מקדש דוד חלק ד ריד

הוא דוקא במלאכה הרגילה בקרקע ואם לא יעשה אותה יהיה פסידא כגון השקאה וצורכי השקאה ומשום דאותן מלאכות רק מדרבנן ובמקום פסידא לא גזרו אבל אם ע"י איזה סיבה צריך לעשות מלאכה באילן משום פסידא אף אם היא רק מלאכה דרבנן כגון תולדה לא התירו במקום פסידא דאין זה כמו מועד דכל דבר האבוד מותר דרק במלאכות התמידיות באילן באלו שיש בהם פסידא לא גזרו מתחילה ואילן שנפשח דאסור לקושרו כדי שיעלה אף אם יפסדה האילן אם לא יעלה ג"כ אסור

כתבו התוס' מו"ק (י"ג) בשדה שנתקווצה בשביעית שכתב רש"י ז"ל דהוי רק מלאכה דרבנן דצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהו הוי מדאורייתא כדאמרינן בשבת התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כ"ש ואעפ"י שאינו מכוין ליפות דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת ע"ש. והנה יש לעיין מה זה שייך להתם דהתם החיוב אינו משום עבודת קרקע רק משום תולש וכל תולש חייב בשבת רק בעינן שיעור הראוי ואם ליפות את הקרקע שיעורו בכ"ש אבל בשביעית דהחיוב רק במלאכת קרקע מנ"ל דיפוי הקרקע חשיב מלאכה ועוד דא"כ יהיה אסור לתלוש עולשין בשביעית דהא מיפה הקרקע הנה אמרינן (רפ"ד) דשביעית בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים בתוך שלו כדרך שהוא מלקט בתוך של חברו הגס הגס והביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דמלקט עצים ועשבים מתוך שלו הגס הגם כדרך שהוא מלקט מתוך ש"ח בין גסין ובין דקין וכתב הר"ש ז"ל דזה דאין מלקטין עצים ועשבים הוא משום דמתקן השדה לזריעה כדתנן התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות הקרקע בכ"ש וכשמלקט הגס תלינן דצריך להם ולא לתקן את הקרקע עביד אבל דקין ודאי לצורך הקרקע ובשל חברו שרינן אפילו דקין דמידע ידע דלא עביד לצורך הקרקע דמה חושש לתקן קרקע חברו ע"ש ומפרש ג"כ כהתוס' דהמזרד זרדים ליפות שייך גם בשביעית אך בזה נחלק על התוס' דבארעא דחבריה כיון דאינו מתכוין לזה מותר אף בשביעית אך נראה דכל מה דמבואר מכולא פרקא שם דלתקן הקרקע אסור בשביעית הוא רק איסור דרבנן דמדאורייתא אינו אסור רק קצירה ובצירה וזריעה וזמירה ואף חרישה להרבה שיטות אבל שאר מלאכות אינן רק מדרבנן ודברי התוס' במו"ק שכתבו שהוא מן התורה צ"ע

וז"ש הר"ש ז"ל במלקט עצים ועשבים מתוך שלו כשמלקט הגס תלינן דצריך להם ולא לתקן הקרקע עביד אבל דקין ודאי לצורך הקרקע היינו דבגסין אפשר שהוא לצורך הקרקע ואפשר דצריך להם ותלינן שהוא צריך להן ובדקין ודאי לצורך הקרקע הנה (בב"ב נ"ד) אמרינן האי מאן דזכי זיכיא כו' והיינו מכבד השדה מקסמין ועשבים כמ"ש הרשב"ם ז"ל אדעתא דארעא קני אדעתא דציבי לא קנה ה"ד שקיל רברבי וזוטרי אדעתא דארעא שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי וכתב הרשב"ם ז"ל דאי שקל רברבי וזוטרי איכא למתלי אדעתא דארעא אבל שבק זוטרי ליכא למתלי אלא אדעתא דציבי ע"ש היינו היפך ממ"ש הר"ש ז"ל ולפי הרשב"ם ז"ל מוכח דלא שרינן בשביעית אלא היכא ודאי לא עביד אדעתא דארעא דהא אי שקיל רברבי וזוטרי ג"כ אפשר שהוא אדעתא דציבי ומ"מ אסרינן בשביעית ולהר"ש ז"ל באפשר למתלי שהוא אדעתא דציבי מותר בשביעית

כתב הרמב"ם ז"ל (רפ"ד) דאם קצר כדרך הקוצרין או שקצר לעבודת הארץ לוקה וכ"כ שם (הכ"ב) גבי בצירה אם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרין לוקה ע"ש היינו דבקצירה ובצירה איכא תרתי חדא דגופייהו חשיבי מלאכה אך לזה בעינן דוקא כדרך הקוצרין והבוצרין ואיכא נמי משום עבודת הקרקע והאילן ובזה אפילו שלא כדרך הקוצרין חייב ונראה ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל דאף בשביעית תלי בדעתו ואם אינו מתכוין לעבודת הקרקע והאילן מותר לקצור שלא כדרך הקוצרין ולהתוס' דבשביעית לא בעינן מלאכת מחשבת צ"ל דבקצירה ובצירה שלא כדרך הקוצרין ליכא מלאכה כלל הנה אמרינן בשבת (ע"ב) האי מאן דקניב סילקא חייב שתים משום קוצר ומשום זורע וכתב רש"י ז"ל דקניב סילקא חותך תרדין והנה להתוס' דבשביעית לא אזלינן בתר מחשבתו א"כ אסור בשביעית ללקוט תרדין דהוי כמו זורע ואמרינן בירושלמי (פ"ח ה"ב) וכן הוא שביקש לאכול תרדין חיין או לכוס חטין חיות אין שומעין לו כו' אלמא אפשר לאכול תרדין של שביעית וצ"ל להתוס' דקניב לה באופן דודאי קשי ליה [ועיין תוס' סנהדרין כ"ו ד"ה לעקל]

אמרינן (בפ"ב מ"ד) מזהמין את הנטיעות כו' ומשקין אותו עד ר"ה ראב"צ אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית אבל לא את העיקר וכתב בפה"מ דאין הלכה כראב"צ וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"ט) דרק עד ר"ה מותר אבל בשביעית אסור והנה אמרינן במו"ק דמושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה כולה והביאה הרמב"ם ז"ל (פ"א ה"ט) וכתב מוליכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבין י' לבית סאה משקין כל השדה בשבילן ע"ש היינו דאף בשביעית מותר להשקות האילנות וכבר עמדו בזה המ"ר ותוס' א"ש ע"ש ונראה דב' מיני השקאות הן דהא לכאורה קשה אמאי מושכין המים מאילן לאילן הא כל אילנות חוץ מאתרוג גדלין על רוב מים כדאמרינן בר"ה ואין צריכות השקאה כלל וע"כ זה דמושכין את המים מאילן לאילן היינו מי גשמים שירדו עליהן שצריך להמשיכן ממקום למקום וזה מותר אף בשביעית אבל ההיא דמשקין את הנטיעות עד ר"ה מיירי להשקותן ממעין דמתוך שהן נטיעות צריכות השקאה וזה שרי רק עד ר"ה

אמרינן במו"ק (ד' ע"ב) גבי אין עושין את האמה בשביעית ר"ז וראב"מ חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה וכתבו התוס' דהוי כחרישה ורבנן סברי כיון דמ"מ שנוי עביד לאו מלאכה היא ומותר דלאו שמיה חרישה ע"ש ונראה מזה דכל ע"י שינוי לא חשיב מלאכה והרמב"ם ז"ל (ספ"א) כתב גבי אין קוצצין בתולת שקמה ואם צריך לעצה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה ע"ש והנה לא כתב באופן שאינו מועיל לאילן כלל אלא שלא כדרך עבודתה ונראה דכל ע"י שנוי שרי ונראה דלמדו זה מקצירה דע"י שנוי מותר כדאמרינן תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצץ אותם בחרבה ואמרינן בת"כ ענבי נזיריך לא תבצור כו' לא תבצור כדרך הבוצרין מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כו' ומזה למדו לכל עבודות בשביעית שאינו אסור רק כדרך עבודתן אבל ע"י שנוי מותר והנה במנחות (ק"צ) בההיא דשומרי ספיחי שביעית כו' הקשו בתוס' איך מותר לקצור הא אמרינן מן המשומר אי אתה בוצר כו' ע"ש ומאי קשיא להו הא אפשר לקצור שלא כדרך הקוצרין ונראה דלהעומר כיון דקצירתו מצוה בעינן כדרך הקוצרין דכל שלא כדרך הקוצרין לא שמה קצירה היא דאף לענין פאה דאם לא קצרו כדרך הקוצרין לאו קצירה היא ופטורה מן הפאה דאם קוצרו מעט מעט אף במגל פטור מן הפאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל דכל שלא כדרך קצירה לאו קצירה היא אלא קיטוף כתב הרמב"ם ז"ל אם קצר כדרך הקוצרין לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי כו' והנה בעינן שיקצור כל השדה