מקדש דוד חלק ד ריט

המעשרות רק כל מה שיוציא בתוך זמן האיסור הוא אסור. ונראה דהכא מודה הרמב"ם ז"ל דאזלינן בתר חנטה וכדעת רש"י ז"ל ותוס' בר"ה דכל שחנט קודם ט"ו בשבט הוא ערלה ומשום דל"ש עונת המעשרות לענין ערלה ורבעי דדין ערלה חל אף על הפגים וכדאמרינן דהמעמיד בשרף הפגים אסור וכן רבעי כדאמרינן בירושלמי שלהי פ"א דערלה דפגין של רבעי טעונין קבורה וז"ש הרמב"ם ז"ל דכל מה שיוציא האילן בתוך הזמן ה"ה ערלה הוא משום דיציאה זהו שיעור של פרי באילנות כדאמרינן בפסחים (נ"ב) בפלוגתא דר"י ורבנן אי סמדר הוי פרי דמודים חכמים לר"י בשאר אילנות ומייתינן שם ברייתא דשאר אילנות משיוציאו חשוב פרי ע"ש ולערלה אזלינן בסדר השנים כשנעשין פרי דאז הוא חלות איסור ערלה

הנה זה דבסדר השנים אזלינן בתר שעת חלות הדינים לענין זה חזינן נמי בירושלמי חלה (פ"א ה"ג) דהנה חלה ג"כ אין מפרישין מן החדש על הישן ואמרינן שם איזה חדש וישן שבחלה ב' שדות אחת הביאה שליש ואחת פחות משליש לחלה אחת למעשרות שתים דחלה כיון דקודם הבאת שליש ג"כ חייבת בחלה לחלה חשיבי של שנה אחת אף דזו הביאה שליש לפני ר"ה וזו הביאה שליש לאחר ר"ה כיון דפחות משליש הביאו שתיהן לפני ר"ה ולמעשרות חשיבי של ב' שנים. עוד אמרינן שם אחת פחות משליש ואחת עשבים לחלה שתים ולמעשרות אחת ומשום דעשבים ל"ש בהו חלה ואם אחת הביאה רק עשבים לפני ר"ה ואחת הביאה פחות משליש דשייך בה חלה לחלה חשיבי של ב' שנים ולמעשרות כיון ששניהם הביאו שליש אחר ר"ה חשיבי של שנה אחת ע"ש ומוכח דבכ"ד אזלינן בסדר השנים בתר שעה הראויה לאותה דבר ומש"ה לערלה אזלינן בתר הוצאת הפרי דאז חלות דיני ערלה

הנה בפ"ב מהל' בכורים ה"ז כתב הרמב"ם ז"ל אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו ע"ש היינו דלבכורים אזלינן בתר חנטה וטעם הדבר הוא ג"כ משום דלהפרשת בכורים לא בעינן עונת המעשרות וראוין משעת חנטה כדאמרינן בירושלמי רפ"ג דבכורים הבאתי ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין ע"ש

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' בכורים הט"ו) המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו ה"ז מביא ממנה בכורים מה"ת שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל אעפ"י שבכרו ברשות העכו"ם ע"ש היינו דביכור לבכורים הוי כמו הבאת שליש ביד עכו"ם למעשרות דאם היה קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מקדושתה הבאת שליש ביד עכו"ם פוטר ממעשר וה"נ ביכור ביד עכו"ם רק דאינה נפקעת בקנין עכו"ם ומש"ה חייבת וביכור הוא שיעור של פגים וכדאמרינן רפ"ג דבכורים כיצד מפרישים את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר כו' ואמרינן עלה בירושלמי משום דכתיב הנה הבאתי כו' בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין ואף דלענין פטור עכו"ם לכל השיטות אזלינן אף באילנות רק אחר הבאת שליש שהוא עונת המעשרות ולא אחר חנטה לבכורים שיעור של פגין הוא כהבאת שליש למעשרות לכ"ד

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א דמע"ש ה"ג) והחרובין אעפ"י שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא הואיל ומתעשרות מד"ס יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן שאין ראויין למאכל רוב האדם כו' ע"ש. והנה כאן תלה הרמב"ם ז"ל בחנטה ולא בעונת המעשרות ולא כתב אעפ"י שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט ונראה דבחרובי צלמונה עונת המעשרות שלהן הוא בשעת חנטה דכל הפירות בשעת חנטה שהוא שיעור של פגים הן ראוין קצת לאכילה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ שביעית (פ"ד מ"ז) על הא דאמרינן מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגים משיזריחו אוכל בהם פתו בשדה כו' וכן כיוצא בהם וכתב בפה"מ ומנהג כמו כן לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו ועודנו קשה מעט על דרך שיזדמן להם ובשביל זה אמר יאכל הפגים משיזריחו כו' וכן כיוצא בהם ר"ל ששאר כל מה שיצמח באילנות כשהזריחו פניהם וזו היא סברא כשיתבשלו מעט יאכל מהם עראי ע"ש רק לעונת המעשרות בעינן שיהא אוכל גמור כמה שהביא הר"ש ז"ל רפ"א דמעשרות על ההיא דכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כהדא דתני מאימתי כל הפירות חייבין במעשר התאנים משיבחילו ע"ש היינו דקודם עונת המעשרות אינו אוכל להתחייב במעשרות דבעינן אוכל גמור אך חרובי צלמונה דלעולם אין ראוין רק קצת לאכילה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאין ראוין למאכל רוב האדם ומש"ה פטורין במעשרות מה"ת משום דלמעשרות בעינן אוכל גמור אך כשחייבו רבנן הנך במעשרות משעת חנטה חייבות במעשרות דאז ראויין קצת לאכילה ואין חילוק בהם בין שעת חנטה לאח"כ דלעולם אין ראוין רק קצת לאכילה

הנה להרמב"ם ז"ל דאזלינן בסדר השנים בתר עונת המעשרות יש לעיין אמאי ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות דהתוס' כתבו הטעם משום דאם חנטו קודם ט"ו בשבט גדלין על מי שנה שעברה היינו קודם ר"ה ורש"י ז"ל כתב משום דט"ו בשבט הוא' זמן חנטה וב' הטעמים אלו הן בירושלמי אך זה שייך רק בחנטה ולא בעונת המעשרות שהוא הבאת שליש וכיון דלא אזלינן באילן בתר חנטה מה הוא שייך לט"ו בשבט ואף דאתרוג אזלינן בתר לקיטה ומ"מ אמרינן בר"ה (ט"ו ע"א) דר"ה שלו הוא ט"ו בשבט התם הוא משום דלא נפיק מתורת שאר אילנות דר"ה שלהם ט"ו בשבט וכמ"ש התוס' ריש קדושין דמש"ה אתרוג שוה לאילן לשביעית ואף דגדל על כל מים משום דלא נפיק מתורת שאר אילנות וכן הטעם לר"א דאתרוג שוה לאילן לכ"ד ע"ש וה"נ לא נפיק מתורת שאר אילן לר"ה שלו אבל להרמב"ם ז"ל דבכל אילנות אזלינן בתר עונת המעשרות יש לעיין אמאי ט"ו בשבט ר"ה לאילנות (כתב הריטב"א ז"ל (ר"ה י"ב) דמש"ה הלכו באילן אחר חנטה ובתבואה אחר שליש דאילן כשהגיע לחנטה כבר קבל כל יניקתו הצריכה להביא הפירות לכלל שלמות ועוד נראה כי הטעם שקבעו חכמים שבט ר"ה לאילן וקבעו תשרי לתבואה מפני שהאילן שתה רוב גשמי שנה עד שבט אבל התבואה צריכה כל גשמי שנה לפיכך קבעו לה תשרי ע"ש. והנה עמ"ש שהאילן א"צ רק לרוב גשמי שנה עד שבט יש לעיין דהא אמרינן פ"ג דתענית מתריעין על האילנות בפרס הפסח וכתב הריטב"א ז"ל דאם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי וכתב דמיירי שירדו גשמים ברביעה לצמחים ולאילנות אך כשיגיע פרס הפסח הם צריכים לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעין מיד ע"ש ומוכח מזה דאין האילנות מסתפקים בהגשמים עד שבט]

הנה המהר"י קורקוס כתב שם על הרמב"ם ז"ל שפסק דאזלינן באילנות בתר עונת המעשרות ואף דאמרינן בגמרא דאילן בתר חנטה משום דחצטה זהו עונת המעשרות והביא לזה דברי רש"י ז"ל בשיר השירים התאנה חנטה פגיה הגיע זמן בכורים ליקרב שתכנסו לארץ ע"ש אך אי אפשר לומר כן דאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ה ה"א) מצאת העלין ועד הפגין נ' יום מן הפגים ועד שיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות ועד התאנים נ' יום כו' לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר"י מונה ק' יום למפרע ע"ש היינו דחנטה הוא שיעור פגין ופגין הן