנים דבשנה הג' דאז נגמר הגפן והקנבוס הוי כלאים לכך לר' יאשיה לבד הוא דרק קנבוס ולוף הוא מדאורייתא ע"ש ויש לעיין בקנבוס ולוף בעושות לג' שנים נמי היכא משכחת לה שתאסר תבואת הכרם מדין כלאים הא ג"ש הן ערלה ואף דלענין ערלה מקצת השנה ככולה מ"מ אף בשנה הרביעית כשהוא כרם רבעי ג"כ אינו נאסר משום כה"כ לפי שהוא ממון גבוה ואין אדם אוסר דבר שא"ש וכמו ההיא דזרע כרמו בשביעית דאמרינן דאינו נאסר משום דאין אדם מקדש דבר שא"ש א"כ אינו מקדש רק בשנה החמישית וקנבוס ולוף אין עושות רק לג' שנים וי"ל באופן שעמדו הקנבוס והלוף אחר שנגמרו בשדה עד שנה החמישית דתבואה שיבשה נהי דאינה מתקדשת מ"מ מקדשת הגפנים אך דוחק גדול לומר דכל דין כלאים מיירי בכה"ג

הקשה המנחת חינוך מצוה תקמ"ח דבפ"א בכלאי זרעים כתב הרמב"ם ז"ל דהמנכש והמחפה לוקה ובפ"ה בכה"כ כתב רק המחפה דלוקה אבל מנכש לא הזכיר שם וכתב דאי משום דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ה"נ בכלאי זרעים בעינן מפולת יד כמ"ש הכ"מ וע"כ דמפולת יד היינו בב"א וה"נ במנכש דמהני לשניהם הוי הזריעה לשניהם בב"א וא"כ ה"נ בכה"כ ע"ש ונראה דמש"ה בכה"כ מנכש לא הוי כמפולת יד דבכה"כ אין הקפידא על הגפנים רק על שם כרם כמ"ש התוס' עירובין (צ"ב ע"ב) ד"ה גפנים דזה דגפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה הוא משום דשם גדולה על הקטנה ובגפנים בגדולה שם כרם על הקטנה ואע"ג דאין גפנים בקטנה אסור לזורעה דרחמנא קפיד על שם כרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים ולא כתיב שדך לא תזרע כרם ע"ש א"כ זה דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דבעינן שיעשה כרם יחד עם זריעת הזרעים אבל המנכש נהי דהוי תולדה דזורע שממהר גידולו זה שייך רק בכלאי זרעים כיון שממהר גידולו בכלל זורע הוא וכיון שממהר גידול ב' המינים בב"א הוי כמו מפולת יד אבל בכה"כ דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו שיעשה כרם בב"א עם זריעת הזרעים דהאיסור הוא על הזריעה ולא על הנטיעה דלא כתיב שדך לא תטע כרם כמ"ש התוס' רק בעינן שיעשה כרם יחד עם זריעת הזרעים הכא במנכש שממהר אח"כ גידולן נהי דחשיב להו זריעה מיהו כבר נעשה כרם קודם ומה שממהר גידול הכרם אינו עושה עליו שם כרם ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל מנכש בכה"כ אבל המחפה שמכסהו בעפר זהו זריעה ממש ולא שממהר גידולו אלא זריעה ממש היא כמ"ש רש"י ז"ל (ע"ז ס"ד) והמחפה לאחר זריעתן חיפה עפר עליהן כדרך כל הזורעים ע"ש דהזריעה והחיפוי בעפר שניהם הם לקליטת הזרע וע"י זה נעשו כרם ומש"ה חייב בכה"כ

הנה לר' יאשיה דבעינן חטה ושעורה וחרצן במפולת יד הכל בכלל האיסור דבעינן זריעה הכרם עצמו יהיה בכלאים כמ"ש רש"י ז"ל (קידושין ל"ט ע"א) ולר' יונתן דאפילו היה כרם תחילה וזרע לוקה לדידיה האיסור הוא זריעת התבואה דאסור לזרוע תבואה בכרם. והנה בחולין (פ"ב ע"ב) אמרינן הזורע כלאים כלאים לוקה כו' אלא פשיטא ב' מלקיות כו' אלא פשיטא בב"א בהתראה אחת וכתב רש"י ז"ל בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן ע"ש והנה ע"כ לא אתיא כר' יאשיה דלדידיה איך איכא ב' מלקיות הא בעינן חטה ושעורה וחרצן למלקות אחת וע"כ הוא כר' יונתן ויש לעיין ל"ל בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן כיון דלר' יונתן האיסור הוא רק על זריעת התבואה והכרם הוא תנאי דבעינן שיזרע בכרם א"כ בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה לחוד כיון דנעשה כרם ע"י החרצן שבידו זה א"כ איכא מלקות על החטה ומלקות על השעורה

אמרינן (בסוטה מ"ג) דילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים והנ"מ ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב אבל כרם כולו מקדש ושיטת רש"י ז"ל שם דהטעם משום דקנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן ובכרם כי האי לא גזור אבל הרמב"ם ז"ל לא חילק בין קנבוס ולוף לשאר זרעים וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל שהוא בכלל כל שיעורין שהן הלל"מ ע"ש. והנה לר' יאשיה דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ואעפ"י דאז הגפנים הם פחות מטפח צ"ל דתחילת זריעת הכרם שאני דבהכי חייביה רחמנא דבעינן זריעת הכרם וזריעת התבואה כאחת. והנה בההיא (דחולין פ"ב) דהזורע כלאים כלאים לוקה מסקינן לאפוקי מדר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן שעורה וחרצן נמי מיחייב ע"ש והיינו כר' יונתן ויש לעיין הא לר' יונתן אין האיסור על זריעת הכרם יחד עם זריעת התבואה רק אסור לזרוע תבואה בכרם והא הכא אי זרע קודם החרצן ואח"כ החטה אינו חייב דהא הוי ילדה פחות מטפח דאינה מקדשת הזרעים וא"כ כ"ש דאינו לוקה א"כ בב"א אמאי חייב וצ"ל דאף ר' יונתן ס"ל כר' יאשיה בהא דיש איסור מיוחד על זריעת הכרם עצמו בכלאים רק ס"ל דאסור ג"כ לזרוע תבואה בכרם. והנה בזה אפשר