מקדש דוד חלק ד ריח

הבישול הוא בשעת הבישול וכיון דאין מתבשלין אלא אחר ר"ה נמצא שהמלאכה נעשית אחר ר"ה

אמרינן מסקלין מקרסמין ומזרדין כו' עד ר"ה והנה שיטת הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ב) דהטעם משום דהנך מלאכות הן רק מדרבנן לא גזרו עליהן קודם שביעית וכן דעת התוס' ע"ז (נ' ע"ב). והנה רש"י ז"ל כתב שם הטעם משום דאיסור מלאכה קודם שביעית הוא רק מדרבנן ובהנהו לא גזור שלא ימותו הנטיעות ע"ש אך רק להס"ד שם דלהמסקנא שרינן התם קודם שביעית לא רק אוקמא אילנא אלא אף אברויי אילנא ע"ש הנה הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ב) כתב ויש כמה חילוקין בדבר דכל מלאכה אפילו דאורייתא כגון חרישה שעושה לצורך פירות ששית מותרות אפילו בתוספת שביעית וחרישה שאינה צורך פירות אלא לצורך האילן עצמו אפילו לפני תוספת שביעית אסורה כדתנן דלא שרינן אלא עד העצרת ע"ש אך רש"י ז"ל מו"ק (ג' ע"ב) כתב זה דאין חורשין שדה אילן אלא עד עצרת הוא משום דמכאן ואילך הוי כמתקן פירות שביעית ע"ש היינו דאין האיסור לחרוש אחר עצרת משום דהחרישה היא להאילן וזה אסור רק משום דהחרישה היא לצורך פירות שביעית וזה אסור. והנה לפ"ז י"ל דכל הנך דמסקלין ומקרסמין כו' הם רק לצורך פירות ששית או לצורך האילן והקרקע אך אין בהם משום תיקון פירות שביעית ומש"ה מותר דאינו אסור רק תיקון פירות שביעית. והנה לרש"י ז"ל דזה דאסור לחרוש שדה אילן אחר עצרת הוא משום דמתקן פירות שביעית יש לעיין דא"כ ל"ל הלכה די' נטיעות דחורשין אותן עד ר"ה לר"ע דאמר נטיעה כשמה שעדיין אינה עושה פירות הא ל"ש דמתקן פירות שביעית ול"ל הלל"מ לזה וצ"ל דאף לרש"י ז"ל בתוספת שביעית עצמה דהיינו ל' יום לפני ר"ה אף מה שהוא לתיקון האילן אסור הנה הרמב"ם ז"ל כתב רפ"ג עבודת הארץ בשנה ששית ל' יום סמוך לשביעית אסורה הלל"מ מפני שהוא מתקנה לשביעית ע"ש היינו דאף בתוספת שביעית של ל' יום הוא ג"כ משום דמתקנה לשביעית והנה קצירה ובצירה נראה ודאי דמותר בתוספת שביעית דאין בזה תיקון לשביעית ולכל השיטות כן דקצירה ובצירה הן עבודות בפירות ששית וכל עבודות בפירות ששית מותרות עד ר"ה כמ"ש הר"ש ז"ל וזמירה וזריעה אסורין בתוספת שביעית דהוי תיקון לשביעית כתב הרמב"ם ז"ל שם הי"א אף בזה"ז אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית כו' ודבר זה אסור לעולם משום מראית העין ע"ש ונראה דלהרמב"ם ז"ל אף בזמן שביהמ"ק קיים אינו אסור רק משום מראית העין דאי לא"ה נמצא דיש ב' גזירות בנטיעה ערב שביעית חדא משום תוספת שביעית וחדא משום מראית העין ומנ"ל להרמב"ם זה ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שכל האיסור של נטיעה ערב שביעית היא רק משום מראית העין והטעם דבנטיעה ערב שביעית ליכא איסור אחר הוא משום דאינו מתקן לשביעית דנטיעה היא לכמה שנים וכמ"ש התוס' ר"ה (ט' ע"ב) דמש"ה חרישה אסורה מפסח ועד עצרת ונטיעה אינה אסורה אלא ל' יום קודם ר"ה דחרישה ערב שביעית הוא להועיל לשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית דכל האילנות נמי מגדל גדלי בשביעית ע"ש א"כ להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף בתוספת שביעית האיסור הוא שמתקנה לשביעית א"כ נטיעה דל"ש זה אינו אסור אלא משום מראית העין ולהרמב"ם ז"ל החילוק בין תוספת שביעית ובין ב' פרקים הוא רק שזה הלל"מ וזה מדרבנן כמ"ש רפ"ג ע"ש וז"ש הרמב"ם ז"ל מפני מראית העין הוא כמ"ש בפה"מ משום דבעינן שיעשה שנה קודם שביעית דכיון דמונין שנות הערלה משביעית יאמרו שבשביעית עצמה נטע [ועיין בשנו"א] והנה בתוס' א"ש כתב דס"ל להרמב"ם ז"ל כר"ת דאין איסור נטיעה בתוספת שביעית ע"ש אך ר"ת כתב הטעם משום דנטיעה רק מדרבנן בתוספת שביעית משום דכתיב בחריש ובקציר תשבות ואין תוספת שביעית רק על חרישה אבל מדרבנן איכא תוספת שביעית על נטיעה ע"ש ולהרמב"ם ז"ל אף חרישה אינה אלא מדרבנן וטעם הרמב"ם ז"ל בנטיעה דאינה אסורה אלא משום מראית העין הוא כמ"ש לפי שאינו מתקנה לשביעית:

סימן ס. חנטה לקיטה והבאת שליש

גרסינן בר"ה (י"ג ע"ב) אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר שליש ירק בתר לקיטה כו' אך הרמב"ם ז"ל ריש הל' מע"ש כתב וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית אעפ"י שנגמרו ונאספו אח"כ כו' מתעשרין לשעבר ע"ש היינו דאזלינן באילנות בתר עונת המעשרות ולא בתר חנטה וכ"כ בהל' שמטה (פ"ד ה"ט) לענין שביעית בא' בתשרי ר"ה לשמיטין וליובלות פירות ששית שנכנסו לשביעית אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן והגיעו לעונת המעשרות קודם ר"ה ה"א מותרין ע"ש וכתב המהר"י קורקוס ז"ל בחידושיו ריש הל' מע"ש דכן הדעת נותן דכיון דנתחייבו במעשר בשלישית למה יעשרו מעשר שנה שניה ודאי דראוי ללכת אחר עונת המעשרות לענין סדר השנים ע"ש היינו דצריך לילך למעשר בתר שעת החלות של דין מעשר

והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דאף לענין שביעית אזלינן בתר עונת המעשרות נראה דאף חלות דיני שביעית על הפירות הוא ג"כ בשעת עונת המעשרות וראיה לזה מהא דאמרינן במעשרות (פ"ה מ"ג) לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שא"נ על המעשרות ולא בשביעית למי שחשוד על השביעית ע"ש ומה תלוי שביעית בעונת המעשרות ובפה"מ כתב שם וכן אמרו ושאר כל פירות האילן כעונתם למעשרות כן עונתם לשביעית ע"ש והיינו דחלות קדושת שביעית הוא בשעת עונת המעשרות וכן הביא המלאכת שלמה שם דבשביעית אינו אסור אלא משבאו לעונת המעשרות ע"ש. והנה זה דאסור בהפסד קודם דהא אמרינן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית החרובין משישלשלו כו' צ"ל דלענין הפסד נידונין ע"ש סופן דמפסידן שלא יבואו לעונת המעשרות וזה אסור בשביעית דהא הפגין כשהם עתה אינו מפסיד במה שקוצצן רק שגורם שלא יגדלו עוד וזה ג"כ אסור וע"ז חל האיסור תכף כשנעשו פרי אבל קדושת שביעית אין להם אלא משבאו לעונת המעשרות

והנה זה שפסק הרמב"ם ז"ל שלא כדברי הש"ס דאמרינן אילן בתר חנטה נראה דפסק כהירושלמי שביעית (פ"ה ה"א) דאמרינן שם ר"י ורשב"ל כו' הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא ע"ש היינו דאזלינן באילנות בתר הבאת שליש שהוא עונת המעשרות

והנה לענין ערלה ורבעי כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' מע"ש ה"י) דהנוטע אילן בט"ו באב משנה עשירית ה"ה בתוך שני ערלה עד ט"ו בשבט משנת י"ג וכ"מ שיוציא האילן בתוך זמן זה ה"ה ערלה אעפ"י שנגמרו לאחר כמה ימים ומט"ו בשבט משנת י"ג עד ט"ו בשבט משנת י"ד הוא נטע רבעי וכ"מ שיוציא בתוך זמן זה ה"ה רבעי ע"ש וכאן לא כתב הרמב"ם ז"ל דאזלינן בתר עונת