מקדש דוד חלק ד קצח

עונת המעשרות דליכא בינתים גבול אחרינא וכ"כ התוי"ט (פ"ה ה"ה) דלהרמב"ם ז"ל נעשה ממון גבוה משבא לעונת המעשרות ע"ש. ובזה יש לחקור כיון שההקדש ועונת המעשרות חלים בב"א אי כה"ג פטור מן המעשרות אך הכ"מ תמה שם על הרמב"ם ז"ל הא אמרינן בגמרא דיהביה כשהוא סמדר אבל בוסר שהוא יותר מסמדר לא מצי יהיב במתנה ע"ש ולדברי הכ"מ ודאי דכרם רבעי לעולם פטור מן המעשרות ואף אי פדאו קודם גמר מלאכה: סימן נט. שביעית

אמרינן בחולין (ז') גבי רבי התיר בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית וכתב רש"י ז"ל דלא קדשו לע"ל כשגלו בימי נ"נ ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחו"ל ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני כו' והרגמ"ה ז"ל כתב שם והניחום שלא קידשום בפעם שניה כשעלו מבבל שלא יהיו בכלל מעשר ולא בכלל שביעית שיחרשו ויזרעו בשביעית שיסמכו עניים עליהם בשביעית ובית שאן לא כבשוה עולי בבל מש"ה לא היתה חייבת לא במעשר ולא בשביעית לפיכך אכל ר"מ עלה ירק בלא מעשר ע"ש. והנה עמ"ש רש"י והרגמ"ה ז"ל דמותרים לחרוש ולזרוע קשה טובא דהא אותן מקומות שכבשו עולי מצרים אסורין בעבודה בשביעית כדתנן בשביעית (פ"ו) כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד. והנה המל"מ (פ"ד מהל' שמטה) הקשה כעין זה על רש"י ז"ל ביבמות וחגיגה גבי עמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ופי' רש"י ז"ל דעמון ומואב הוא עבר הירדן שכבשו מארץ סיחון ועוג ואף שכבשום עולי מצרים לא כבשום עולי בבל וזורעין שם בשביעית ומעשרין מ"ע והקשה המל"מ הא אמרינן דמה שהחזיקו עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל נזהר מזה שכתב (פ"א דתרומות ה"ה) כל שהחזיקו עולי מצרים כו' כיון שגלו בטלה קדושתן כו' כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה כו' והניחו אותן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה ומן המעשרות כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית כו' היינו זה דהניחום אינו שלא קדשום אלא אדרבה הניחום כמו שהיו קודם שגלו ולא פטרום מן המעשרות כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית והיינו מן הספיחים דחייבין במעשרות דאותן שהחזיקו עולי מצרים נאכל והספיחים מותרין בהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' שמטה הכ"ו) ואותן הספיחים חייבין במעשרות. והנה הרמב"ם ז"ל הזכיר רק תרומה ומעשרות שלא פטרום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית ולא הזכיר לקט שכחה ופאה כמ"ש רש"י ז"ל ומשום דאותן מקומות שהחזיקו עולי מצרים אין בהם לקט שכחה ופאה בשביעית כיון דאינו נעבד בשביעית ואסור לקצור כל השדה בב"א כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' שמטה) דאם קצר כדרך הקוצרין לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה כו' אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל ע"ש וכה"ג לא מיחייב בפאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ב מהל' מ"ע) דכל שקוצר מעט מעט לצורך עצמו ולא למכור לשוק ה"ז קיטוף ופטור ועיין בכ"מ שם והיכא דלא שייר דחייב בפאה הוא רק משום מראית העין כמ"ש הלח"מ מפני שסוברין שמלקט לשוק ע"ש א"כ בשביעית דאסור לעשות מהם סחורה ואסור ללקט לשוק דזהו סחורה כמ"ש התוס' סוכה (ל"ט) ורק קוצר מעט מעט לצורך עצמו פטור מלקשו"פ

והנה ליישב דברי רש"י והרגמ"ה ז"ל שכתבו דמותר שם לחרוש ולזרוע נראה לפי מה דאמרינן בשביעית (פ"ו שם) עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר כו' והביא הר"ש ז"ל שם מהירושלמי דזה דגזור במחובר הוא שלא יהו תקועין ומשתקעין שם ומקשינן בתלוש למה מותר ומתרצינן דבשביל ריוח מועט לא יצא מא"י ע"ש והנה במקום שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד אמנה הוא ג"כ כן דעושין בתלוש ולא במחובר כמ"ש הר"ש ז"ל שם דדין מקום שכבשו עולי מצרים כדין סוריא ע"ש א"כ זה דאין עושין במחובר הוא כדי שלא יצאו לשם דאסור לצאת למקום שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד אמנה דהתוס' ריש גיטין הוכיחו דעכו כבשום עולי בבל מדאמרינן דכי מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מפטרי דאסור לצאת מא"י לחו"ל דעכו כצפון ע"ש דאי עכו לא היו כבשום עולי בבל היה אסור לצאת לשם וכן הוא לטומאת ארץ העמים דדין טומאה ואיסור יציאה אחד הוא כמ"ש תוס' נזיר (נ"ד ע"ב) דגזרו טומאה על ארץ העמים שלא יצאו לחו"ל [ועיין מל"מ פי"א מהל' טו"מ] וכיון דאסור לצאת מכזיב. ולהלן למקום שהחזיקו עולי מצרים עושין רק בתלוש ואין עושין במחובר כדי שלא יצאו לשם כמו בסוריא כדאמרינן בירושלמי אך זה רק על מקומות דנקט במשנה שם מכזיב ועד אמנה ועד הנהר אך יש עיירות שהן מכזיב ולפנים והן מובלעות בגבול א"י ומ"מ לא כבשום עולי בבל להנך עיירות אין אסור לצאת ואין מטמאין משום ארץ העמים כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' ט"מ הי"ב) עיירות המובלעות בא"י כגון סיסית וחברותיה אעפ"י שפטורות מן המעשרות ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים כו' וזה דהתיר רבי את בית שאן הוא מכזיב ולפנים רק לא כבשום עולי בבל דאם היתה מכזיב ולחוץ למה צריך לעדותו של ר"י בן זריז על ר"מ הא כל שהוא מכזיב ולחוץ לא כבשום עולי בבל כדאמרינן במתני' וכן אמרינן בירושלמי דמאי דרבי התיר קסרין ורבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח וקסרין אף דפטורה מן המעשרות מ"מ אינה טמאה משום ארץ העמים וגם מותר לצאת לשם כדאמרינן בתוספתא שלהי אהלות ע"ש דאיסור לצאת לשם וטומאת ארץ העמים הא בהא תליא כדמוכח ג"כ מירושלמי שביעית שם דשקלינן וטרינן אי אשקלון טמאה משום ארץ העמים כיון דפטורה מן המעשרות ומקשינן וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב ע"ש היינו דדייקינן דאינה טמאה משום ארץ העמים מדאינו אסור לילך לשם וכן אמרינן שם מפני מה לא גזרו על אותו הרוח שבגדריקו היינו מפני מה לא גזרו טומאה ר' סימן בשם ריב"ל שנוויה רע היינו דליכא למיחש שילכו לשם כמ"ש המפרשים ז"ל ע"ש דהטעם דגזרו טומאה הוא כדי שלא יצאו לשם א"כ רק מכזיב ועד אמנה דאסור לצאת לשם וטמאה משום ארץ העמים כדאמרינן בחלה (פ"ד מ"ח) ג' ארצות לחלה כו' מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ב' חלות ואחת לאור כו' ומשום דנטמאת בארץ העמים כמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל שם עושין בתלוש בשביעית אבל לא במחובר ומשום כדי שלא יצאו לשם כדאמרינן בירושלמי אבל אותן המקומות שהן מכזיב ולפנים רק יש כרכים שלא כבשום עולי בבל ובטלה קדושתן מותר לעשות בהן אף במחובר דל"ש הטעם שלא ישתקעו שם דמותר