מקדש דוד חלק ד ריא

למלאכה והנאתו וביעורו שוה ע"ש ולפ"ז רק בפירות שביעית עצמן מותר כ"ד שהנאתו וביעורו שוה אך ליקח בדמי שביעית צריך רק אוכל נפש עצמו ומש"ה בהמת שביעית שהיא דמי שביעית שנלקחה בפירות שביעית אין לוקחין בדמי שביעית רק בהמה טהורה שהיא לאכילה ולא בהמה טמאה דאף מים לשאר תשמישין אין לוקחין ועוד אמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל (פ"ז מ"ב) החליף ביין של שביעית שמן כמו דיין אין סכין בו ואין מדליקין בו דכוותיה שמן אין סכין בו ואין מדליקין בו ע"ש ואע"ג דזה דאין סכין ואין מדליקין ביין הוא משום דלאו כאורחיה ואם החליף אותן בשמן דאורחיה בסיכה מ"מ אין סכין בו דמה שמחליף בפירות שביעית מותר רק אותן דברים שהיו פירות שביעית ראוין להם א"כ אם יקח בפירות שביעית בהמה טמאה ל"ש לומר שהנאתו וביעורו שוה ע"י מלאכה כיון שהוא חלופי פירות שביעית מותר בהן רק הנאות שהפירות שביעית שהחליף ראויות להן

כתב רש"י ז"ל (ב"ק ק"א ע"ב) דצביעה הוי הנאתו וביעורו שוה דבשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע נמצאו הנאתו וביעורו שוה והקשו התוס' הא אמרינן דלענין שביעית חזותא מילתא היא ולא הוי ביעורו בשעת קליטת הצבע ע"ש ונראה לרש"י ז"ל דזה דמרבינן מתהיה בהוויתה תהא דחזותא מילתא היא הוא רק לענין איסור שביעית דלא אמרינן שכבר כלה האיסור רק חזותא מילתא לענין שביעית ואסור ליהנות אבל הכא לאו לענין איסור שביעית מיירי דהא ס"ל לרש"י ז"ל שם דאסור לצבוע בפירות שביעית רק לענין שתחול קדושת שביעית בעינן דבר שהוא עומד להנאה שהנאתו וביעורו שוה וזה רק תנאי בקדושת שביעית ובזה ל"ש רבוי הכתוב וזה תלוי במציאות ובשעת קליטת הצבע כלה השורש הוי הנאתו וביעורו שוה [וזה שהקשה הרש"ש ז"ל שם על רש"י ז"ל שכתב דאסור לצבוע ומותר להסיקן איך מותר להסיקן הא אין הנאתו וביעורו שוה י"ל כמ"ש הכ"מ דכל שאינו עומד למאכל אדם מותר אף בשאר הנאות וזה דצביעה חשיב הנאתו וביעורו שוה מהני דתיחול עליה קדושת שביעית ואז מותרין בשאר הנאות]

אמרינן בתוספתא והביאה הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה"ח) לא יתן השמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר ע"ש ועמדו בזה המפרשים ז"ל אמאי לא יתן לתוך המדורה ונראה משום דמדורה אינו שוה לכל נפש דאדם חשוב אין דרכו להשתמש לאור המדורה רק לאור הנר כדאמרינן בשבת (כ"א ע"ב) ע"ש

ה) פירות שביעית אסור להפסידן משום לאכלה ולא להפסד ובבכורות (י"ב) מקשינן עיסת שביעית אמאי חייבת בחלה הא אי מטמיא בת שריפה היא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ומשנינן משום דכתיב לדורותיכם והקשה הט"א פ"ק דר"ה ל"ל קרא לדורותיכם תי"ל מדאצטריך קרא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה כו' למפטר שביעית מן המעשרות תי"ל איך אפשר להפריש תרומה הא אי מטמיא בת שריפה היא ע"ש. אך נראה דל"ק דשפיר אצטריך קרא לשמן של שביעית דפטור מן המעשרות ואם יפריש תרומה ותטמא יכול ליתנה בנרו דהא שביעית ניתנה להדלקת הנר אבל בחלה שהוא רק בפת ואין מדליקין בפת של שביעית אצטריך קרא לדורותיכם

והנה התשב"ץ (ח"ב סי' רמ"ז) כתב דזהו נמי הטעם דשביעית פטורה מן המעשרות משום דאילו מטמיא בת שריפה היא ובתרומה לא כתיב לדורותיכם עוד כתב טעם משום דתרומה ומעשר לא נתחייבו אלא לאחר העמדת כרי ובשביעית ליכא העמדת כרי ע"ש. והנה זה דבשביעית ליכא העמדת כרי נראה משום שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ה"א ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר כו' אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל ע"ש ולמעשר בעינן שיגמר מלאכת כל השדה כדאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ד) היינו שיעשה כרי מכל השדה ובשביעית כה"ג איכא לאו והנה זה דאצטריך קרא ואכלו אביוני עמך כו' למפטר שביעית מן המעשר לטעם הראשון של התשב"ץ צ"ל כמ"ש דאצטריך לשמן של שביעית ולטעם השני משום דליכא העמדת כרי מ"מ משכחת לה שפיר דאטביל למעשר בזיתים וענבים דמדאורייתא שתים קבעה ספיתא כדאמרינן (בב"מ פ"ט) דשתים חשיב גורן וכתב רש"י ז"ל דספיתא במלח גמר מלאכתייהו דגלי דעתיה דלי"ל גורן אחר ע"ש וכה"ג מותר בשביעית

והנה לפמ"ש התשב"ץ יש ליתן טעם על הא דאמרינן ספ"ו דתרומות באוכל תרומה שוגג לכ"ע דאין משלמין אלא ממין על מינו לפיכך אם אוכל קשואין ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וכתבו המפרשים ז"ל טעמים שונים אמאי לא ישלם מפירות שביעית עצמן ולפ"ז כיון דהתשלומין נעשין תרומה ואי מטמיא בת שריפה היא מש"ה אין משלמין עוד י"ל טעם משום דאין מוסרין פירות שביעית לכהן דכהנים חשודין על השביעית כדאמרינן בסנהדרין (כ"ו) דסאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית תעלה פחות מכאן ירקבו ואין מוכרין אותן לכהן משום דאין מוסרין פירות שביעית לכהן ע"ש

הנה אם יש מצוה באכילת פירות שביעית לא שמענו בהדיא ואפשר דתלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בספר המצות אי לאכלה חשיב מצות עשה ע"ש. והנה יש לדייק מדאמרינן בירושלמי (פ"ח ה"ב) ובתוספתא (פ"ו) אין מחייבין אותו לאכול לא פת שעיפשה ולא קניבת ירק ולא תבשיל שנתקלקל צורתו ע"ש ומכלל דתבשיל הראוי מחייבין אותו לאכול מיהו י"ל דאינו משום מצות אכילה רק משום הפסד דאם לא יאכלנו יפסד אך לפ"ז האי דאסור להפסיד פירות שביעית אינו רק שלא להפסיד בידים אלא צריך ג"כ למנוע שלא יבואו לידי הפסד מאליהן והנה המהרי"ט ז"ל בת"ש (סי' פ"ג) כתב דלגרום הפסד לפירות שביעית מותר והביא לזה מהירושלמי דאמרינן דקניבתא דירקא מסקינן לאיגרא והיא יבשה מגרמה וכן ממה דאמרינן בירושלמי על ההיא דאין מחייבין אותו לשרש את הקורנס ומקשינן ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה ומשנינן מאליהן הן אבודין ע"ש מיהו יש לחלק דלעולם אסור לגרום הפסד לפירות שביעית וצריך אף להציל אותם מן ההפסד אך זה רק מהפסד שהוא ע"י סיבה ושאני ההיא דאם לא ישרש את הקורנס מאליהן הן אבודין שכך טבען ובזה אינו מחויב לעשות טצדקא שלא יפסד דאף בתרומה שמחויב להציל מן ההפסד ג"כ לא מצינו שצריך לחולטה בחומץ או שיכבש לה בירקא שלא תפסד דכל שנפסות מעצמה מחמת טבעה לא איכפת לן והנה אדרבה יש להביא ראיה מדאמרינן בתוספתא והביא הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה"ה) פירות המיוחדים לאדם אין מאכילין אותן לבהמה הלכה הבהמה מאליה תחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו להחזירה שנאמר לבהמתך ולחיה כו' ע"ש ומכלל דבלא קרא דלבהמחתך ולחיה כו' היה צריך להחזירה משום הפסד אלמא דצריך ג"כ למנוע שלא יבוא לידי הפסד

[כתב המהרי"ט ז"ל בת"ש (סי' מ"ג) דפירות שביעית יש בהם משום קדושה ע"ש וכן אמרינן בירושלמי (פ"ח ה"ב) דאין סכין שמן של שביעית במרחץ אבל סך הוא בחוץ ונכנס משום בזיון קדשים ע"ש ועל ההיא דאין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל כו' כתב השנו"א שהוא משום בזיון ע"ש וע"כ משום בזיון קדשים ונראה דזהו נמי הטעם דאמרינן בתוספתא והביאה