מקדש דוד חלק ד קצא

מחללין אותו לכתחילה כסף על כסף נחושת על נחושת כו' ולא חילק בין סלע על סלע ובין איסר על סלע והנה זה דס"ל להרמב"ם ז"ל דבשעת הדחק להרויח מותר לחלל מעות מע"ש על אחרים אף שאין זה צורך המע"ש נראה דלמד זה מההיא דסלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו דמביא בסלע מעות כו' מפני שאמרו מחללין אותו כסף על נחושת מדוחק והתם בלא האי תקנה היה צריך להעלות שניהם לירושלים א"כ האי תקנה דמביא בסלע מעות הוא בשביל הסלע של חולין שלא יצטרך להעלותו לירושלים א"כ מדוחק אף שלא לצורך מע"ש מותר א"כ ה"נ להרויח דמ"ש להרויח משלא יצטרך להעלות סלע של חולין לירושלים

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ה הט"ו) דמותר לחלל כסף מעשר עם פירות מעשר על הכסף והוא שיהו בפירות פחות מדינר אבל אם היה בהם שוה דינר לא יחללם עם הכסף אלא בפ"ע וכתב הראב"ד ז"ל לא כמו שהוא סובר כי הוא סובר שהאיסור הוא משום הפירות ואינו כן שהאיסור אינו אלא בשביל הכסף שאין מחללין כסף על כסף אלא משום זיקת הפירות הואיל והפירות מועטין ואין מתפיסין סלע בשבילם מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקין כסף עמהם לחללן על כסף אחר עכ"ל. והנה יש לעיין מה לי אם הפירות פחותין מסלע מ"מ יחלל על הסלע ויתפסו כשיעור שויין דהא אמרינן במע"ש (פ"ד מ"ח) המניח איסר ואכל עליו חציו כו' היינו דמניח איסר ומחלל עליו פחות מאיסר ונתפס כפי שויין למעשר ול"ל לחלל יחד עם הכסף וצ"ל כיון שיחלל על סלע מעשר פחות מסלע ויהיה זקוק להעלות כל הסלע לירושלים אף חלק החולין שבו משום תקנה זו שלא יהא צריך להעלות יותר מכדי המעשר מקילין לחלל כסף על כסף וקשה הא אמרינן בסלע של מעשר ושל חולין שנתערבו דמביא בסלע מעות כו' דמחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף אף מדוחק לא והא התם נמי התקנה דמביא בסלע מעות הוא ג"כ שלא יצטרך להעלות את שניהם את של חולין ואת של מעשר לירושלים וזהו מדוחק ושרינן רק לחלל בשביל זה כסף על נחושת אבל לא כסף על כסף. והנה הרמב"ם ז"ל שכתב גבי סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו דמביא בסלע מעות ואפילו של נחושת דשל כסף טפי עדיף כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ורק סלע על סלע אין מחללין אף מדוחק כיון דשניהם שוין ומש"ה אינו בורר היפה שבהם ומחללו תיכף רק מביא מעות של כסף ממקום אחר א"כ הכא כשמחלל כסף של מע"ש עם פירות על סלע ע"כ הכסף שמחלל אינם סלעים וכל שאינם שוים מחללין מדוחק אבל להראב"ד ז"ל אי אפשר לומר כן שהביא השמ"ק בב"מ שם בשם הראב"ד ז"ל דזה דאמרינן דבדמאי מחללין כסף על כסף הוא דוקא בשאינן שוין כגון דינר על סלע או סלע על דינר א"כ בודאי כה"ג אין מחללין אף מדוחק כדמוכח סוגיא דב"מ וכן בירושלמי (פ"ב ה"ג) דבעינן למימר דכל שבדמאי מחללין לכתחילה בודאי מחללין מדוחק ומקשינן ע"ז והתנינן מחללין כסף על נחושת מדוחק הא כסף על כסף לא ודחינן התם ההיא דכל שבדמאי מחללין בודאי מחללין מדוחק ע"ש ולהראב"ד ז"ל זה דבדמאי מחללין כסף על כסף הוא רק באינן שוין א"כ בודאי כה"ג אין מחללין אף מדוחק וצ"ע

אמרינן (מע"ש פ"ב מ"ה) מעות חולין ומעות מע"ש שנתפזרו מה שלקט לקט למע"ש כו' ואמרינן בירושלמי דמתנה אם מה שלקט הוא מע"ש טוב ואם לאו אותן שנשארו יהו מחוללין על אלו והקשה בפי' הרא"ש ז"ל הא אין מחללין כסף על כסף נחושת על נחושת אלא דוקא כסף על נחושת כדאיתא בסמוך וכתב וצ"ל האי חילול דירושלמי לא שיחלל על אלו המעות אלא יביא מטבע אחר שאינו חריף כזה המטבע ויחלל המעשר עליו בכ"מ שהוא ויחזור ויחללנו על המעות שבידו ע"ש. והנה ז"ש שיביא מטבע שאינו חריף כזה ויחלל לכאורה הוא אדרבה דמביא מטבע שהוא חריף יותר דעל מטבע שהוא חריף יותר ראוי יותר לחלל דחשיב טבעא לגבי האי ונראה הטעם דאם יביא מטבע שהוא חריף יותר כשיחזור אח"כ ויחלל על מעות שהן בידו יהיה חילול טבעא אפירא אבל כשמביא מטבע שאינו חריף כזו כשחוזר ומחללו על מעות שבידו הוא חילול טוב שהוא פירא אטבעא וזה דמדקדקינן יותר אחילול שני מחילול ראשון הוא משום דחילול ראשון אינו חילול גמור כדאמרינן בירושלמי בההיא דסלע של חולין ושל מע"ש שנתערבו דג"כ מביא בסלע מעות ומחללן ובורר היפה שבהם וחוזר ומחללן ואמרינן דמש"ה בורר דוקא היפה משום דהחילול על המעות של נחושת לא היה חילול גמור כיון דמחללו ע"מ לחזור ולחללן על אותן שנתערבו ע"ש ועיין בר"ש ז"ל שם וכיון דחילול הגמור הוא מה שחוזר ומחללן על מעות שבידו והחילול הראשון הוא רק ע"מ לחזור ולחללו על מעות שבידו קפדינן יותר על חילול האחרון מהראשון שיהא פירא אטבעא. והנה ז"ש דמביא מטבע שאינו חריף כזו ולא קאמר שיביא מעות של נחושת כדקתני בסיפא בסלע של חולין ושל מע"ש שנתערבו משום דסתם מעות הם של נחושת ונחושת על נחושת אין מחללין וזה שלא כתב שיביא כסף ויחלל המע"ש בכ"מ שהוא דנחושת על כסף לכ"ע מחללינן ולא יהיה צריך לחזור ולחללן על מעות שבידו משום דלא לעולם המעות של נחושת שוים לדינרי כסף שלמים א"כ לאו לעולם אפשר לחלל על הכסף וז"ש רש"י ז"ל (פסחים י') גבי הניח מנה ומצא מאתים חולין ומע"ש מעורבין זב"ז דמביא סלעים שוה מנה ואומר כ"מ שהן ה"ה מחוללין על הסלעים האלה וכתב הר"ש ז"ל (מע"ש פ"ב מ"ו) דמיירי שהיו מנה של מעות נחושת התם אפשר הוא דמנה הוא כ"ה סלעים ולעולם אפשר לחלל על כסף והנה ז"ש הרא"ש ז"ל דמביא מטבע שאינו חריף כמותו נראה שטתיה דזה דאמרינן דמחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף מדוחק נמי לא אינו תלוי בכסף ונחושת רק משום דכסף הוא יותר טבעא מנחושת דעל דבר שהוא טבעא פחות מחללין מדוחק אבל ע"ד שטבען שוה אין מחללין אף מדוחק שאין זה דרך חילול וה"ל כסף על כסף ונחושת על נחושת אם השני חריף פחות מחללין ואם שניהם שוין אין מחללין

אמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ג) על ההיא דמחללין כסף על נחושת מדייק תני ראב"ש אומר כשם שמחללין כסף על נחושת כך מחללין זהב על הכסף א"ל רבי מפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על זהב ויחללו זהב על כסף שאין מחללין זהב על נחושת א"ל ראב"ש שכן מע"ש של זהב מחללין אותו על מעות בירושלים ע"ש ונראה פירושו דקאמר ראב"ש שכשם שמחללין כסף על נחושת מדוחק ואף שאין זה הפדיון לצורך להקל משאו דהא אדרבה הנחושת כבדים יותר מ"מ מדוחק מחללין וה"נ זהב על כסף וא"ל רבי דאינו דומה דכסף בר פדיון יותר מזהב דהא מחללין כסף לכתחילה על זהב כדי להקל משאו וכיון דאשכחן פדיון בכסף לכתחילה מחללין אותו אף על נחושת מדוחק אבל בזהב לא אשכחן פדיון כלל דהא אין מחללין זהב על נחושת דאין זה להקל משאו וה"נ אין מחללין זהב על כסף אף מדוחק כיון דלא אשכחן שום פדיון בזהב לכתחילה והשיב לו ראב"ש דאשכחן פדיון לכתחילה בזהב דבירושלים שהוא צריך לפורטן שם מחללין אותו על מעות

אמרינן בתוספתא פ"ב דמע"ש מע"ש של זהב שעשאו