מקדש דוד חלק ד רכג

דעתו תי"ל דכ"כ שלא ניכר הזרע הכל פטור מן המעשר וכדאמרינן בירושלמי מקרא דעשר תעשר את כל תבואת זרעך דבעינן כל שנזרע ומצמיח וצ"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל עד שלא ניכר הזרע היינו דאז הוא הכל ירק ואף אח"כ יש בהם ירק וכמו בשבת דמתעשר זרע וירק וזורין וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ (פ"ד דמעשרות) דהיינו הזרע והעלין והגבעולין ע"ש דהעלין הם לעולם ירק אף כשיצא הזרע

הנה הר"ש ז"ל בשביעית (פ"ה מ"ג) בההוא דלוף שעבר עליו שביעית אם לקטו עניים את עליו כו' הקשה הא בירק אזלינן בתר לקיטה ואמאי יש עליהן קדושת שביעית ע"ש היינו דלוף הוא ירק אך רש"י ז"ל כתב במנחות (ט"ו ע"ב) דלוף הוא קטניות ע"ש. והנה להרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר דלוף הוא מין ירק דהא אמרינן שלהי פ"ה דמעשרות זרע לוף העליון ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות ואמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם דדוקא זרע לוף העליון דהיינו לוף שוטה אבל זרע לוף חייב במעשר ע"ש א"כ א"א לומר דלוף הוא מין ירק דלהרמב"ם ז"ל תנאי הוא בירק שהוא מזרעוני גנה שאין נאכלין וע"כ מין קטניות הוא דכל שזרעו נאכל להרמב"ם ז"ל מין קטניות הוא. והנה אף אי לוף מין קטניות שפיר הקשה הר"ש ז"ל דלפמ"ש הרמב"ם ז"ל דבכ"ד איכא ירק והעלין הן לעולם ירק וכמו בשבת א"כ בההוא דלוף שעבר עליו שביעית אם לקטו עניים את עליו כו' דמיירי לענין עלים שפיר הקשה אמאי לא אזלינן ביה בתר לקיטה דרק עיקר הלוף הוא קטניות אבל עלה הלוף הוא ירק וס"ל דהעלין חשובין ולא בטלי אגב הזרע והוי כמו פול המצרי שזרעו לזרע ולירק דירקו מתעשר להבא אך הרדב"ז ז"ל כתב (פ"ה דכלאים ה"ג) דלהרמב"ם ז"ל לוף הוא ירק ולא קטניות ע"ש וקשה הא להרמב"ם ז"ל מתנאי הירק שהוא מזרעוני גנה שאין נאכלין וצ"ע

הנה השנו"א שיטה אחרת לו בזרעים וירק שכתב בפאה (פ"א מ"ב) ז"ל והכלל ירקות נקרא מה שזורעין ואינו אוכל הזרע בעצמו רק הדבר שיוצא ממנו כמו לפת וצנונות ודומיהן ותבואה הוא ה' מינים והשאר הוא נקרא קטניות אבל תבואה אינו אוכל רק הזרע שנזרע דהיינו התבואה בעצמה והשאר מה שנתגדל דהיינו התבן אינו אוכל אבל בירקות הוא להיפך הזרע אינו אוכל רק מה שנתגדל מהזרע ע"ש היינו דכל זרעוני גנה שאין נאכלין הן בכלל ירקות ולא כהרמב"ם ז"ל שמחלקן דאותן שדרכן לזרוע שדות הן זרעים ויש רק ג' חלוקות תבואה וקטניות וירק ולא כהרמב"ם ז"ל שמחלקן לד' תבואה וקטניות וזרעים וירק וזה דפשתן אינו בכלל ירק להשנו"א צ"ל משום דהזרע שלו נאכל ואינו תלוי במה שאין זורעין אותו בשביל הזרע כמו להרמב"ם ז"ל. והנה יש לעיין דבנדה נ' חשבינן שומים בכלל ירק ואף שזרעו נאכל כדאמרינן בירושלמי ריש מעשרות דזרע שומים חייב במעשרות כתב הריטב"א ז"ל (ר"ה י"ב) דזה דאמרינן שם דהתלתן משתצמח לזרעים הנ"מ כשזרעו לזרע ואזלינן בו בתר גמר פרי אבל אם לירק דינו כשאר ירקות לחיוב המעשרות ולכל דבר ע"ש והנה יש לעיין טובא דהא דאמרינן בעירובין (כ"ח) דתלתן שזרעו לירק בטלה דעתו זרעו חייב וירקו פטור ע"ש וצע"ג]

ג) הקשו התוס' ריש קידושין כיון דאזלינן באתרוג בתר לקיטה למעשר משום דגדל על כל מים א"כ לשביעית אמאי אזלינן בתר חנטה וכתבו בחד תי' דזה דאזלינן באתרוג לשביעית בתר חנטה הוא דוקא לחומרא כגון של שביעית שיצא לשמינית ע"ש ואכתי יש לעיין מ"ש דהחמירו באתרוג שלא ליזל בתר לקיטה לשביעית מה שלא החמירו בירק ונראה דאין זה חומרא בעלמא רק אתרוג שחנט בשביעית ונכנס לשמינית הרי בשביעית לא השקו אותו דהא משקין רק את הנטיעות ורק עד ר"ה אבל אילנות אף בתוספת שביעית אין להשקותן ואף אתרוג דגדל על כל מים אין להשקותו דרק משום הפסד הנטיעות התירו להשקות עד ר"ה אבל בשביל הפירות שגדלין על כל מים לא התירו וכיון דבשביעית לא השקו אותו נמצא שאינו גדל על כל מים והוי כבצלים הסריסים שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה דאמרינן בירושלמי דנפיק מתורת ירק הגדל על כל מים ואף שכתב רש"י ז"ל (ר"ה י"ד) דדוקא בצלים הסריסים דאורחייהו בכך אבל שאר ירק לא מהני מה שמנע מהם מים לאפוקי מינייהו שם ירק ובטלה דעתו זה שייך רק היכא שהוא ירק מצד עצמו לא מהני מה שמנע ממנו מים לאפוקיה מתורת ירק אבל אתרוג אדרבה הוא אילן מצד עצמו שהרי זהו טעמו של ר"א דאזלינן ביה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר דלא מפקינן ליה מתורת שאר אילן כמ"ש התוס' שם ולר"ג מהני מה שגדל על כל מים למיזל ביה בתר לקיטה אף שהוא אילן אבל זה שמנע ממנו מים ולא גדל על כל מים כיון שהוא אילן ודאי אזלינן ביה בתר חנטה כשאר אילן אך לפ"ז אתרוג בר ששית שנכנס לשביעית כיון דבתוספת שביעית לא השקו אותו א"כ מנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה אף למעשר אזלינן בו בתר חנטה ולא בתר לקיטה כמו בבצלים הסריסים דלא אזלינן בתר לקיטה אך זה אינו כהירושלמי דאתרוג של ששית שנכנס לשביעית פטור מן השביעית ופטור מן המעשר ואפשר דשיעור ל' יום שייך רק בבצלים הסריסים שמסתפקין בהשקאה אחת לל' יום כמ"ש רש"י ז"ל בר"ה שם אבל באתרוג שיעור, אחר י"ל במנע ממנו מים

אמרינן רפ"ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו' פטורין מן המעשרות ונלקחין מכ"א בשביעית והקשה הר"ש ז"ל הא ספיחי שביעית לר"ע אסורין מדאורייתא ולרבנן עכ"פ מדרבנן ותי' דמיירי הכא בשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית דליכא בהן משום איסור ספיחין ויש עליהן תורת שביעית משום דנלקטין בשביעית דבירק אזלינן בתר לקיטה ע"ש אך נראה דבהנך לא אזלינן בתר לקיטה דהא כל הנך מינים מן ההפקר הן ואף בשאר שני שבוע דמש"ה הן פטורות מן המעשרות לפי שהן מן המדבריות כמ"ש בפה"מ שם א"כ מי משקה אותם שם א"כ אינם גדלין על כל מים והוי כבצלים הסריסים שמנע מהם מים שנעשו כבעל ואף שכתב רש"י ז"ל דזה רק בבצלים הסריסים משום דאורחייהו בכך הא גם אותן מינים אורחייהו בכך כיון דאותן המינים פטורין מן המעשרות היינו שאותן המינים הן לעולם מן ההפקר א"כ אותן המינים אין דרך להשקות לעולם

כתב רש"י ז"ל בר"ה שם דבצלים הסריסים מסתפקין לשנה בהשקאה אחת לל' יום ויותר לפיכך אם השקן בתוך ל' יום לפני ר"ה נמצאת השקאה זאת מועלת להם בשביעית לפיכך אסירין בשביעית ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה אבל ירק שדרכו להג"ז צריך להשקותו תדיר כו' ע"ש והנה ע"ז שכתב דבצלים הסריסים דרכן להשקותן אחד לל' יום יש לעיין מהירושלמי (פ"ב ה"ו) דאיבעי לן בבצלים הסריסים שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה אי למפרע נעשה זרע או מכאן ולהבא ונ"מ בלקט בתוך ל' יום ולאחר ל' יום אין תאמר למפרע הוא נעשה זרע מעשר מזה ע"ז אין תאמר מכאן ולהבא אין מעשרין מזע"ז ע"ש ואי נימא דדרכן למנוע מהם מים ל' יום ונ"מ רק אם ר"ה חל בתוך ל' יום של השקאה או אח"כ א"כ מה שייך שיעשו זרע למפרע או מכאן ולהבא אמאי הן נפקין מתורת ירק הרי משקה אותן כדרכן ונראה ודאי דלהירושלמי אין דרכן להשקותן א' לל' יום ואם מנע מהם מים ל' יום נעשין כזרע כיון שמנע מהם