מקדש דוד חלק ד רטו

ולא חילק בין שדה גדולה לקטנה דקציר מקרי אם קצר כל השדה. והנה בעומר אמרינן במנחות (פ"ה ע"ב) אבא שאול אומר עומר היה בא מבקעת בית מקלה כבת ג' סאין היתה ושדה מודרמת היתה כו' וכתב רש"י ז"ל דג' סאין דהיינו כשיעור שצריך לקצור לצורך העומר ע"ש ומשום דאם היתה יותר והיה קוצר ממנה רק לצורך העומר לא היתה קצירה כלל כיון שאינו קוצר כל השדה ובעומר כיון דקצירתו מצוה בעינן שם קצירה

והנהקוצצין בתולת שקמה בשביעית התוס' שהקשו שם איך מותר לקצור מן השמור תי' ג' תי' חדא דלא היו שומרים רק מודיעים שהיא של הקדש והיו פורשים מאליהן א"נ קצירך ונזירך אמר רחמנא ולא של הקדש א"נ משום דכתיב לדורותיכם ע"ש. והנה בירושלמי שקלים (פ"ד ה"א) על ההיא דר"י אומר מה חריש רשות כו' יצא קצירת העומר כו' אמרינן ר"י כדעתיה דאמר אין עומר בא מסוריא ופי' המפרשים ז"ל היינו כיון דאין העומר בא מסוריא א"כ קצירת העומר דוחה שביעית ה"נ דוחה שבת ע"ש ומוכח דיש איסור שביעית בקצירת העומר רק דדחי וזהו כתי' האחרון בתוס' משום דכתיב לדורותיכם

אמרינן עוד שם בירושלמי על ההיא דשומרי ספיחי שביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דר"י היא דאמר אין עומר בא מסוריא ודחינן דאם לא מצא בסוריא מביאין אותו מספיחין שבא"י ע"ש. ויש לעיין אי העומר כשר מסוריא למה היו מביאין אותו דוקא מסוריא הא סוריא ג"כ אינו נעבד בשביעית דהא אמרינן אין עושין במחובר בסוריא א"כ הוא ג"כ מספיחין ולמה היו מביאין אותו דוקא מסוריא ונראה דמש"ה היו מביאין אותו דוקא מסוריא משום דספיחין אסורין עכ"פ מדרבנן ולא הוי ממשקה ישראל דאף איסור דרבנן כל שאין יומו גורם לו פסול ג"כ משום משקה ישראל כדמוכח מפסחים (מ"ח). והנה התוס' במנחות שם הקשו אף לר"ע דספיחין אסורין מדאורייתא איך מביאין ממנו העומר הא לא הוי ממשקה ישראל ותי' דבשאר שנים נמי לאו ממשקה ישראל הוא משום חדש ושרי רחמנא משום דמצותה בכך שביעית לכ"ע נמי הרי מצותה בכך ע"ש אך זה דוקא אי אין העומר בא מסוריא א"כ מצותה בכך אבל אי עומר בא מסוריא הא בסוריא ליכא איסור ספיחין אף דאסור בעבודת קרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד הכ"ח) א"כ אין מצותה בכך ומביאין אותו מסוריא ורק אי לא מצאו מסוריא מביאין אותו מספיחין של א"י דאז הוא מצותה בכך דא"א בענין אחר עוד אפשר לפי מה דמקשינן במנחות שם איך מקריבין העומר מספיחי שביעית הא כתיב לאכלה ולא לשריפה ואמרינן משום דכתיב לדורותיכם וא"כ אם אפשר להביא מסוריא מביאין דסוריא רק אסור בעבודת קרקע אבל הפירות אפשר דמותרין בהפסד ואף אי נימא דאסורין מ"מ ליכא בהו איסור דאורייתא. [הנה על תי' התוס' במנחות שם דמש"ה מותר להביא העומר מספיחים משום דבלא"ה לא הוי ממשקה ישראל משום חדש יש לעיין תינח עומר שתי הלחם מא"ל הא אינו מן החדש וזה דשומרין ספיחי שביעית הוא בין לעומר ובין לשתי הלחם וכ"כ רש"י ז"ל בפ' הזהב נ"ח ע"א ובפ' הבית והעליה קי"א ע"א]

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד הכ"ג) על ההיא דתאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כו' ואין דורכין ענבים בגת כו' ואין עושין זיתים בבד כו' דכן שאר הדברים כל שיכול לשנות משנה ע"ש. והנה (בפ"ו מ"ב) אמרינן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דשין וזורין ודורכין ומעמרין כו' כלל אמר ר"ע כל שכיוצא בו מותר בא"י עושין אותו בסוריא ופי' הרע"ב ז"ל כל שכיוצא בו עושין בא"י היינו בתלוש בשנוי עושין בסוריא בלא שנוי די"ח ונראה מכ"ז דבעבודות שבת לוש בא"י צריך לשנות ויש לחקור באיזה מלאכות צריך לשנות דאשכחן זה בדישה וזריה ידריכה ועימור אם גם בשאר מלאכות כגון טחינה ואפיה ובישול צריך לשנות אך לא אשכחן כשמבשל ירק של שביעית דצריך לשנות ומ"ש אלו מלאכות מאלו ונראה דהנה הרמב"ם ז"ל כתב (רפ"ד) זה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר כו' היינו שהעמדת הכרי והדישה בכלל הקצירה כדרך הקוצרין היא והמנחת חינוך מצוה שכ"ח עמוד בזה וכתב דקי"ל לחז"ל דדרך הקוצרין הוא בכך הרמב"ם ז"ל הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר ואת ענבי נזיריך לא תבצור ואם בצר כדרך הבוצרים לוקה וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כו' ולא ידרוך ענבים בגת כו' ע"ש דזהו נמי בבצירה כדרך הכוצרין דאם בוצר ודורך בגת או עושה זיתים בבד זהו בכלל בצירה כדרך הבוצרין וא"כ יש מלאכות בתלוש השייכות לקצירה ובצירה מיהו מדאורייתא לוקה רק אם עשה הכל בלא שנוי שקצר כדרך הקוצרין והעמיד כרי ודש בבקר וכן אם בצר כדרך הבוצרין ודרך בגת ומדרבנן צריך לשנות בכל מלאכה ומלאכה אך נראה דאותן מלאכות דאין שייכין כלל לקצירה ובצירה כדרכה כגון טחינה ואפיה ובישול א"צ לשנות אף מדרבנן הנה המ"ר הקשה על הר"ש ז"ל שפי' ההיא דמשאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית כו' ולא תבור ולא תטחון עמה דהיינו שחשודה לאכול פירות שביעית אחר הביעור והקשה אמאי לא פי' דמיירי אף קודם הביעור והאיסור הוא משום דטוחנת בלא שנוי ע"ש אך נראה דבטחינה א"צ שנוי כיון דאינה שייך לעבודת הקצירה כלל

והנה השנו"א (פ"ח מ"ו) שיטה אחרת לו לגמרי וכתב דשנוי מהני רק לעבודה בתלוש וההיא בתאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצין אותן בחרבה לא פי' כפי' הר"ש ז"ל דמוקצה הוא כלי שחותך בו התאנים אלא כלי שעושין בו קציעות (וכן פי' הראב"ד ז"ל בת"כ] והיינו בעבודה שבתלוש אבל לבצור אסור אפילו ע"י שנוי ואינו רשאי אלא לתלוש ביד ע"ש. והנה בירושלמי (פ"ב ה"ג) אמרינן דבי ר' ינאי משקה בסלא והיינו ע"י שנוי ע"ש ומוכח דאף במחובר שייך שנוי וצ"ל משום דהשקאה היא רק מדרבנן כדאמרינן במו"ק ובזה שרי ע"י שנוי כמו בתלוש והטעם דבתלוש מותר ע"י שנוי הוא ג"כ משום דעבודה בתלוש הוא רק מדרבנן וה"ה למחובר כל שהוא רק מדרבנן מותר ע"י שנוי. והנה זה שכתב השנו"א דאינו מותר רק לתלוש ביד ואע"ג דאף ע"י שנוי אסור וצ"ל דתלישה ביד לא חשיב בצירה כלל אלא תלישה ולפ"ז הכלל הוא דכל שנוי שאינו מאבד את שם המלאכה לגמרי אסור במחובר אבל שנוי כזה המאבד את שמו מותר וכמ"ש התוס' מו"ק (ד') גבי אין עושין האמה בשביעית דמכשיר אגפיה לזריעה דרבנן סברי כיון דע"י השנוי עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר דלא שמיה חרישה ע"ש ואע"ג דהתם הוי במחובר כיון דהוי שנוי המאבד את שמו וכמ"ש דלא שמיה חרישה מותר. והנה בהגהת שנו"א שם הקשה מההיא דמותר למכור בשביעית מגל יד ומגל קציר ומשום דראוין למלאכת היתר לקצור מן המופקר וו' דאף במגל שרי לקצור ולא רק ביד ותי' דכל שקוצרו מעט מעט שרי אף במגל ע"ש ונראה טעם הדבר דכל שבוצרו מעט וועט ולא חשיב בצירה כ"א קיטוף א"כ מאבד את שמו וכדאמרינן לענין פאה דאם קוצרו מעט מעט אף במגל פטור מן הפאה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' מ"ע ואף דבפאה ל"ש שנוי אלא משום דלאו שמיה קצירה אלא קיטוף

ז) גרסינן בשביעית (פ"ב מ"ו) אין נוטעין ואין מבריכין