מקדש דוד חלק ד רח

אבל לאיסור ספיחים שהוא איסור פרטי שמה שגדל בשביעית בתבואה ובירקות אסור משום ספיחים ואין זה משום דשם פירות שביעית עליהן דהא פירות האילן שהם פירות שביעית ואינם אסורין משום ספיחים בזה לא אמרינן דכל שנלקט בשביעית חשיב כמו גדל בשביעית אבל זה דאזלינן בתבואה בתר הבאת שליש אינו רק לענין סדר השנים דאף במוכר שדהו לעכו"ם אם הביאה שליש ביד ישראל חייבת במעשר וביד עכו"ם פטורה וכן אילן הגדל בבית דפטור מן המעשרות תלוי בהבאת שליש כדאמרינן בירושלמי ומשום דחשיב כאילו גדל כלו בבית וה"נ לענין ספיחים

[הקשה הר"ש ז"ל שם נהי לרבנן משכחת לה ביעור בירק באותן שגדלו בששית ונלקטו בשביעית דחייבין בביעור דאזלינן בתר לקיטה ואיסור ספיחין ליכא עלייהו משום שגדלו בששית אבל לר"ש איך משכחת לה ביעור בירק הא ס"ל דאי"ל חייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית וא"כ הו"ל ספיחין ותי' דמשכחת לה כשהתחילו לצאת בששית ונגמר רוב גדולן בשביעית דלא מתסרי משום ספיחים וקרינן ביה גדל בשביעית לענין ביעור כיון דרוב גידולן בשביעית ואמרינן בירושלמי ומייתי לה בפ' הנודר מן הירק דבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית כיון שרבה עליו החדש מותר ואפילו מאן דאסר מודה בנטוע ועומד ומדאזלינן בתר רובה להקל כ"ש להחמיר ע"ש. והנה בנדרים (נ"ח) אמרינן רש"א כ"ד שי"ל מתירים כו' לא נתנו חכמים שיעור כו' א"ל והרי שביעית אי"ל מתירין ולא נתנו חכמים שיעור אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור ופי' הרא"ש ז"ל שם וכן התוס' בשם ר"א ז"ל דמיירי בפירות ששית שנכנסו לשביעית וגדלו משהו בשביעית דחייבין בביעור כפירות שביעית ע"ש וקשה הא ר"ש ס"ל דאין לך דבר שחייב בביעור אלא שגדל בשביעית ונלקט בשביעית ועכ"פ רוב גידולן בשביעית בעינן וא"כ הכא שגדלו רק משהו בשביעית איך חייבין בביעור והנה התוס' הביאו שם בשם הר"מ ז"ל דלא מיירי בפירות ששית שנכנסו לשביעית רק של ששית שעקרו ונטעו בשביעית והוסיף כ"ש ע"ש ובזה י"ל דמקרי לר"ש גדל בשביעית ונלקט בשביעית כיון דעקרו וחזר ונטעו הגידולין של עתה הן כולן בשביעית ולהרא"ש והר"א ז"ל צ"ל דס"ל כחד תי' בתוס' (ר"ה ט"ו) דר"ש קאמר לה רק לענין אתרוג ולא לענין שאר ירק ע"ש]

הביאו התוס' פסחים (נ"א ע"ב) בשם ר"נ גאון שהקשה דהתם קאמר ר"ש כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב ובשביעית קאמר ר"ש כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב ותי' דההיא דשביעית מיירי בספיחים שגדלו בששית ונכנסו לשביעית ונשתהו עד לאחר הביעור וההיא דפסחים דכל הספיחין אסורין מיירי בספיחין של שביעית עצמה ע"ש. והנה יש לעיין דאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל (כלאים פ"א מ"ט) הטומן לפת וצנונות תחת הגפן כו' אינו חושש כו' ולא משום כלאים ולא משום שביעית ונטלין בשבת ומוקמינן כר"ש דגורר אדם מטה וכסא בשבת ואינו חושש משום חריץ ומקשינן איך מתוקמא כר"ש הא אמרינן אין חוששין משום שביעית אית לן למימר שביעית דר"ש היא הא ר"ש מתיר בספיחי שביעית ומשנינן אע"ג דר"ש מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדושת שביעית והכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית ועיין בר"ש ז"ל שם ומוכח דר"ש לי"ל איסור ספיחין כלל ואף אותן שגדלו בשביעית ובריש קידושין כתבו התוס' בשם ר"נ גאון דההיא דשביעית מיירי בירק שגדל רובו בששית ונכנס לשביעית דבירק אזלינן לשביעית בתר רוב גידולין ולא בתר לקיטה בין לספיחין בין לסחורה ע"ש. והנה יש לעיין דמסקינן בירושלמי ערלה (פ"ב ה"ח) דר"ש דס"ל כל הספיחין מותרין אין זה רק בספיחי ירק דאף בספיחי תבואה כן ע"ש והא בתבואה לכ"ע אזלינן בתר הבאת שליש לשביעית [כתבו התוס' פסחים שם לר"ש דמש"ה ספיחי כרוב שאני משאר ספיחין ומותרין משום שדומה לאילן כדאמרינן בכתובות כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים בו בסולם ע"ש היינו לפי שדומה בגבהו לאילן והנה יש להביא לזה מהירושלמי ספ"ד דמעשרות תני ר"ח את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו ומשנינן כאן בודאי כאן בספק היינו שכרוב ספק אילן הוא שפעמים עולה מן הגזע ופעמים מן השרשין ועיין בהמפרשים ז"ל שם וא"כ אינו רק שהוא דומה לאילן שאף הוא עצמו ספק אילן]

אמרינן (פ"ה מ"ט) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית כו' אבל לא תבור ולא חטחון עמה ופי' הר"ש ז"ל דחשודה על השביעית היינו לאכול פירות שביעית אחר הביעור וכן פי' רש"י ז"ל בגיטין והנה לפ"ז מיירי הכא אחר הביעור דוקא ויש לעיין ל"ל משום חשודה לאכול אחר הביעור תי"ל משום איסור ספיחין דבורור וטחינה הוא בתבואה ותבואה של שביעית הוא לעולם ספיחין דאם הביאה שליש בשביעית דאז קדושת שביעית עליה הוי נמי ספיחין כמ"ש הר"ש ז"ל (פ"ט ה"א) א"כ אפילו קודם הביעור אסור מיהו רש"י ז"ל שפי' הטעם משום ביעור לשיטתיה אזיל דס"ל דאף ספיחין אסורין רק אחר הביעור אבל הר"ש ז"ל דס"ל שם דספיחין אסורין לעולם א"כ תי"ל משום ספיחין ואף קודם הביעור אסור לטחון עמם ונראה משום דאמרינן בגיטין שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא בע"ה דר"מ וטומאה וטהרה מדרבנן ע"ש ומכלל דבשביעית איסור דאורייתא ואילו משום ספיחין לרבנן הוא ג"כ אינו מדאורייתא. והנה לשיטת הרמב"ן ז"ל על התורה דכל דין ביעור הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא א"כ זה דאמרינן סיפא בע"ה דר"מ וטו"ט מדרבנן מכלל דרישא מדאורייתא צ"ל משום דשם שביעית מדאורייתא א"כ שפיר י"ל שהוא משום ספיחין ואסור לטחון עמם אף קודם הביעור

יש לעיין באיזה ירקות אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח בשביעית דדוחק לומר בשל ששית דא"א להם שלא יכמושו ואיכא למ"ד אין יוצאין בכמושין ואין לומר ג"כ בירק מחו"ל דקודם שהתיר רבי להביא ירק מחו"ל מא"ל מיהו להר"ש ז"ל אפשר לומר בהנך שהתחילו ליגדל בששית ונכנסו לשביעית דהנך אין אסורין משום ספיחין אך הרמב"ם ז"ל ס"ל (בפ"ד) דאף אלו שנכנסו מששית לשביעית תורת ספיחין עליהו ואסורים ולהרמב"ם ז"ל ירקות המותרות בשביעית הוא הפיגם והירבוזין כו' לפי שאין אדם זורעין אותן לא גזרו עליהן וכן ספיחין העולין בשדה בור ובשדה ניר ובשדה זרע ע"ש אך זה רק לרבנן דספיחין אסורין רק מדרבנן ובאלה לא גזרו לפי שאין אדם נפנה לשם כמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל לר"ע דספיחין אסורין מה"ת אף אלו אסורין א"כ לר"מ במה יוצאין בפסח

אמרינן בנדרים (נ"ג) הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות גנה ומותר בירקות השדה ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגנה ופי' הר"ן ז"ל דבשביעית א"א לומר שנתכוין לירק גנה דהא אין זורעין ואין נוטעין בשביעית אלא ודאי לירק השדה שעולה מאליו נתכוין ע"ש. והנה יש לעיין נהי דאין זורעין בגנות מ"מ הא איכא ספיחין ונתכוין להם ומה לירקות שדה שעולין מאליהן נתכוין כ"ש בגנות שזרעו בהן ערב שביעית דמצוי בהן ספיחין יותר ונראה לומר משום דספיחין אסורין מש"ה א"א לומר שנתכוין לירקות