מקדש דוד חלק ד רכב

בשבט ר"ה לאילנות למעשר ומ"מ כיון דלקדושת שביעית ר"ה א' בתשרי ויש עליהן קדושת שביעית פטורין מן המעשרות משום ואכלו אביוני עמך כו'

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ג דשמטה הי"ב) והאתרוג אפילו היה כפול לפני ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית ה"ה כפירות שביעית ומתעשר כפירות ששית להחמיר וכתב הכ"מ דמספקא ליה אי כרבותינו דאתרוג בתר לקיטה לשביעית או כה' זקנים דאחר חנטה לשביעית ועוד אי בתר חנטה למעשר כר"א או בתר לקיטה למעשר כר"ג ופסק בתרווייהו לחומרא ע"ש והקשה השעה"מ כיון דאזלינן לחומרא אף לשביעית א"כ חכמים חייבו להפקיר א"כ יהיה פטור מן המעשרות מטעם הפקר ע"ש. והנה בירושלמי פאה (פ"ה ה"א) איכא פלוגתא בהפקר ב"ד אי פטור מן המעשרות ע"ש א"כ אפשר דפסק הרמב"ם ז"ל דלא פטר והכא בהצד שאין שביעית נוהגת רק חכמים חשו לספק וחייבו להפקיר אין זה כ"א הפקר ב"ד אך נראה דבספק שביעית אף שכל דיני שביעית נוהגין מספק מ"מ אינו הפקר מספק דהוי ספק ממון ויש להבעלים חזקת מ"ק על הפירות דהא אמרינן בנדרים (מ"ב) במודר הנאה לחברו לפני שביעית דבשביעית אינו אוכל מן הנוטות אי אדם אוסר דבר שברשותו לכשיוצא מרשותו ע"ש ומוכח דקודם שביעית י"ל זכות בנכסיו אף לפירות שביעית רק אח"כ כשנעשה פרי אז יוצאין מרשותו א"כ איכא חזקת מ"ק והפירות הן שלו מספק

ב) נקטינן דבירק אזלינן בתר לקיטה והנה מהו ירק ביאר הרמב"ם ז"ל (פ"א דכלאים ה"ח) וכתב ז"ל הזרעונים נחלקין לג' חלקים א' מהם הוא הנקרא תבואה והוא ה' מינים החטים כו' והב' מהם הוא הנקרא קטניות והן כל זרעים הנאכלים לאדם חוץ מן התבואה כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספוד וכיוצא בהן והג' הוא הנקרא זרעוני גנה והן שאר זרעונין שאינן ראויין למאכל אדם והפרי של אותו הזרע מאכל אדם כגון זרע הבצלים והשומים וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהן וזרע פשתן ה"ה בכלל זרעוני גנה כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא הצמח כלו כ"ז שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק ויש מזרעוני גנה זרעונים שדרכן לזרוע מהן שדות כגון הפשתן והחרדל ואלו הן הנקראים מיני זרעונים ויש מזרעוני גנה זרעים שאין דרך בנ"א לזרוע מהן אלא ערוגות קטנות כגון הלפת והצנון והתרדום והבצלים הכסבר והכרפס והמדור וכיוצא בהן ואלו הן הנקראים מיני ירקות ע"ש. והנה במיני ירקות כתב הרמב"ם ז"ל התנאי שהזרע מהן אינו מאכל אדם והנה יש לעיין דאמרינן בפול המצרי שזרעו לירק דינו כירק זרעו לזרע דינו כזרע אלמא דאף זרען ראוי לאכילה ומ"מ אפשר להם להיות כירק מיהו הרמב"ם בפה"מ שביעית (פ"ב מ"ח) כתב על ההיא דפול המצרי שזרעו לזרע דהיינו שזרעו לקחת ממנו זרע ולא לאכילה היינו לזרוע השדה ולא כפי' רש"י ז"ל (ר"ה י"ג ע"ב) דלזרע היינו לאכול את זרעו מ"מ אי אפשר לומר דאין הזרע של פול המצרי ראוי לאכילה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א דמע"ש ה"י) בפול המצרי שזרעו לירק ולזרע מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אלמא זרעו ראוי לאכילה וצ"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל דהזרע אינו מאכל אדם אין כוונתו אין מאכל אדם כלל אלא אינו עיקר מאכל דהא חשיב שם זרע פשתן ג"כ בין זרעוני גנה שאין נאכלין אף דראוין לאכילה כדאמרינן בפ' המוכר פירות וגם חייבין במעשרות ובפאה ומ"מ כיון דאין זורעין אותן בשביל אכילת זרען כדאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל בתרומות (פ"ט מ"א) הן בכלל זרעוני גנה שאין נאכלין. והנה פול המצרי הוא מין קטניות כמ"ש רש"י ז"ל בר"ה שם מ"מ בזרעו לירק הוא כירק לכ"ד, דכיון שלא זרעו בשביל הזרע אף שזרעו ראוי לאכילה הוא מזרעוני גנה שאין נאכלין כמו זרע פשתן וא"א לו להיות קטניות כ"א ירק דמתנאי הקטניות כתב הרמב"ם ז"ל שהזרעים נאכלין לאדם ודברים אחרים שזרען לירק לא מהני דבטלה דעתו אבל בפול המצרי מהני דעתו אמרינן בכלאים (פ"ג מ"ב) כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות זורעין בערוגה כו' אפונין הגמלונין מין ירק וכתב בפה"מ הירקות יזרעו מהן מעט וע"כ הן נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעין אותן ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת ה' זרעונים בערוגה כו' זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים ע"ש והיינו כמ"ש בפסקיו שהובא לעיל דבזרעוני גנה שאין נאכלין איכא הפרש בין זרעים לירקות וזהו ההפרש שירקות נזרעות רק ערוגות והזרעים שדה גדולה. והנה הר"ש ז"ל שם הביא מהירושלמי אפונין הגמלונין ופול המצרי שזרען לזרע אין נותנין אותן ע"ג ערוגה זרען לירק נותנין אותן ע"ג ערוגה ע"ש ויש לעיין להרמב"ם ז"ל כיון דהחילוק תלוי אם זורעין אותן שדות או ערוגות א"כ מאי נ"מ אם זרען לזרע או לירק וצ"ל כדאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ב ה"ה) דמקשינן כיון דהטעם דבירק אזלינן בתר לקיטה משום דגדל על מי שנה הבאה ושאר זרעים דרכן ליגדל על מי שנה העברה א"כ אמאי בפול המצרי בזרעו לירק אזלינן בתר לקיטה ואם זרעו לזרע לא אזלינן בתר לקיטה ומתרצינן דאם זרעו לירק גדל על מי שנה הבאה ואם לזרע גדל על מי שנה שעברה היינו כשזורעין לזרע נוהגין בו כמו בזרעים ומונעין מהם מים וגדלין על מי שנה שעברה וכשזורעין לירק נוהגין בו כמו בירק וה"נ י"ל דכל שזורעין אותו לירק זורעין מהן ערוגות ולזרע זורעין אותן שדות אך בזה יש לעיין דאמרינן בפול המצרי שזרעו לזרע ולירק זרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר להבא כדין ירק א"כ ה"ד אי כשזורעין לזרע ולירק מונעין מהם מים כזרעים א"כ יתעשר הכל לשעבר ואם אין מונעין מים יתעשר הכל להבא ונראה דהוי כמ"ש רש"י ז"ל בר"ה (י"ד) גבי בצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה דמתעשרין לשעבר דדינן כזרעים וכתב דדוקא הנך אבל שאר ירק אפילו מנע מהם מים שאין דרכן בכך לא יצאו מדין ירק דבטלה דעתו ע"ש אלמא דלא תלוי אם זה הירק גדל על כל מים או לא רק תלוי בשם ירק דכל ששם ירק עליו מתעשר להבא רק שם ירק תלוי בגדל על כל מים א"כ בפול המצרי כיון דכל שזורעין אותו לזרע אין דרכו ליגדל על כל מים ושם זרע עליו וכל שזורעין אותו לירק דרכו ליגדל על כל מים ושם ירק עליו א"כ מה שזורעו לזרע עושה עליו שם זרע ומה שזורעו לירק עושה עליו שם ירק ואם זורעו לזרע ולירק זרעו י"ל שם זרע וירקו שם זרע ואינו תלוי אם כאן מנע מהם מים או לא כתב רש"י ז"ל (ע"ז ז') על ההיא דשבת מתעשר זרע וירק וזירין כו' דשבת הוא ירק ע"ש ואע"ג דגם זרעו ראוי לאכילה דהא מתעשר זרע וצ"ל כמ"ש דבשבת הירק עיקר וחשיב הכל מין ירק וכ"כ התוס' עירובין (כ"ח) בשחליים וגרגיר דאם זרען לירק הוי ירק עיקר ואף הזרע מתעשר כמו ירק ואם זרען לזרע הזרע עיקר והכל מתעשר כדין זרע ע"ש הנה אמרינן בעירובין שם דהפול והשעורה כו' שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור כו' היינו דאף בתבואה איכא ירק וזהו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ספ"א דכלאים דבכ"ד יש ירק אך הרמב"ם ז"ל שם כתב דזהו הצמח עד שלא ניכר הזרע א"כ יש לעיין ל"ל טעם דירקן פטור משום דבטלה