מקדש דוד חלק ד רטז

ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה כו' ובר"ה י' אמר רבא לדברי האומר ל' צריך ל' ול' ופי' רש"י ז"ל היינו ל' לקליטה ול' לתוס' שביעית דבעינן שלא תהא נקלטת בתוס' שביעית והתוס' כתבו שם דזה דצריך ל' ול' לא קאי על שביעית דבעינן רק שלא תקלוט בשביעית עצמה אבל שלא תקלוט בתוספת שביעית לא איכפת לן ע"ש. ונראה הטעם דהנה זה דאסור ליטע ערב שביעית שתקלוט בשביעית עצמה אף שאינו עושה שום מלאכה בשביעית הוא משום דאדם מצווה על שביתת שדהו כדאמרינן בע"ז ט"ו והיינו דאיכא עשה דושבתה הארץ והמנחת חינוך מצוה קי"ב כתב דעבודת קרקע ע"י עכו"ם בשביעית אסור מה"ת משום עשה דשביתת הארץ ע"ש. וכל שנוטע ערב שביעית ונקלטה בשביעית נהי דלאו דעשיית מלאכה בשביעית ליכא דאינו עושה שום מלאכה בשביעית מ"מ עשה דושבתה הארץ איכא דבהקרקע נעשית מלאכה בשביעית וכמו בשביתת כלים בשבת לב"ש דאמרינן נר אפקורי מפקיר ליה ואע"ג שהדליק מערב שבת מ"מ כיון דאיכא שביתת כלים אף שאח"כ דולק מאליו אסור וה"נ אף שנטע ערב שביעית כיון דהקליטה היא בשביעית א"כ המלאכה נעשית בהקרקע בשביעית ומצווה הוא על שביתת שדהו בשביעית אך זה רק בשביעית עצמה אבל בתוספת שביעית ס"ל להתוס' דזהו רק על איסור מלאכה של האדם אבל על שביתת שדהו ליכא תוספת שביעית ומש"ה לא איכפת לן אם תקלוט בתוספת שביעית

הנה התוס' מו"ק ד' על הא דאמרינן דר"ג וב"ד נמנו על ב' פרקים ובטלום דקרא קא דרוש דגמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין כו' הקשו הא בשבת נמי בעינן תוספת בין בכניסתה ובין ביציאתה כדאמרינן ביומא דצריך להוסיף מחול על הקודש ותי' דהאי פורתא לא קא חשיב וכי ההוא שיעורא נמי יהא מודה ר"ג דצריך להוסיף ע"ש. וקשה טובא מאי קמ"ל ודאי האי פורתא צריך להוסיף דהא שביעית מתחלת בר"ה ור"ה שהוא יו"ט יש בה תוספת יו"ט א"כ האי פורתא של תוספת אסור בכל מלאכות משום יו"ט ועבודת קרקע בכלל. והנה לפמ"ש המנחת חינוך דעשיית מלאכה בשביעית ע"י עכו"ם אסור מה"ת משום שביתת שדהו א"כ י"ל דנ"מ דאסור לעשות בהאי פורתא של תוספת אף ע"י עכו"ם משום תוספת שביעית ואף לפמ"ש דשיטת התוס' דתוספת שביעית הוא רק על עשיית מלאכה של האדם אבל לא על שביתת שדהו זהו רק על התוספת של ל' יום לפני ר"ה דנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות כו' דזהו רק על עשיית מלאכה אבל האי פורתא דנפקא לן משבת בראשית ותוספת שבת הוא על כל השביתות ואף על שביתת בהמתו ושביתת כלים לב"ש וה"נ בשביעית על שביתת שדהו

והנה אי נטיעה בתוספת שביעית הוא מדאורייתא שיטת ר"ת דאינו אסור מדאורייתא בתוספת שביעית רק חרישה דכתיב בחריש ובקציר תשבות אבל לא נטיעה והר"ש ז"ל ריש שביעית הקשה עליו דאם חרישה אסורה כ"ש נטיעה דכתיב וכרמך לא תזמור וכ"ש נטיעה דזמירה תולדה דזורע וכ"ש נוטע דדמי לזורע טפי ע"ש היינו דאבות מלאכות חמירי טפי מחרישה. והנה אמרינן בירושלמי (פ"ו ה"ב) על ההיא דעושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דשין וזורין אבל לא קוצרין ולא בוצרין ומקשינן במה אנן קיימין אי בפירות ששית שנכנסו לשביעית בארץ נמי מותר ואי בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר לקצור אסור בתמיה אלא במה אנן קיימין בפירות שביעית בשביעית [ועיין בהמפרשים ז"ל שם] דא"א להיות בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית כיון דלחרוש מותר כ"ש לקצור וקשה הא אדרבה קצירה הוי מלאכה טפי מחרישה דקצירה הוא אב מלאכה כמו זורע

והנה תוספת שביעית נפקא לן מבחריש ובקציר תשבות והיינו חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופי' רש"י ז"ל דקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית היינו תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית והתוס' ר"ה (י"ב ע"ב) כתבו דאין זה תוספת שביעית במה שהפירות שגדלו בשביעית אסורין בשמינית ופי' דהיינו פירות שביעית שיצאו לשמינית אסור לחרוש ולקצור ולעדור אותה דסד"א דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי אצטריך ההוא קרא ע"ש. והנה יש לעיין דהא אמרינן בת"כ שהביא הר"ש ז"ל בשביעית (פ"ב מ"ה) שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אעפ"י שפירותיה אסורין מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותי' אסורין עד ט"ו בשבט ע"ש א"כ חרישה וקצירה ועידור אחר שביעית אמאי אסורה אך בשביעית שם בההיא דפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית כו' נראה דפלוגתא הוא דרק לר"ש למוצאי שביעית מותר בעבודה אבל לת"ק לא והת"כ דשבת שבתון כו' אתיא כר"ש אך תקשה לר"ש היכי משכחת לה תוספת שביעית במוצאי שביעית ונראה לומר דאף לר"ש דמתיר עבודה במוצאי שביעית לצורך הפירות אף שהפירות שביעית זהו רק בשאר מלאכות אבל קצירה אסורה ואף דקצירה היא ג"כ משום מלאכה מ"מ בזה שאני קצירה משאר מלאכות דאיסור קצירה תלוי בהפרי ולא הוי כשאר מלאכות שהוא איסור הזמן דבשנה שביעית אסור במלאכות אלו דהא במופקר שרי קצירה כדרך הקוצרין כדאמרינן בת"כ וכן בפירות ששית שנכנסו לשביעית דתורת פירות ששית עליהן מותר לקוצרן כדרך הקוצרין ואף שהוא עושה מלאכה זו בשביעית דבזה קצירה שאני דאזלינן בתר הפירות ולא אחר זמן המלאכה וה"נ בפירות שביעית שנכנסו לשמינית כיון דקדושת פירות שביעית עליהן אסור לקוצרן כדרך הקוצרין וכן משמע ממתני' (פ"ח מ"ו) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כו' ולא קתני אין קוצין במוקצה בשביעית כמו דקתני במתני' לענין שאר מלאכות אלא תאנים של שביעית אין קוצין אותן כו' דזה תלוי בהפירות דאם הן פירות שביעית אף בשמינית אין קוצין אותן במוקצה ועיין תוס' ר"ה ט' ע"א ד"ה וקציר] ולפ"ז משכחת לה תוספת שביעית במוצאי שביעית בקצירה דהא קרא דתוספת שביעית למוצאי שביעית הוא בקצירה וכדכתיב בחריש ובקציר תשבות ואמרינן דהיינו קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית אך מהירושלמי נראה דפירות שביעית קוצרין בשמינית דאמרינן (בפ"ו ה"ב) גבי עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר כו' במה אנן קיימין כו' אי בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר לקצור אסור בתמיה כו' ומוכח דפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית מותר בין לחרוש ובין לקצור ואפשר דבסוריא שאני דבסוריא ליכא תוספת שביעית תדע דאמרינן שם בירושלמי אי בפירות ששית שנכנסו לשביעית בארץ נמי מותר כו' אבל בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא אמרינן כהאי לישנא ונראה דבא"י אסור כה"ג רק בסוריא אמרינן דמותר בין לחרוש ובין לקצור

אמרינן דחורשין שדה לבן עד הפסח ושדה האילן עד עצרת. והנה שאר מלאכות אי מותרין אחר הפסח הר"ש ז"ל ריש שביעית שקיל וטרי בזה אי מותר זריעה ונטיעה בב' פרקים ע"ש והנה אי מותרת זריעה בשדה הלבן אחר הפסח יש להביא ראיה מההיא דמנחות ה' דאמרינן מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט כו' מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין וכתב השמ"ק דה"ה דהמ"ל שכן מתרת