מקדש דוד חלק ד רכה

שמעינן כאן דכל שאין לקיטתו כאחד לא אזלינן ביה בתר לקיטה א"כ איך אמרינן דאתרוג אזלינן ביה בתר לקיטה משום דגדל על כל מים הא אין לקיטתו כאחד דהא רק ח' אילנות חשבינן במס' פאה דלקיטתו כאחד וכ"כ תוס' קידושין (ג' ע"א) דאתרוג אין לקיטתו כאחד ונראה דאפשר למיזל בתר לקיטה אף שאינו גדל על כל מים דלקיטה הוא גבול בפ"ע לילך אחריה דהא לר' נחמיה אזלינן באילנות בתר לקיטה אף שאין גדלין על כל מים. והנה בבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה דמתעשרין לשעבר משום דנעשין כבעל ואין גדלין על כל מים אמרינן בירושלמי דדינן כזרע והיינו כפול המצרי שזרעו לזרע ועיין בפ"מ שם היינו דאזלינן בהו בתר השרשה כאורז ודוחן או בתר גמר פרי אליבא דידן דאזלינן באורז ודוחן אחר גמר פרי דדינן שוה לאורז ודוחן כמ"ש בכ"מ (פ"ד הי"ז) ע"ש א"כ זה דבעלמא בעינן בירק שהוא גדל על כל מים הוא רק לאפוקי דלא ניזול בהו בתר השרשה או בתר גמר פרי כאורז ודוחן אך זה דוקא לבתר דקים לן באורז ודוחן דאזלינן בהו בתר השרשה או בתר גמר פרי אבל אי אורז ודוחן היתה לקיטתן כאחד והוי אזלינן בהו בתר לקיטה א"כ לא היה גבול של השרשה וגמר פרי כלל דאז לא היה דבר בעולם דאזלינן ביה בתר השרשה ואז גם בצלים הסריסים שמנע מהם מים ג"כ אזלינן בתר לקיטה ורק עתה דבאורז ודוחן לא אפשר למיזל בתר לקיטה לפי שאין לקיטתן כאחד וע"כ אזלינן בתר השרשה או גמר פרי א"כ עתה יש גבול של השרשה וגמר פרי צריך עתה בירק שיהא גדל על כל מים לאפוקי דלא ניזל ביה בתר גבול של אורז ודוחן דזה דגדל על כל מים מהני למיזל בתר לקיטה ולא אחר גבול אחרינא ובצלים הסריסים שמנע מהם מים אזלינן אחר גבול של אורז ודוחן דגבול של השרשה מכריע יותר מגבול של לקיטה מיהו הטעם דגדל על כל מים דליזול ביה בתר לקיטה דילפינן מקרא מה גורן ויקב כו' מהני אף אי אין לקיטתו כאחד ומש"ה אתרוג אף דאין לקיטתו כאחד אזלינן ביה בתר לקיטה רק באורז ודוחן שאינו גדל על כל מים וכן אילנות לר' נחמיה ורק דלקיטה הוא גבול בפ"ע ליזל בתרה אף היכא דליכא טעם דגדל על כל מים כל שאין לקיטתו כאחד לא אזלינן בתרה

הנה לדידן דאזלינן באורז ודוחן כו' אחר גמר פרי כתב הראב"ד ז"ל (פ"א מהל' מע"ש ה"י) בפול המצרי שזרעו לזרע שאם לא הביא שליש לפני ר"ה אינו מתעשר לשעבר שהרי פסק שמואל הלכה שהולכין בו אחר גמר פרי והשליש הוא גמר פרי כשזרעו לזרע כו' והנה הפ"י (ר"ה י"ד) הקשה על הראב"ד ז"ל דס"ל דהבאת שליש חשוב גמר פרי איך אמרינן שם בגמרא לשמואל דאי אשמעינן הכל הלך אחר גמר פרי הו"א אפילו תבואה וזיתים כו' הא בתבואה וזיתים ג"כ אזלינן בתר הבאת שליש ע"ש ונראה דמפרש דברי הראב"ד ז"ל דכל הבאת שליש חשיב גמר פרי אך נראה דודאי אין כוונת הראב"ד ז"ל כן דהראב"ד ז"ל קאמר לה רק לפול המצרי שזרעו לזרע דשיטת רש"י ז"ל בר"ה שם דזרעו לזרע היינו לאכול את זרעו אך שיטת הרמב"ם ז"ל בפה"מ שביעית (פ"ב מ"ח) שזרעו לזרע היינו לקחת ממנו זרע ולא לאכילה ע"ש וכן הוא שיטת הראב"ד ז"ל א"כ משהביא שליש שזהו השיעור שזורע ומצמיח כדאמרינן בירושלמי א"כ לזריעה הוי גמר פרי ממש אבל תבואה וזיתים לאכילה גמר פרי הוא גמר פרי ממש

אמרינן במעשרות (פ"ה מ"ה) הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב ומשבא לעונת המעשרות פטור כו' רבי אומר אף לפי חשבון היינו אם לקח משבא לעונת המעשרות התוספת חייב וכתב הר"ש ז"ל דסבר רבי דמה שמוסיף חייב ומעשר לפי חשבון דאם הביא שליש ביד עכו"ם ושני שלישים ביד ישראל שני שלישי חייב ובירושלמי תני שדה שהביאה שליש ביד עכו"ם ולקחה ממנו ישראל רע"א התוספת פטור וחכמים מחייבין והשתא סתם מתני' ר"ע ע"ש היינו דפלוגתא דת"ק ורבי תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן הנה אמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"ב) דאפילו למ"ד בהביאה שליש לפני עכו"ם התוספת חייב ולא אזלינן בתר הבאת שליש מודה בסדר השנים דאזלינן בתר הבאת שליש והפלוגתא הוא רק לענין פטור עכו"ם אי אזלינן בתר הבאת שליש והנה זה דאזלינן בתר הבאת שליש ואף הב' שלישים הנוספים נגררים אחר שליש הראשון אמרינן בירושלמי שביעית (פ"ה מ"א) משום דשליש הראשון קשה לבוא מכיון שהוא בא מיד גדל ע"ש אך כל זה שייך רק בתבואה דאזלינן ביה בתר הבאת שליש לסדר השנים א"כ פלוגתא דר"ע ורבנן אם גם לענין פטור עכו"ם אזלינן כן אך מתני' דמעשרות דאיירי בירק ולא מצינו לשום דבר דאזלינן בירק בתר עונת המעשרות דבירק אזלינן בסדר השנים בתר לקיטה ולשביעית מחלוקת הרמב"ם ז"ל והתוס' ריש קידושין אי אזלינן ביה בתר לקיטה או בתר רוב גידולין אבל עונת המעשרות לא אשכחן בירק כלל ואיך אזלינן ביה לקנין עכו"ם בתר עונת המעשרות ועל מתני' דפ"ה דמעשרות צ"ל שזהו רק קולא בסוריא דכל שהגיע לעונת המעשרות ביד עכו"ם אף מה שהוסיף ביד ישראל פטור א"כ אין ראיה דרבי דס"ל התוספת חייב דס"ל בעלמא נמי כרבנן דהתוספת חייב דבתבואה כיון דאזלינן לכל מילי אחר עונת המעשרות אפשר דשפיר ס"ל כר"ע דאף לענין קנין עכו"ם אזלינן בתר הבאת שליש וכמ"ש רש"י ז"ל (חולין קל"ו) בפלוגתא דר"ע ורבנן בהביאה שליש לפני עכו"ם דחכמים פוטרין דכיון שהביאה שליש ביד עכו"ם כאילו נגמרה כולו בידו דקי"ל תבואה בתר שליש אזלא ע"ש א"כ זה שייך רק בתבואה ולא בירק דהא לא אזלינן בירק אחר הבאת שליש

והנה זה דאמרינן בירושלמי דמ"ד התוספת חייב מודה לענין סדר השנים דאזלינן אחר הבאת שליש נראה טעם החילוק דלענין שיקראו הפירות פירות שביעית או שמינית בזה ל"ש לחלק הפירות שמקצתן יקראו פירות שביעית ומקצתן פירות שמינית דחד פרי הוא וא"א שיקרא עליהן ב' שמות וכן להתעשר לשנה הבאה או לשעבר ל"ש דמקצת הפירות יקראו פירות שניה ומקצתן פירות שלישית דשם הפרי א"א לחלק ומש"ה שדינן כולה בתר העיקר שהוא הבאת שליש וכדאמרינן בירושלמי משום דשליש הראשון קשה לבוא אבל בהביאה שליש ביד עכו"ם שהיא רק שאלה של פטור וחיוב אפשר לחלקן דהשליש הראשון פטור והתוספת חייב

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א דתרומות הי"ב) דאם מכר עכו"ם לישראל הפירות אחר שהביאו שליש דמה שהוסיף אח"כ נותן לכהן וכתב הכ"מ דפסק כחכמים לפי גרסת הירושלמי דהתוספת חייב ובפ"ה (הט"ו) כתב הרמב"ם ז"ל זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב והביאה שליש ואח"כ נקבו ונגמרה התבואה והוא נקוב ה"ה כצומח בשאינו נקוב עד שיקבנו קודם שיביא שליש והוא מהירושלמי ע"ש. והנה הכא לא אמרינן דהתוספת חייב ונראה הטעם משום דעציץ שאינו נקוב מה שגדל בהם אין שם זרעים עליהם כלל וכדאמרינן במנחות (ע') גבי הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור אמר אביי בשלמא כו' אלא אסור מאי קמ"ל דמדרבנן הוי זריעה תנינא תרם משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום ע"ש ומכלל דזה דפטור מדאורייתא עציץ שאינו נקוב הוא משום דמדאורייתא אין זו זריעה וזהו הפטור בכלאים ובמעשרות דאין שם זרעים עליהם לחייבן במעשרות וא"כ ל"ש שעל מקצתן יהיה שם זרעים ועל מקצתן לא יהיה שם זרעים כיון דפרי אחד הוא א"א