מקדש דוד חלק ד ריז

חדש בתבואה שהביאה שליש לפני ר"ה ע"ש ואי אסורה זריעה בשדה לבן אחה"פ לא משכחת לה שיתיר העומר של שביעית תבואה שהביאה שליש לפני ר"ה דאחה"פ אסור לזרוע ואם נזרעו קודם הפסח אפילו נזרעו ערב הפסח קודם חצות דמותר אז בעשיית מלאכה בט"ז שהוא הקרבת העומר כבר אשרוש דאין קליטה יותר מג' ימים א"כ כבר התירן עומר של ששית

הנה זה דמותר לחרוש בשדה לבן רק עד הפסח והיינו עד שתכלה הליחה הביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דע"י שעתיד לזורעה בתחילה צריך שתהא רוב הליחה קיימת היינו דאח"כ אינה ראויה לזרוע וכשחורש אינו לצורך ששית כ"א לשביעית ע"ש הא אם היה אפשר לזרוע אח"כ היה מותר לחרוש אחה"פ. הנה אמרינן (פ"ב מ"ב) מזבלין ומעדרין כו' עד ר"ה וכן בבית השלחין והביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דה"ה דמותר לחרוש ע"ש והטעם הוא משום דבית השלחין אין הליחה נפסקת שהרי משקין אותה ומש"ה ראויה לזרוע אף אח"כ ומש"ה מותר לחורשה. והנה יש לעיין איך מותר עד ר"ה הא כשזורעה סמוך לר"ה תביא שליש בשביעית והן פירות שביעית א"כ איך מותר לחרוש עבורן ונראה דמש"ה מותר לחרוש משום דיכול לזורעה קטניות דאזלינן ביה בתר השרשה וכיון שהשרישו קודם ר"ה הן פירות ששית. והנה בירושלמי (פ"ב ה"ב) אמרינן על הא דחורשין בית השלחין עד ר"ה רבי אומר עד ר"ה ג' חדשים כדי שיזרע אורז וישרש ויטע אורז וישרש ע"ש ונראה דמש"ה נקט אורז דאזלינן ביה בתר השרשה כדאמרינן בשביעית (פ"ב מ"ז) וא"כ היא לצורך פירות ששית ונראה לפ"ז לדידן דלא קי"ל כסתם מתני' אלא כשמואל דס"ל בר"ה דאף באורז ודוחן כו' אזלינן בתר גמר פרי אסור לחרוש בבית השלחין כמו בשדה הבעל והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא מה דאמרינן בירושלמי דאף חרישה גמורה מותר בבית השלחין וכתב רק דמעדרין ומשום דעידור אינה מלאכה גמורה התירו בבית השלחין

והנה הר"ש ז"ל שם כתב דבית השלחין הוא גנה של ירק ומתקן בכך הירק של ששית ע"ש והנה יש ג"כ לעיין הא בירק אזלינן בתר לקיטה א"כ איך חורשין עד ר"ה הא א"כ הלקיטה תהיה אחר ר"ה וא"כ הן פירות שביעית וכן מה דמעדרין במקשאות ובמדלעות עד ר"ה הא קשואין ודלועין שהן ירק אזלינן בהו בתר לקיטה והן פירות שביעית. אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב על ההיא דמעדרין במקשאות ומדלעות מעדרין חופרין בעיקרי האילנות והקשה עליו התי"ט איך ס"ל דשרי זה אף באילנות הא אין חורשין בשדה האילן אלא עד עצרת דלאח"כ הוא לצורך שביעית ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ שבת פ' הבונה כתב דמנכש היינו חופר בעיקרי הגפנים והצמחים ע"ש ונראה דלהרמב"ם ז"ל אין הטעם דמעדרין במקשאות ומדלעות עד ר"ה כמ"ש הר"ש ז"ל משום שהוא לפירות ששית דכיון דהלקיטה בשביעית הן פירות שביעית רק ניכוש אינו אסור קודם שביעית וכמו מזבלין ומיבלין ומאבקין כו' עד ר"ה וחפירה בעיקרי האילנות והצמחים הוא ניכוש ואין זה מן המלאכות האסורות קודם שביעית ומש"ה מותר זה אף באילנות

כתב הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ו) על ההיא דהאורז והדוחן כו' השרישו לפני ר"ה מותרין בשביעית דאף דזריעה אב מלאכה ואסורה לפני שביעית מ"מ כיון דהשרישו לפני ר"ה אף דבאיסור זרע מותרין בשביעית ע"ש אך מהירושלמי נראה דמותר לזרוע לכתחילה אורז ודוחן דהא אמרינן דחורשין בית השלחין ג' חדשים לפני ר"ה כדי שיזרע אורז וישרש ומוכח דאף לכתחילה מותר לזרוע אורז באופן שישרש קודם ר"ה

הנה זה דאין חורשין שדה לבן אחה"פ לכל המפרשים ז"ל מיירי בשדה שאינה זרועה אך השני"א פי' שם דמיירי בשדה שהיא זרועה כבר וחורשין בין הערוגות שיהיו הגשמים יורדין בה יותר ע"ש. והנה גרסא אחרת הוא ש בהירושלמי דהר"ש ז"ל הביא רפ"ב מהירושלמי הטעם דשדה אילן חורשין עד העצרת ושדה לבן רק עד הפסח דשדה לבן ע"י שעתיד לזורעה בתחילה צריך שתהא רוב הליחה קיימת ע"ש היינו דצריך עוד לזורעה אך השנו"א שם גרס שדה לבן ע"י שהיא זרוע מתחילה כו' ע"ש אך נראה דאף להשנו"א ודאי אם אינה זרועה ג"כ אין חורשין אותה אחה"פ דהא אמרינן בשדה האילן כל ג' אילנות לבית סאה אם ראוין לעשות ככר דבלה באטלקי כו' חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכאן אין חורשין אלא מלוא אורה וסלו והטעם דהשאר א"צ לאילנות וא"כ הוי כשדה לבן דאין חורשין אותה אחה"פ ומוכח דאף אם אין השדה זרועה ג"כ אין חורשין אותה אחה"פ

הנה זה דג' אילנות לבית סאה אם ראוין לעשות ככר דבלה כו' חורשין כל בית סאה בשבילן ואם שתים עושין ואחת אינה עושה אין חורשין אלא כמלוא אורה וסלו ועמדו המפרשים ז"ל אמאי לא יחרשו בשביל השתים לפי חשבון ונראה דתלוי בזה דכל שנקרא שדה אילן חורשין אותה עד עצרת וכל שאינה נקראת שדה אילן לא התירו לחרוש עד עצרת אף כשמועיל לאילנות היכא דאפשר שהוא חורש ג"כ בשביל השדה וכל פחות מג' אילנות שעושין כשיעור הזה אין השדה שדה אילן ואין חורשין רק עד הפסח וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל דבנטיעות בעינן י' לבית סאה ובזה נטיעות חמירי מאילנות דאם אין שם י' אין חורשין ועמדו בזה המפרשים ז"ל אמאי נטיעות חמירי מאילנות ע"ש והטעם משום דבנטיעות לא מקרי שדה האילן אא"כ הן ממטע עשרה לבית סאה והנה זה דב' עושין ואחת אינה עושה דחורשין להן כמלוא אורה וסלו נראה הטעם משום דאותו השיעור של מלוא אורה וסלו אין דרך לזרוע אותו דמטנפי פירי כדאמרינן בב"ב (פ"ב) וא"כ מוכח דהחרישה היא לצורך האילנות ולא לצורך הקרקע וכה"ג מותר אף אם אינה שדה אילן

אמרינן (פ"ב מ"ה) פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית כו' אין סכין ואין מנקבין אותן וכתב הר"ש ז"ל דמיירי בפגין שאין דרכן להתבשל עד תשרי ואפילו בששית קאמר דלא סכין ולא מנקבין מאחר דאין נגמר בישולן עד שתכנס שביעית ע"ש והקשה המ"ר אמאי אסור לסוך ולנקבן בששית הרי פירות ששית הן כיון שחנטו בששית ע"ש ונראה כיון דזה דסכין ומנקבין אותן הוא כדי למהר בישולן כמ"ש הר"ש ז"ל שם וכיון דאין מתבשלין אלא לאחר ר"ה של שביעית נמצא דע"י זה שמנקבן בששית ממהרין בישולן בשביעית וכיון דממהר גידולן חשיב כמו זורע א"כ אסור לנקבן בששית כדי שימהרו בישולן בשביעית כמו שאין נוטעין אילן בששית כדי שתקלוט בשביעית לדעת התוס' ר"ה (י' ע"ב) ולדעת רש"י ז"ל אסור ליטע בששית אף אם תקלוט בתוספת שביעית אך יש לדון בזה דהא מותר לזרוע בששית אף אם תגמר התבואה אחר ר"ה דרק התחלת הגידול חשיב מלאכה ואסור לנטוע בששית שתקלוט בשביעית דהקליטה שהיא התחלת הגידול זהו חשיב מלאכה אבל מה שגדל אח"כ בשביעית לא איכפת לן מה דממהר גידולו חשיב כמו זורע וכמו זומר דאסור דממהר גידולו הוא ג"כ רק מה שמתחיל לגדל ביותר מהירות זהו המלאכה אבל מה שגדל אח"כ לא עדיף מזריעה עצמה דמה שגדל אח"כ בשביעית אינה מלאכה וצ"ל דה"נ זה דאין סכין היא ג"כ באופן דמה שתמהר הבישול יהיה בשביעית דמהירות