מקדש דוד חלק ד רכט

הטעם מ"ש רש"י ז"ל (שבת פ"ד ע"ב) במתני' דאע"ג דיונקין למטה כיון דליכא עירבוב למעלה לא איכפת לן משום כלאים ע"ש ומשום דכלאים תלוי רק במראית העין וכמו היכא שהן ב' מינים בטבען כיון דלפי מראית העין הן כמין אחד לא איכפת לן בכלאים דבכלאים המין תלוי במראית העין ה"נ הערבוב הוא ג"כ תלוי במראית העין אף שהשרשים מתערבין זע"ז כיון דלפי מראית העין ליכא ערבוב לא איכפת לן

הנה שיטת הרמב"ם ז"ל (רפ"ב) דברובע לסאה ממין אחר ימעט ואם זרע לוקה ובפחות מרובע לסאה א"צ למעט היינו דס"ל דהחילוק בין רובע לפחות מרובע הוא מדאורייתא ונראה דטעמו הוא דביטול ל"ש בכלאים כמ"ש התי"ט דאי הוי משום ביטול היה בטל ברוב רק כיון דכל איסור כלאים הוא רק היכא דאיכא מראית העין שהוא כלאים כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואי ליכא מראית העין מותר מה"ת אף שהוא כלאים בעצמותן כמו היכא שהן ב' מינים בטבען רק שאין ניכרין שהן ב' מינין מש"ה נמי פחות מרובע לסאה אין בו משום כלאים לפי שאינו ניכר שהן כלאים וכמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל רפ"ב דכלאים ז"ל דאמר יבור אם נתערבו ב' מינים ויחד הם רובע א"צ רק לבור אחד מהם דמין האחר כיון דאין בו רובע אינו ניכר ואין בו משום מראית העין עכ"ל ולהרמב"ם ז"ל כיון דאינו ניכר שהן כלאים הוא היתר מה"ת ול"ק מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל דס"ל דרובע לבית סאה לוקה מהירושלמי דאמרינן כיצד ימעט יוסיף על הסאה או ימעט את הרובע ומקשינן הא אמר כו' כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור ומתרצינן תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין ע"ש דלהרמב"ם ז"ל האי מראית העין הוא ג"כ מדאורייתא רק לא חשיב מבטל איסור דהכא ההיתר כי מרבה על הסאה אינו משום ביטול רק כל דליכא מראית העין ליכא איסור כלאים כלל. והנה בפחות מרובע לסאה רק שעירבן בידים כתב הרמב"ם ז"ל רק דאסור לזורעה ולא כתב שם דלוקה דמלקות ליכא כיון דליכא מראית העין רק אסור כיון שעירב בידים וצ"ל שהוא רק מדרבנן

כתב במעדני יו"ט על הרא"ש ז"ל הל' כלאים על הירושלמי פ"ק דכלאים דעכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטעם במקום אחר ובס' מ"י ס"ס רצ"ה יהיב טעמא כיון שהאיסור אינו ניכר בו וכתב ע"ז המעדני יו"ט ואינו מן הצורך דהתורה לא אסרה הפרי והעץ אלא בכה"כ וכל אלו הדינים מכלל חוקי התורה הן שאין אנו צריכים למצוא להם טעם ע"ש ונראה דאין כוונת המ"י שיהיה אסור לנטוע היחור משום איסור הנאה אלא משום כלאים כיון שאותו היחור בא מהרכבת ב' מינים חשוב עצמו כב' מינים וכמו פרדה שהיא חשובה עצמה כב' מינים כיון דבאה מב' מינים ולכן כתב כיון שאין האיסור ניכר כו' דבכלאי זרעים אעפ"י שהן ב' מינים כיון שאינו ניכר שהם ב' מינים מותר כמ"ש הרמב"ם ז"ל א"כ כ"ש אותו היחור כיון שאין הכלאים ניכר בו שרי

הנה בנתערב פחות מרובע לסאה דא"צ למעט דעת הרא"ש והרע"ב ז"ל שהוא מדין ביטול ממש דמדאורייתא חד בתרי בטל ושיעור רובע לסאה הוא רק מדרבנן משום מראית העין וכן דעת השנו"א שהוא מדין ביטול ומה שהקשה התי"ט הא היכא דניכרים ל"ש ביטול כתב בהגהת השנו"א דאשכחן ביטול כה"ג גבי העושה סוכתו תחת האילן ע"ש. והנה בזה מתיישב ג"כ מה שהקשה המנ"ח להשיטות שהוא מדין ביטול הא לאחר שגדלו שלא יהא צריך למעט השיעור הוא ג"כ רובע לסאה הא במחובר ל"ש ביטול ע"ש ולפמ"ש בהגהת השנו"א דביטול זה הוא בגדר כמו העושה סוכתו תחת האילן ובההיא דהתם אף מחובר בטל הנה בתוס' א"ש הקשה להשיטות שהוא, מדין ביטול איך שייך ביטול כיון דהאיסור הוא ע"י תערובת וכמו בכלאי בגדים דבגד שאבד בו כלאים לא בטל ותי' דהתם משום דחוטין חשיבי ולא בטלי אך כתב שאין כן דעת התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו (בנדה ס"א) הטעם בבגד שאבד בו כלאים דלא בטל הוא משום דהאיסור בתערובת דכל אחד היתר ונאסרין ע"י תערובתן כך אסור המרובה כמו המועט ע"ש ונראה לומר דל"ד לכלאי בגדים דבכלאי בגדים התערובת גורם האיסור דכל שהם תפורים יחד נאסר הבגד בלבישה ונאסר כל הבגד דאפילו חוט של מין אחד היוצא ממנו אסור להתחמם בו ואפילו אם יש ג"כ צמר גמלים באותו בגד של שעטנז נאסר גם הצמר גמלים כדפסקינן בש"ע א"כ התערובת של צמר ופשתים זהו מוליד איסור על כל הבגד ואף על צמר גמלים שבו וכיון דהתערובת הוא סיבת האיסור ל"ש ביטול אבל בכלאי זרעים אין התערובת עושה האיסור רק אדרבה גוף האיסור הוא שלא יזרעו ע"י תערובת זה אצל זה בתוך ו' טפחים א"כ ע"י שנתערבו הזרעונים קודם זריעה לא נתחדש איסור כלל דאף אם לא נתערבו אסור לזורעם זה אצל זה ולר"י דאמר דאינו חייב בכלאי זרעים אא"כ הן ב' חטים ושעורה או ב' שעורים וחטה להשיטות דמדאורייתא בכלאי זרעים חד בתרי בטל קשה איך מתחייב כה"ג משום כלאים הא בטל החטה בב' השעורים וע"כ מיירי בשלא עירבן קודם זריעה ובידו אחת חטה ובידו אחת ב' שעורים וזרען זה אצל זה וחייב בכה"ג אף שלא עירבן קודם זריעה א"כ אם ערבן קודם לא נולד בהם ע"י זה שום איסור ונשארים כמו קודם דלזרוע כ"א לבדו מותר ולזורען יחד אסור א"כ אין האיסור נעשה ע"י תערובת ושייך בהן ביטול [ורק להשיטות דהיתר בהיתר לא בטל יש לעיין היכא בטל מין אחד בחברו הא כל מין לבדו הוא היתר ועיין בתשו' הרעק"א ז"ל סי' ל"ח דכה"ג ל"ש היתר בהיתר דלא בטל ע"ש]. והנה בזריעת כלאים בין שזורען כאחת בין סומך מין לשאינו מינו הזרוע מכבר הוא זורע עתה כלאים דהמין שהיה זרוע קודם לא היה כלאים ועכשיו שסמך לו מין אחר נעשה הכל כלאים ואף המין הראשון הוא עתה זרוע בכלאים נמצא שעושה עתה כל הכלאים והוי כזורען בב"א והנה באיסור של מקיים כלאים שאינו עושה כלאים כלל וגם אינו עושה שום דבר שיתקיימו רק מגלה דעתו ע"י מעשה שרוצה בקיומן דאסור יש לעיין אי בעינן שירצה בקיום ב' המינים או סגי בקיום של מין אחד והנה מההיא דע"ז בעוקרין עם העכו"ם בכלאים דאמרינן דאיכא איסור משום מקיים כלאים ומשום דרוצה בקיומן כדי להשתכר אח"כ בעקירתן ע"ש והתם לא שכרו אלא לעקור מין אחד א"כ ניחא ליה רק בקיום של אותו המין ששכרו ומ"מ אסור ונראה מזה דקיום כלאים שאני דכל שכבר נזרע בכלאים וחל תורת כלאים עליהם איסור הקיום חל על כל מין ומין ובזה הוי ככלאי בגדים דכל שכבר נעשו כלאים ע"י תפירה נאסר כל מין ומין לבדו בלבישה דאף להתחמם במין אחד שבו ג"כ אסור וה"נ נאסר כל מין לבדו בקיום והנה בזה אתי שפיר מ"ש הרע"ב ז"ל רפ"א דשקלים דזה דאמרינן דרובע לסאה ימעט הוא רק מדרבנן משום מראית העין דמדאורייתא חד בתרי בטל אך זה דוקא בנתערבו הזרעים קודם זריעה אבל בגדלו הזרעים ויש בהן כלאים אפילו אחד באלף חייב לעקור ולא בטל כיון דכל חד באפי נפשיה שרי בתערובות איסור ל"ש ביטול ע"ש היטב וקשה א"כ מ"ש נתערבו קודם הזריעה דבטלי ומ"ש בשגדלו הזרעים ולפ"ז קודם הזריעה שייך ביטול דעדיין כל אחד ואחד הוא היתר והתערובת לא אסרה אותם כלל אבל כשגדלו הזרעים קודם ביטול ונעשו כלאים