מקדש דוד חלק ד ריב

הרמב"ם ז"ל דאין סכין שמן של שביעית בידים טמאות ע"ש ואף דאינו נאסר משום טומאה וליכא הפסד ונראה הטעם משום דאסור לטמא קדשים]

בסוכה ל"ט על ההיא דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה כתב רש"י ז"ל משום דשמא יעשה בהם סחורה וכתב ע"ז הר"ש ז"ל (פ"ז דשביעית מ"ג) דעל חנם דחק להזכיר טעמא דסחורה דבלא"ה איכא איסור טובא שאין זה נזהר דאסור לקנות בהם בהמה ועבדים וחלוק ואין נותנין לא לבלן ולא לספר ולא לספן דשביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים ואסור לפרוע חובו ודמי אוכלי אדם אסור לקנות בהן אוכלי בהמה ואסור לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון לכוס חטין ותרדין חיים ולבשל ירק לבהמה ואין מספר לדינין ולאיסורין שאין ע"ה בקי ואינו נזהר בהם ע"ש. והנה רש"י ז"ל לשיטתיה דס"ל דכל הנאות שלא ניתנה שביעית להם בכלל סחורה הוא כמ"ש (בב"ק ק"ב) על ההיא דאין נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה משום דאין הנאתן וביעורן שוה וכתב רש"י ז"ל דאסור משום סחורה ע"ש וזה דאסור לכוס חטין ותרדין חיים זהו אף בתרומה כן דדבר שדרכו לאכול מבושל אין אוכלין אותו חי שהוא בכלל הפסד דאסור להפסיד תרומה ובשביעית הוא לאכלה ולא להפסד אך נראה דאינו אסור בשביל זה למסור דמי פירות שביעית לע"ה שהרי אינו מוסר לו חטין ותרדין כ"א מעות וכשיקנה חטין ותרדין הוא כדינו ומתחללין המעות ויוצאין לחולין ואם יכוס אח"כ החטין או התרדין חיין אין אנו נזקקין לזה שאסור רק למסור לע"ה דבר כזה שיכול לעשות בו עבירה אבל אם בהמעות שמוסר לו לא יעשה עבירה רק יקנה תרדין ואח"כ יכוס אותן חיין א"כ אף מעות של חולין לא ימסור לע"ה שמא יקנה בהם תרדין של שביעית ויכוס אותן אבל משום סחורה אסור למסור לו דמי שביעית שיכול לעשות בהן סחורה

כתב רש"י ז"ל בב"ק (ק"א ע"ב) במין הצובעין ספיחי סטים וקוצה דאסור לצבוע בהם משום סחורה אבל מותרין הן להסיקן דהיינו דומיא דלאכלה וזה דאמרינן בשביעית הצובע צובע לעצמו וכן אמרינן בת"כ תהיה לצבוע בו ולהדלקפ הנר כתב היפה עינים דרש"י ז"ל מפרש לה בצביעת גופו אבל לא בצביעת בגדיו ע"ש אך אינו נראה כן מהירושלמי (פ"ז ה"א) דאבעי לן מהו לצבוע בטובת הנאה ופשטינן מההיא השלשושית וחלבצין התגר עושה לעצמו כו' ע"ש ומדאמרינן התגר עושה לעצמו מוכח שהוא בצביעת בגדים ולא בצביעת גופו כתב רש"י ע"ז י"ד על ההיא דכל שאי"ל עיקר אי"ל שביעית כו' כל שאי"ל עיקר להתקיים בארץ בימות הגשמים כגון קישואין ודלועין אי"ל שביעית ומותר לעשות מהן סחורה כו' ע"ש. והנה יש לעיין דאמרינן בתרומות (פ"ו מ"ו) לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית כו' ומוכח שם דשביעית נוהג בקשואין]

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' בכורות דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בהן לאכלה ולא לסחורה ואם תהיה חייבה בבכורה ה"ז משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית כו' וכתב הכ"מ דמשתכר בזה שאינו חייב לבערו בשעת הביעור ונותנו לכהן וי"ל טובת הנאה ע"ש ויש לעיין מאי איכפת לן אם י"ל טובת הנאה הא אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וגם מ"ש דאינו חייב לבערו א"כ אם לקח הבהמה באותן פירות שביעית שאי"ל ביעור תהא חייבת בבכורה ונראה דזה דמוציאה מקדושת שביעית הוא משום הקטרת האימורים דלאכלה ולא לשריפה ואם יהיה קדוש בבכור יהיה מותר בשריפה א"כ הוי הפקעה מקדושת שביעית דמותר בה דבר שאסור בשביעית וס"ל להרמב"ם ז"ל דכל הפקעה מקדושת שביעית חשיב סחורה וז"ש הרמב"ם ז"ל משום לאכלה ולא לסחורה ולא כתב משום לאכלה ולא לשריפה הוא משום דס"ל דזה שלא תחול עליו קדושת בכור שייך רק אם בהחלות של קדושת בכור איכא איסור שביעית אבל אם החלות של קדושת בכור יגרום אח"כ איסור שביעית ל"ש דבשביל זה לא תחול קדושת בכור וכיון דבשעה שחל קדושת בכור ליכא איסור רק שגורם אח"כ להקטור האימורים ל"ש דבשביל זה לא תחול קדושת בכור ואח"כ כשחל קדושת בכור הרי רשאי להקטור האימורים רק כיון כל שיוצא מקדושת שביעית חשיב סחורה א"כ זהו בשעת חלות קדושת בכור שאז חל ההיתר להקטור האימורים ונפקע קדושת שביעית שרשאי לשורפם א"כ בהחלות של קדושת בכור איכא איסור שביעית ומש"ה לא חל וזה דאמרינן בבכורות שם משום לאכלה ולא לשריפה אצ"ל כמ"ש המפרשים ז"ל דגרסא אחרת היה להרמב"ם ז"ל רק כיון דכתיב לאכלה ולא לשריפה א"כ הוי הפקעה מקדושת שביעית וזה חשיב סחורה [כתב המ"ר דרק קני זבין וקני זבות ואשמות אין לוקחין בדמי שביעית לפי שנאכל רק לכהנים אבל שלמי נדבה לוקחין בדמי שביעית ובדמי מע"ש ע"ש אך א"א לומר כן דבהדיא אמרינן בתוספתא (פ"ז) חומר בשביעית משא"כ במע"ש כו' שהשביעית אין לוקחין בה זבחי שלמים משא"כ במע"ש ע"ש]

אמרינן בתוספתא והביאה המל"מ בפ"ה אחרים אומרים מוכרין לכותי עד ד' איסרות ע"ש ויש לעיין מה זה השיעור של ד' איסרות והנה מצינו שיעור זה גבי פאה דאמרינן (פ"ח דפאה) גבי הלכו בו הנמושות כו' רי"א והלא יש שאינם מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה אלא כדי שיהא יוצא ולא יהא מביא בד' איסרות וכתב הר"ש ז"ל שם בד' איסרות שהוא ב' פונדיונים ותנן אין פוחתין לעני מככר בפונדיון שהוא מזון ב' סעודות וד' איסרות הוא ב' סעודות לו וב' סעודות לאשתו וכל שאינו מביא כן אינו יוצא וכן מפרש בירושלמי שמתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא ע"ש. והנה זה דאין מוכרין לעכו"ם פירות שביעית יותר אין הטעם משום דאין עכו"ם עדיף מע"ה ואין מוסרין פירות שביעית לע"ה דעכו"ם אינו מצווה על קדושת שביעית ויכול ליקח בהם קורדום ולהשהותו אחר הביעור וכמ"ש המהרי"ט ז"ל וליכא למיחש נמי שמא ישהנו אחר הביעור ויחזור וימכרנו לישראל דלא יקח ממנו הישראל דיחוש שהם של שביעית וכמ"ש רש"י ז"ל ביבמות (קכ"ב) גבי עכו"ם שהביא פירות ואמר פירות אלו של עזקה כו' א"נ דלהשביח מקח קאמר ושל עזקה היינו מן המשומר בשביעית וכתב רש"י ז"ל וקשיא לי אם קודם הביעור אלו ואלו מותרין ולאחר הביעור אלו ואלו אסורין ע"ש דאין לוקחין פירות אחר הביעור מעכו"ם דחיישינן שמא של שביעית הן ואפשר דהטעם דפירות שביעית לא רק דאסור להפסידו בידים אלא אף לגרום הפסד מש"ה אסור למוכרן לעכו"ם שמא יפסידם או יכוס חטין ותרדין חיין דחשיב כמו הפסד נמצא דהישראל גורם הפסד לפירות שביעית ושיעור ד' איסרות שהתירו הוא משום כדי חייו של מוכר וזהו שיעור של פרנסת יום לו ולאשתו

ו) מלאכות האסורות בשביעית יש שאסורין מדאורייתא ויש שאסורין מדרבנן ואמרינן במו"ק (ג') מכדי זמורה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימרא דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב והתניא שדך לא תזרע כו' מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין כו' ת"ל שדך לא תזרע כו' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"ש ויש שמותרין בשביעית לגמרי ואמרינן בע"ז (נ') דאוקמא אילנא שרי אברויי