מקדש דוד חלק ד קצט

לצאת לשם והן כא"י לענין זה ומש"ה בבית שאן מותר אף לחרוש ולזרוע בשביעית וכן עבר הירדן אינו טמא משום ארץ העמים כדמוכח להדיא מההיא דחגיגה (כ"ה) דאמרינן שם עבר הירדן והגליל ה"ה כיהודה נאמנין על היין בשעת היין כו' ומוכח דאיכא טהרות בעבר הירדן וא"כ מותר ג"כ לכנוס לשם א"כ לשיטת רש"י ז"ל דעבר הירדן לא כבשום עולי בבל דלא כהתוס' מותר גם לחרוש ולזרוע שם וזה דאין עושין במחובר הוא רק מכזיב ועד אמנה משום דאסור לצאת לשם. והנה מ"ש הרגמ"ה ז"ל שלא קידשום שלא יהו בכלל מעשר ולא בכלל שביעית כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ואע"ג דאינן בכלל מעשר ומה שייך שיסמכו בשביעית צ"ל שישתכרו בעבודת קרקע ורק מכזיב ועד אמנה וכן בסוריא אסרו כדי שלא ישתקעו שם בשביל הריוח בעבודת קרקע כדאמרינן בירושלמי ובהנך מקומות ל"ש זה

והנה ז"ש רש"י ז"ל שיהא מותר לחרוש ולזרוע ויסמכו עליהם עניים בשביעית בלקשו"פ ומעשר עני ולא פי' כהמל"מ דלעולם אסור בעבודת קרקע רק הפירות שגדלין מאליהן שהן פירות שביעית יסמכו עליהן עניים בלקט שו"פ ומ"ע משום דרש"י ז"ל לשיטתיה דנראה מכמה מקומות מרש"י ז"ל דפירות שביעית שהן הפקר לא היו לוקטין אותן רק עניים כמ"ש בסנהדרין (כ"ה ע"ב) על הא דאמרינן שם בסוחרי שביעית ואימתי חזרתן משתגיע שביעית אחרת ויבדלו וכתב רש"י ז"ל שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקירו גנותיהן לעניים ע"ש וכן במנחות (פ"ד) על ההוא דשומרי ספיחי שביעית כו' כתב רש"י ז"ל דצריך לשומרן מפני החיה ומפני העניים שלא ילקטוהו קודם העומר ע"ש וצ"ל דאף דשמיטה הוא הפקר לכל מ"מ לא היו מלקטין רק עניים וכן נראה מדאמרינן בתענית מתריעין על פירות האילן בשביעית מפני שהן פרנסה לעניים ע"ש ואין לומר דלעולם הכל מלקטין פירות שביעית רק בשביל עשירים לא איכפת לן הא מתריעין על פירות האילן בשאר שני שבוע ונראה מזה דפירות שביעית היו רק פרנסה לעניים. והנה בסוכה (ל"ט ע"ב) גבי לוקח מן השמור כתב רש"י ז"ל ששדה היתה משומרת כו' זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב ואכלו אביוני עמך כו' ע"ש היינו זה דמפקיר לעניים הוא מקרא דואכלו אביוני עמך וכבר עמד שם הרש"ש ז"ל הא שמיטה הוא הפקר לכל וכתב ואולי לישנא דקרא נקט ע"ש אך עוד יותר מוכח ממ"ש רש"י ז"ל בנדרים (נ"ג) גבי הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות גנה ומותר בירקות שדה ובשביעית אסור בירקות שדה ומותר בירקות גנה וכתב רש"י ז"ל ומותר בירקות השדה שעליהן סומכין בשביעית שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה ע"ש ומדברי רש"י ז"ל כאן נראה דאין רשות לעשירים לזכות בפירות שביעית דאי הוי הפקר אף לעשירים מ"ש ירקות גנה שהיו לוקטין אותן רק עניים ומ"ש ירקות שדה שהיו הכל לוקטין אותן שהרי כתב רש"י ז"ל דמש"ה מסתפקין רק בירקות שדה מפני שהגנות הפקירו לעניים הרי אלו ואלו הפקר ומ"ש הני מהני ונראה מרש"י ז"ל דפירות שביעית הן הפקר רק לעניים ומש"ה הגנות שהפקרן רק מדין שביעית היו רק לעניים אבל ירקות שדה שהן ירקות המדבריות [כמ"ש בפה"מ עוקצין פ"ג מ"ב] שאף בשאר שני שבוע הן הפקר היו הכל לוקטין אותן והנה בפי' הרדב"ז ז"ל (פ"ז משמיטה ה"ג) כתב דזה דשמיטה הוא הפקר בין לעניים ובין לעשירים הוא בפלוגתא דר"י ור' יוסי ע"ש ואף אי נדחוק בדברי רש"י ז"ל דירקות גנה דהפקרן מדין שביעית היה רק דרך עניים ללקטן ולא משום שלא היה רשות לעשירים ללקטן אבל ירקות שדה שהן הפקר אף בשאר שני שבוע היה גם דרך עשירים ללקטן יהיה איך שיהיה מכל דברי רש"י ז"ל מוכח דפירות שביעית היה רק דרך עניים ללקטן א"כ איך אפשר לפרש דזה שלא קידשום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית היינו בלקט שו"פ ומ"ע של הפירות הגדלין מאליהן בשביעית הא אדרבה אם יקדשום ויהא נוהג בהם שביעית גמורה ויהיו הפירות הפקר יהיו הכל לעניים ולכן פי' שיהא מותר לחרוש ולזרוע בשביעית ויזכו בלקט שו"פ ומ"ע וזה עדיף לעניים משיהיה אסור לחרוש ולזרוע ויהיו הפירות הגדלין מאליהן כולן הפקר דספיחין הן רק מעט והנה הרמב"ם ז"ל שלא כתב דמותר לחרוש ולזרוע שם נזהר בזה דודאי עדיף לעניים שיהיו כל הפירות הפקר משלא יהא הפקר ויתנו מהם לקט שו"פ ומ"ע [וכן אמרינן להדיא בירושלמי שביעית (פ"ז ה"ב) גבי הסיאה האזוב והקורנות כו' וכולן שנכנסו מששית לשביעית כו' מוטב ליתן לו אחד בודאי כו' דנוח לעני שיהיה עליהן קדושת שביעית משיתחייב במעשר עני ע"ש] ולכן כתב דזה דהניחום היינו שלא פטרום מן המעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית והיינו זה דלא קדשום אין זה כדי שיסמכו עניים בשביעית רק דעולי בבל החזיקו רק במקצת הארץ כמ"ש שם ורק זה דהניחום כמו שהיו ולא פטרום מתו"מ היה כדי שיסמכו עניים בשביעית דבלא"ה היו פטורין בין מן המעשר ובין מן השביעית וע"י שלא פטרום מן המעשר סומכין עליהם עניים בשביעית במעשרות מן הפירות הגדלין מאליהן אך רש"י ז"ל שפי' דהניחום היינו שלא קדשום ע"כ צריך לפרש דמותר לחרוש ולזרוע

חקר המל"מ בכבוש מצרים וכן סוריא אי נוהג בהם מעשרות בשביעית אי הפירות הם הפקר וכתב שם להוכיח דאין מעשרות בשביעית במקום שכבשו עולי מצרים וכן בסוריא מדלא כתב הרמב"ם ז"ל על מקום שהחזיקו עולי מצרים מה הן בשביעית מע"ש או מעשר עני וכן בסוריא ע"ש אך על סוריא ל"ק כלל דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מע"ש דאין מע"ש נוהג כלל בסוריא אף בשאר שני שבוע ואף מ"ע אינו נוהג שכתב שם ויראה לי שמע"ש שמפרישין בארץ שנער ומצרים כו' וכן יראה לי שלא חייבו מקומות אלו במע"ש אלא כדי לקבוע מ"ע כו' ע"ש ומוכח בבסוריא דאינו נוהג מע"ש ה"נ אינו נוהג מ"ע דאם היה נוהג מ"ע היה צריך ג"כ לנהוג מע"ש כדי לקבוע מ"ע

הנה המל"מ נסתפק שם להר"ש ז"ל שפי' במקומות שהחזיקו עולי מצרים דנאכל היינו לאחר הביעור אי מ"מ יש להפירות קדושת שביעית אי אי"ל קדושת שביעית לגמרי ע"ש. והנה יש לעיין שהרי כתב הר"ש ז"ל שם על ההיא דעושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דדוקא בשמור אבל במופקר מותר ע"ש אלמא הפירות הפקר ויש בהם קדושת שביעית ומקומות שהחזיקו עולי מצרים דינן כדין סוריא כמ"ש הר"ש ז"ל שם דזה דמכזיב ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד היינו דוקא במחובר אבל בתלוש שמותר כמו בסוריא וכ"ש דלא קיל מסוריא והנה להר"ש ז"ל כיון דהפירות הן הפקר א"כ אינו נוהג בהן תרומה ומעשרות קשה הא אמרינן דהרבה כרכים כבשום עולי מצרים כו' והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית על מה יסמכו כיון דאי"ב תרומה ומעשרות ואין לומר דנ"מ לאחר הביעור דמקומות שהחזיקו עולי מצרים נאכל לאחר הביעור הא עניים לעולם אוכלין אחר הביעור כשיטת הר"ש ז"ל (פ"ט מ"ז) א"כ מאי תקנה לעניים במה שיהא נאכל אחר הביעור וצ"ל אף להר"ש ז"ל כמ"ש דאותן כרכים המובלעות בא"י שלא כבשום עולי בבל דין אחר לגמרי להם ואין שביעית נוהגת בהם כלל א"נ י"ל משום ספיחין דכיון דנאכל שם אחר הביעור כ"ש דספיחין