מקדש דוד חלק ד רי

מוסרין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה וסבר רבנו דע"כ לא פליגי רק בפירות משום דכתיב לאכלה אבל במיני כבוסים שאינן פירות אף לרבנן מכבסים בהם ובירושלמי אמרינן מיני כביסות מהו שתחול עליהן קדושת שביעית ופשטינן מההיא דהוסיפו עליהן הבורית והאהל ופי' דקדושת שביעית חלה על הכביסה ומש"ה מכבסין בהן ואע"ג דר"פ לולב הגזול הקשו לרבנן דממעטו משרה וכבוסה הא כתיב לכם ומשמע לכל צרכיכם ותי' דלכם דומיא דלאכלה דהנאתו וביעורו שוין יצאה משרה וכביסה דהנאתן אחר ביעורן י"ל שלא אמרינן כן אלא בפירות דשייך לאכלה אבל מיני כביסות דל"ש בהם לאכלה שפיר נתרבו מלכם אעפ"י שהנאתן וביעורן אינו שוה ע"ש. והנה יש לעיין טובא א"כ עצים אמאי אין בהם קדושת שביעית ומשום דאין הנאתן וביעורן שוה וכן הרמב"ם ז"ל פסק (פ"ז הי"ד) דעצים אין בהם קדושת שביעית ומה לי דאין הנאתן וביעורן שוה הא אין בהם אכילה ומ"ש ממיני כבוסים דקדושת שביעית חלה עליהן ונראה דזה דמיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן הוא משום דבורית חזי לרחיצת גופו וכן אהל חזי לרחיצת גופו דהא אמרינן אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל ובזה הוי הנאתו וביעורו שוין וע"כ צ"ל כן להר"ח ז"ל דבורית אין נותנין אותו לתוך הכביסה וע"כ דקדושת שביעית חלה עליה ובהדיא אמרינן דהוסיפו עליהם הבורית והאהל ואמאי הא בעינן הנאתו וביעורו שוה וע"כ יש בהם שאר הנאות דהנאתן וביעורן שוה ומש"ה קדושת שביעית חלה עליהן רק ס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דאסורין פירות שביעית בשאר הנאות שאין הנאתן וביעורן שוה הוא רק במידי דחזי לאכילה ולהר"ח ז"ל הוא בכ"ד אמרינן בתוספתא (פ"ה) הבורית והאהל כו' י"ל שביעית ולדמיהם שביעית י"ל ביעור ולדמיהם ביעור ע"ש ומכאן קשה על הרמב"ם ז"ל שכתב דכל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה ומין הצובעים אף שקדושת שביעית חלה עליהן אי"ל ביעור והא בורית ואהל שהן מיני כבוסים ומ"מ י"ל ביעור]. [הקשו התוס' ב"ק (ק"ב) לר' יוסי דס"ל לא בעינן הנאתו וביעורו שוין וא"כ עצים יש בהם קדושת שביעית איך מותרין עצים בא"י להסיק בהן תנור אחר הביעור ע"ש וקשה מה זה שייך לביעור דאף אי עצים יש בהם קדושת שביעית מ"מ ביעור אין להם שהרי אינם כלים מן השדה ואמרינן (פ"ז דשביעית) דלולבי האלה והבטנה אף שי"ל שביעית אי"ל ביעור ואמרינן בירושלמי משום דסופן להקשות ונעשין כאביהן דנעשין כעץ והעץ אינו כלה וכ"ש עצים עצמן דל"ש ביעור דאינן כלום]

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ז הט"ו) קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינן י"ל שביעית ולדמיהן שביעית אבל אי"ל ביעור כו' וכתב הכ"מ דמיירי בגרעינין של שאר פירות וראוין להסקה וי"ל שביעית כיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם חלה קדושת שביעית עליהן ע"ש ונראה הטעם דהקליפין אף שאינן ראוין כיון דעיקר הפרי ראוי למאכל אדם הו"ל פסולת אוכל ושביעית חל על פסולת אוכל כדאמרינן בתוספתא דחומר בשביעית מבמעשר שעשו בו פסולת אוכל כאוכל כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ט) אין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא ראוי למאכל בהמה אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביעית ע"ש והוא מהתוספתא ונראה דקדושת שביעית חלה על גפת וזגין שהן פסולת אוכלין וזה דמסיקין בהן הוא משום דאין ראויין לדבר אחר ואף דהסקה חשיב אין הנאתו וביעורו שוה הרי כתב הכ"מ גבי בורית ואהל דכל שאינו מאכל אדם מותר אף בדבר שאין הנאתו וביעורו שוה ובזה לא אזלינן בתר עיקר הפרי

והנה זה דאין שורפין תבן וקש של שביעית דקדושת שביעית חלה על תבן וקש נראה דזה אינו משום דראוי למאכל בהמה וקדושת שביעית חלה כעל שאר אוכלי בהמה דהא סיאה ואזוב וקורנית עומדין טפי למאכל בהמה מתבן וקש כדמוכח משבת פ' מפנין דאמרינן דסיאה ואזוב וקורנית אם הכניסן לעצים אין מסתפקין מהם בשבת וכתבו התוס' דוקא אם הכניסם לעצים אבל בסתמא הוי כמו שהכניסן למאכל בהמה ובחבילי קש אמרינן שם דאם התקינם למאכל בהמה מטלטלין אותם וכתב רש"י ז"ל דהתקינם היינו הזמינם אבל בסתמא לא ולענין קדושת שביעית בסיאה ואזוב וקורנית אמרינן רפ"ח דשביעית דתלוי במחשבה ובתבן וקש של שביעית אשכחן בכמה דוכתי דקדושת שביעית חלה עליהן ולא מצינו שיהא תלוי במחשבתו דדוקא אם הזמינם למאכל בהמה ונראה דזה דקדושת שביעית חלה על תבן וקש הוא משום פסולת אוכל שהן פסולת של דגן וזה דאין מסיקין בהן הוא משום דראויין למאכל בהמה והוי הפסד אי מסיקין בהן

כתב הר"ש ז"ל (פ"ט מ"ז) על ההיא דמאימתי שורפין תבן וקש של שביעית משתרד רביעה שניה היינו דמשתרד רביעה שניה ונתבטל מה שבשדה ממאכל חיה פקעה קדושת שביעית ממה שבבית ואף בלא ביעור מותר לשורפו והקשה התוי"ט אמאי א"צ לבערו כיון שכלה לחיה וכתב כיון דאילו זה שהוא בבית אם היה בשדה ג"כ היה נסרח א"כ לא נחסר לחיה כלום במה שהוא בבית א"צ ביעור ועיין במ"ר מה שהשיג ע"ז. והנה מדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דא"צ ביעור דכתב (ספ"ה) ומשתרד רביעה שניה במוצאי שביעית נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית ע"ש ומשתרד רביעה שניה הוא זמן הביעור ואיך מותר הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דביעור הוא ע"י כליה ואסור בהנאה ונראה הטעם דתבן וקש א"צ ביעור הוא משום דאינו עיקר הפרי שהוא קש של תבואה או קטניות והוי כמו קליפי רמון והנץ שלו שכתב הכ"מ שאי"ל ביעור משום דאינו עיקר הפרי

אמרינן (פ"ח מ"ה) אין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספר כו' אבל נותן הוא לבייר לשתות וכתב הר"ש ז"ל דאין נותנין לו מדמי שביעית שיתן לו מים לתשמישו אלא דוקא לשתות כדתני סיפא אבל לא לבהמתו ולמשרה ולכבוסה ובירושלמי משמע דר' יוסי שרי לכביסה דקסבר, יש בהם חיי נפש גבי מעין של בני העיר בפ' בתרא דנדרים ולא לבלן מחמם מרחץ אפילו ר"י מודה שאמר בירושלמי אדם מגלגל ברחיצה ואין מגלגל בכביסה והתם בנדרים אמרינן דאלימא ליה לר"י כביסה מרחיצה עכ"ל והנה יש לעיין ל"ל לטעם דר"י ס"ל דכביסה יש בו חיי נפש ומשמע נמי דרק בכבישה פליג אבל למשרה לא הא ר' יוסי ס"ל דנותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה דלא בעינן הנאתו וביעורו שוה וכן לבלן לרחיצה אמאי אסור נהי דאין בהן חיי נפש כמו כביסה אטו פירות שביעית ניתן רק לדבר שהוא חיי נפש ונראה דהכא דמיירי בדמי שביעית שאני דדמי שביעית חמירי ואין הטעם הכא לפי שאין הנאתו וביעורו שוה רק דדמי שביעית אין לוקחין בהן רק לאכילה כדאמרינן בתוספתא וירושלמי שהביא הר"ש ז"ל (פ"ז מ"ב) גבי עוקר לוף שוטה והדנדנה דאי"ל ביעור רמ"א דמיהן מתבערין עד ר"ה א"ל להן אין ביעור ק"ו לדמיהן ואמרינן בתוספתא דאהדר להו ר"מ מחמיר אני בדמים מבעיקר שהשמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אחר אין מדליקין בו ע"ש דדמי שביעית הן רק לאכילה ושתיה וסיכה וכבוסה דס"ל לר"י שהוא חיי נפש חשיב כמו אכילה ומותר

ובזה מתיישב מה שהקשו התוס' בכורות (י"ב) אמאי אין לוקחין בהמה טמאה בפירות שביעית כההיא דאין פודין פטר חמור בבהמת שביעית הא בהמה טמאה היא