מקדש דוד חלק ד ריג

אילנא אסור ע"ש. והנה יש לחקור בטעם דאוקמא אילנא שרי אי בשביעית אסורין רק מלאכות שמועלים בפועל אבל המונעים רק הפסד אינן בכלל מלאכות האסורות בשביעית או דלא שנא ורק מיירי התם בתולדות שאינן אסורין רק מדבריהם ובמקום פסידא לא גזרו וכדאמרינן במו"ק שם גבי משקין בית השלחין בשביעית ע"ש ומש"ה נמי אוקמא אילנא שרי ומזה דאמרינן גבי משקין בית השלחין בשביעית דהטעם משום דתולדות דרבנן ובמקום פסידא לא גזרו ומכלל דאי הוי דאורייתא הוי אסור אין להוכיח דאף מלאכות המונעות הפסד הן מלאכות בשביעית דהתם שאני נהי דאיכא פסידא אם לא ישקו אותה מ"מ כשמשקין איכא גם תיקון בפועל דאמרינן שם דבהשקאה איכא משום זורע ומשום חורש דמרפיא ארעא ומצמיח פירי א"כ ודאי מלאכה גמורה היא ורק משום פסידא התירו לפי שהוא רק מדרבנן אבל אוקמא אילנא דליכא תיקון בפועל כלל יש לדון אי חשיבא מלאכה לשביעית. והנה במו"ק (ג') גבי תרי קשקושי איכא אברויי אילנא אסור סתומי פילי שרי כתב רש"י ז"ל סתומי פילי שרי דאית ביה משום פסידא אברויי אילנא אסור דהוי משום רווחא ע"ש ונראה מדבריו דאין הטעם דזה הוי מלאכה וזה אינו מלאכה רק היכא דעושה משום רווחא אסור וכשעושה משום הפסד שרי אך בע"ז שם על ההיא דמתליעין ומזהמין בשביעית ואין מא מתליעין ומזהמין במועד ומקשינן מ"ש שביעית דשרי ומ"ש מועד דאסור ואמרינן מי דמי שביעית מלאכה אסר רחמנא טרחא שרי כו' כתב רש"י ז"ל מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקמא אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואינו משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא ע"ש ונראה מדבריו דכל שאינו משביחו אלא שלא יפסד אין זה מלאכה כלל ונראה דבההיא דמתליעין ומזהימין התם מצד עצמן אינן מלאכות כלל דלא מצינו נטילת התולעת או להדביק זבל שיהא חשיב מלאכה רק אם היה אברויי אילנא ומשביחו זה גופא משוי ליה מלאכה דהוי תולדה דזורע כיון שמועיל לגידול האילן וכמו השקאה וזימור דהוי תולדה דזורע אבל כיון דליכא רק אוקמא אילנא אינן מלאכות כלל אך בההיא דתרי קשקושי איכא אברויי אילנא אסור סתומי פילי שרי קשקוש שהוא חפירה תחת הזיתים היא מלאכה מצד עצמה דהוי תולדה דחורש מש"ה כתב רש"י ז"ל דרק משום פסידא שרי כיון דאינו אלא מדרבנן דתולדות הם רק מדרבנן

הנה בב"ב (פה) בההיא דאין קוצצין בתולת שקמה בשביעית ואמרינן ג"ט מעלי לה כו' מכאן ואילך לא מקשי קשיא ליה ולא עלויי מעלי לה כו' כתבו התוס' לאו דוקא דא"כ בשביעית אמאי אסור הא אמר בע"ז אוקמא אילנא שרי אברויי אילנא אסור אלא ודאי לא מקשי קשיא ליה ולא עלויי מעלי לה ע"ש והא התם גבי בתולת שקמה אם לא יקצוץ כלל ליכא פסידא באילן רק כשקוצץ אמרינן דלא יקוץ פחות מג"ט משום דלא קשי לה ולא מעלי לה א"כ מה זה ענין לההיא דאוקמא אילנא שרי ומוכח דס"ל להתוס' דזה דאוקמא אילנא שרי אין זה דמשום פסידא התירו רק כל שהמלאכה אינה מועלת בפועל אינה מלאכה לענין שביעית

הנה הרמב"ם ז"ל כתב (בפ"א ה"ה) ולא יסוך את הנטיעות בדבר שי"ל זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך ע"ש ותמה עליו בהגהות מים חיים הא אין לך אוקמא אילנא יותר מזה אך הרמב"ם ז"ל לא נפסק כההיא דע"ז דמשנינן תרי זוהמומי איכא אוקמא אילנא שרי כו' אלא כהירושלמי בשביעית שם דאמרינן דמתני' דמזהמין את הנטיעות עד ר"ה אבל בשביעית לא וברייתא דקתני דמתלועין ומזהמין בשביעית פליגי אהדדי וכמ"ש הלח"מ (פ"ח מהל' יו"ט) ע"ש ואין נפקותא בין אוקמא אילנא ובין אברויי אילנא דתרווייהו אסור בשביעית. והנה יש לעיין מאי מלאכה הוא כשסך אותו בזוהמא שלא יאכלנו העוף ותולדה דמאי הוא ונראה שיטת הרמב"ם ז"ל דכל הדברים רגילין לעשות בקרקע ובאילנות חשיבי מלאכות לענין שביעית דהנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"א ה"ג) וזמירה בכלל זריעה כו' ולמה פרטן הכתוב לומר לך על תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת מרדות ע"ש היינו דמלבד תולדות מהנך אבות דכתיבי בקרא איכא ג"כ אבות אחרות רק שהן מדרבנן הנה בע"ז שם דמזהמין את הנטיעות וקוטמין אותן ומשקין אותן עד ר"ה כתבו התוס' דהטעם דמותר הוא משום דתולדה היא ואבות אסר רחמנא תולדות לא עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוא דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן ע"ש והנה להתי' השני היינו דאבות אחרות חוץ מחרישה וזריעה הן מדרבנן והנה ע"כ גם קצירה הוא מדאורייתא דהא כתיבא בהדיא בקרא וכדאמרינן במו"ק מכדי בצירה בכלל קצירה כו' ומוכח דאיכא אבות אחרות חוץ מחרישה וזריעה וקצירה דאסורין בשביעית מדרבנן והנה בשבת ליכא אבות בעבודת קרקע חוץ מחרישה וזריעה וקצירה ובשביעית כל שדרכו לעשות בעבודת קרקע הוי מלאכה בשביעית רק שהן מדרבנן ולכן זיהום ועישון וכיוצא בהן כיון דדרך לעשות כן באילנות חשיב מלאכה בשביעית דאבות נינהו ואין חילוק להרמב"ם ז"ל בין אוקמא אילנא לאברויי אילנא שהן מלאכות מצד עצמן ולא מה שמשביח לאילן עושה אותן למלאכה. והנה (בפ"א ה"ז) כתב הרמב"ם ז"ל והמקשקש בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימים שרי ע"ש והנה זה דלסתום את הפצימים מותר אין זה משום דכל אוקמא אילנא לעולם שרי דהרמב"ם ז"ל אינו פוסק כן רק דלא חשיב מלאכה דרק עבודות שרגילות לעשות באילן אף שהוא רק אוקמא אילנא כמו זיהום ועישון כיון דבכל נטיעות עושין כן הוי מלאכה מצד עצמה אבל סתומי פילי אינה עבודה הרגילה באילן רק במקרה כשנעשו פצימין באילן סותמין אותן אין זו מלאכה בשביעית ואין לומר ג"כ דקשקוש יהיה מלאכה משום תולדה דחורש דאף חרישה ס"ל להרמב"ם ז"ל (בפ"א ה"ד) דאינה מלאכה דאורייתא ועיין בתוי"ע (פ"ב מ"ב) וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל בהכ"ב אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית שלא שיעלה אלא שלא יוסיף ע"ש הוא ג"כ כיון דאין זה מן המלאכות הרגילות באילן רק במקרה שנפשח קושרין אותו אינו מלאכה בשביעית רק להעלות אסור דמשביחו ומגדלו והוי אז תולדה דזורע אבל שלא יוסיף דאינו משום זורע רק בשביעית כל המלאכות הרגילות בקרקע הוו אבות בפ"ע אך זה שאינו מן המלאכות הרגילות אין זה מלאכה כלל וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל סוקרין את האילן בסקרא וטוענין אותו באבנים שאינן ג"כ מעבודות התמידיות באילן רק באילן שמשיר פירותיו אינו מלאכה ושרי

והנה להרמב"ם ז"ל זה דהתירו בשביעית משום פסידא הוא רק בשביל השקאה וכמ"ש (בפ"א ה"י ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תשאר הארץ מלחה וימות כל עץ בה כו' ובכלל זה מ"ש שם דעושין עוגיות לגפנים דזה ג"כ משום השקאה כמ"ש רש"י ז"ל מו"ק (ג') ובפה"מ שם וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל שם דעודרין תחת הגפנים הוא ג"כ בשביל השקאה דכל חרישה בשדה האילן לן הוא כדי שירד המטר בעמקו כמ"ש בפה"מ שביעית (פ"ב מ"א) ובגפנים התירו העידור תחת הגפנים כמו העוגיות לצורך השקאה וז"ש הרמב"ם ז"ל ההיתר משום פסידא רק לענין השקאה הוא משום דאדרבה היתר של פסידא