מקדש דוד חלק ד רכא

מחוסר רק תלישה ושעת קליטה הוא חיוב מעשר בפועל שכבר הוא ראוי למעשרות נמצא שכל אלו הגבולים שהלכו בהם בסדר השנים הם גבולים בחיוב מעשרות

כתב הראב"ד ז"ל (פ"א מהל' מע"ש) דמש"ה נהגו העם בחרובין כר' נחמיה דאזלינן בתר לקיטה ולא נהגו בשאר אילנות אפשר מפני שרוב העולם אין רצין אחריהם כשאר פירות ומניחין אותם באילן הרבה לפיכך לא נחשבו בעיניהם עד שעת לקיטה ע"ש ונראה פירושו כיון דאין בנ"א רצין אחריהם כדאמרינן בירושלמי דחרובין מאכל בהמה הוא וקודם לא נחשב בעיניהם למאכל רק כשלקטו לצורך אדם אז הו"ל חשיבות אוכל ומש"ה אי אפשר להלוך בהם רק אחר לקיטה דאז חל עליהן דין מעשרות דעונת המעשרות אינו עושה עליהן דין מעשרות דעדיין מחוסר להחשיבן לאוכל ומש"ה לא אזלינן אחריה לסדר השנים

בר"ה (ט"ו) אמרינן אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה כו' א"ר נחמיה בד"א באילן שעושה ב' בריכות כו' אבל אילן שעושה בריכה אחת כגון דקלים כו' אעפ"י שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה היינו דאזלינן בהו בתר לקיטה וכתב רש"י ז"ל ב' בריכות שאין פירותיו נגמרין כאחד כגון תאנים כדאמרן לעיל גבי קטניות מתוך שעשוין פרכין כו' אבל אילן שפירותיו נגמרין כאחד בתר לקיטה אזלינן בהו ע"ש היינו דאמרינן שם לעיל גבי האורז והדוחן כו' דלא אזלינן בהו בתר לקיטה מתוך שעשוין פרכין פרכין כו' וכתב רש"י ז"ל שם שאין נלקטין כאחד ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד ואם הולכין בהם אחר לקיטה ה"ל מעשר מן החדש על הישן ע"ש וא"כ ה"נ בתאנים כיון דאין נלקטים כאחת לא אזלינן בהו בתר לקיטה. והנה יש לעיין א"כ איך אזלינן בהו בתר חנטה הא ג"כ אין חונטין כאחת כדאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ה ה"א) מצאת העלין ועד הפגין נ' יום מפגין ועד שיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות ועד התאנים נ' יום כו' לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר' יונה מונה ק' יומין למפרע אם חל לתוכן ט"ו בשבט והוא יודע מאימתי חנטה ע"ש היינו דלעולם בתאנה מתנטה ועד לקיטה ק' יום א"כ כמו דאין לקיטתה כאחת ה"נ אין חנטתה כאחת א"כ מה מועיל דאזלינן בה בתר חנטה דאכתי מפריש מן החדש על הישן

הנה יש לחקור בעלין דקדושת שביעית חלה עליהן כדאמרינן בפ"ט מ"ו עלי קנים ועלי גפנים עד שישורו מאביהן כו' וכן בפ"ז מ"ו לולבי האלה והבטנה כו' אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן ע"ש איך אזלינן בהו לסדר השנים דבאילן אזלינן בתר חנטה אי בתר חנטה דידהו אזלינן דאף בעלין שייך חנטה כדאמרינן במנחות (ס"ט) שתי הלחם הנצה שריא או חנטה שריא מאי הנצה ומאי חנטה אילימא הנצה דפירי וחנטה דפירי כו' אלא הנצה דעלה וחנטה דעלה ע"ש או אזלינן אף בעלין בתר חנטת הפרי דהעלין טפלין להפרי וכמו בפול המצרי שזרעו לזרע דבין זרעו ובין ירקו מתעשר לשעבר כדאמרינן בירושלמי דכיון שזרעו לזרע אזלינן בכולו בתר הזרע דאזלינן בתר העיקר וה"נ בגפנים שנוטעין בשביל הפרי אזלינן בכולו בתר שנת הפרי וכן בתבואה דאזלינן בתר הבאת שליש יש לחקור איך דינן בקשין דאף קשין יש בהם קדושת שביעית כמבואר בכמה מקומות אם התבואה הביאה שליש בשמינית רק הקש גדל בשביעית אם הקש אסור משום שביעית וכן של ששית שנכנס לשביעית והביאה שליש בשביעית אם הקש מותר כיון דגדל בששית דמצינו פרי מקצתה אסורה משום שביעית ומקצתה מותרת כמו הדלועין שקיימן לזרע והוקשו לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית והתמרות שלהן אסורות אי בטל הקש לגבי עיקר הפרי לענין סדר השנים או לא

והנה אפשר דתלוי בסתירה שבין דברי רש"י ז"ל דבפסחים (נ"ב) על ההיא מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ואמרינן ושאר כל האילנות משיוציאו וכתב רש"י ז"ל משיוציאו תחילת העלין בימי ניסן ובברכות (ל"ו) פי' רש"י ז"ל משיוציאו את הפרי וכבר עמד בזה בגה"ש ע"ש. והנה טעם רש"י ז"ל בפסחים שכתב משיוציאו את העלין הוא משום דאף על העלין יש קדושת שביעית א"כ משיוציאו את העלין אסור לקוץ משום דמפסיד העלין שכבר ישנם עלין ועדיין לא נגמרו ואסור להפסיד אף אוכלי בהמה בשביעית ולדעת רש"י ז"ל בברכות שכתב משיוציאו את הפרי צ"ל דס"ל דבעלין ג"כ אזלינן בתר הפרי דכל כמה דלא הוציא הפרי ליכא על העלין קדושת שביעית כמו בסדר השנים דהעלין טפל לפרי וכשחל קדושת שביעית על הפרי אז חל אף על העלין

הנה בסוכה (ל"ט) אמרינן לולב ששית שנכנס לשביעית כו' וכתב רש"י ז"ל הא בט"ו יומי מר"ה עד החג לא גדל וקי"ל אילן בתר חנטה ע"ש ואי נימא דאזלינן בתר חנטת הפרי א"כ שפיר משכחת לה שהלולב הוא של שביעית דהלולב עצמו היה גדל בששית אך הפרי שהן התמרים חנטו בשביעית וא"כ יש להלולב קדושת שביעית ומוכח מזה דבלולב אזלינן בתר חנטה דידיה ולא בתר חנטת הפרי וא"כ ה"ה לעלין ולקש אך יש לעיין אי נימא דתבואה שהביאה שליש בשמינית והקש גדל בשביעית הקש אסור א"כ איך מותרת התבואה דהא אמרינן בירושלמי כלאים (פ"ה ה"ו) גבי כה"כ פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר היאך עבידא זרע בהיתר וסיכך ע"ג כו' זרע באיסור והעביר את הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ומקשינן עלה ניחא הקשין מותרין והדגן אסור אבל הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסור ואת אמרת הדגן מותר ואמרינן שם משום דאין גידולי איסור מעלין את האיסור ע"ש וא"כ בתבואה שנכנסה משביעית לשמינית והביאה שליש בשמינית אמאי התבואה מותרת אי על הקשין איסור שביעית הא הוי גדל מתוך איסור

הביאו התוס' ר"ה (י"ד ע"ב) מהירושלמי באתרוג בר ששית שנכנס לשביעית ה"ה לבעלים כאילן בתר חנטה ופטור ממעשר כירק בתר לקיטה ע"ש ואף דאינו הפקר דהא לשביעית הוא בתר חנטה וה"ה לבעלים מ"מ פטורה מן המעשרות דפירות שביעית פטורין מן המעשר אף דאינן הפקר ועיין בשו"ת הפוסקים ז"ל מה שנחלקו בזה] והנה לפ"ז בכל אילנות שחנטו בשמינית בין ר"ה לט"ו בשבט יהיו פטורין מן המעשרות אף דאין עליהן קדושת שביעית דלשביעית ר"ה שלהם א' בתשרי אך למעשרות ר"ה שלהם ט"ו בשבט ומה שחנטו קודם ט"ו בשבט חשיבי למעשרות של שנה שביעית דאין בה מעשרות וזהו חידוש גדול שכל הפירות שחנטו בין ר"ה לט"ו בשבט של שמינית אין חייבין במעשרות אף שאין עליהם קדושת שביעית. והנה הראב"ד ז"ל בת"כ כתב דלחומרא ט"ו בשבט ר"ה לאילנות אף לשביעית היינו דהפירות שחנטו בשמינית בין ר"ה לט"ו בשבט י"ל קדושת שביעית אך מהרמב"ם ז"ל נראה דלא ס"ל כן אלא א' בתשרי ר"ה לשביעית בין לקולא בין לחומרא הקשו הפוסקים ז"ל אי שביעית פטורה מן המעשר אף אם אין הפירות הפקר ומשום דשנה שביעית לא ניתנה למעשר כלל ל"ל קרא דדרשינן בת"כ דפירות שביעית דפטורין מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך כו' מה חיה אוכלת ופטורה כו' ונראה דאיצטריך שפיר קרא לפירות שחנטו מר"ה עד ט"ו בשבט של שביעית דלענין סדר השנים של מעשר ה"ה של שנה ששית דט"ו