מקדש דוד חלק ד קצ

הם קשין יותר להוציאן אך השמ"ק כתב שם עוד כתב הרשב"א ז"ל זה דמייתי ראיה מדכתיב ונתת הכסף כו' בבקר ובצאן פי' הראב"ד ז"ל בבקר ובצאן כל שהוא צורך האכילה והם הפרוטות שהם צריכות להוצאה ואיני מבין טעמו דאדרבה דרשינן ליה בכלל ופרט ואמרינן מה הפרט מפורש פירי מפירי וגידולי קרקע אלא נ"ל דלא מבקר וצאן מרבינן הכא פרוטות אלא הכא פירושו שאני ירושלים דבירושלים מחללינן טבעא אפירות עיקרן להוצאה הוליכן לירושלים ואפירי הוא דמחללינן להו דכתיב בבקר ובצאן הילכך אי משום דאין מחללין טבעא אפירי בעלמא הכא לא איכפת לן ואי משום דרחמנא אמר בקר וצאן וגידולי קרקע דוקא הנ"מ מידי דהוצאה דלא מצי זבין ומפיק אלא כעין הפרט אבל לא ליקח ממנו חלוק וסנדלים אבל פרוטות לא לצורך עצמן קנאן אלא לצורך הוצאות מידי דכעין הפרט ולא אסרה כי הא ע"ש ונראה דאינו מפרש דזה דיכול לחלל על פרוטות הוא משום דצריך לחילול זה לצורך בקר וצאן אלא דלא מיעט הכתוב רק צורך הוצאות שאינן כעין הפרט כגון חלוק וסנדלים שקונה אותן לצורך עצמן אבל פרוטות שאין זה לצורך עצמן אלא לקנות בהן בקר וצאן זה לא אמעוט א"כ ה"נ דינרי זהב שאין זה הוצאה לצורך עצמן להשתמש בהן אלא לקנות בהן בקר וצאן זה לא אמעוט מכעין הפרט א"כ כמו דשרי בירושלים ה"נ שרי חוץ לירושלים כדאשכחן כחן בבהמה ולזה תי' דאף בהמה לקנות חוץ לירושלים רק מדוחק

והנה לפמ"ש התוס' אתי שפיר מה דאמרינן גבי סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו דמביא בסלע מעות ומחללו כו' לפי שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק כו' וזה דרק מדוחק הוא משום דנחושת לגבי כספא פירי וטבעא אפירי לא מחללינן אבל מדוחק מחללינן טבעא אפירי כמ"ש התוס' דמותר ליקח בהמה חוץ לירושלים היכא דלא אפשר בגוונא אחריתא והיינו מדוחק וה"נ על פרוטות כיון דקונין בקר וצאן דינן כבקר וצאן והנה ביו"ד (סי' של"א) לא נזכר כלל האי דינא דסלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו כו', ונראה דבזה"ז לי"ל תקנתא כלל דזה דמביא בסלע מעות ומחללן דמחללין כסף על נחושת מדוחק ואע"ג דנחושת לגבי כסף פירי וטבעא אפירי לא מחללינן הוא משום דכסף מע"ש לוקחין בהם בקר וצאן וכן פרוטות שהן לצורך בקר וצאן ולכתחילה הוא רק בירושלים ובשעת הדחק אף חוץ לירושלים אך בזה"ז אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ג) דהלוקח בכסף מע"ש בזה"ז כיון דאי אפשר לאוכלן בירושלים לא קדוש כלל ולא קנה מע"ש ע"ש א"כ א"א ליקח בזה"ז בקר וצאן וא"כ אי אפשר ג"כ לחללן על פרוטות דל"ש שהם לצורך בקר וצאן ומתורת פדיון לא מהני דטבעא אפירי לא מחללינן

והנה זה דאמרינן במביא מעות ומחללן דחוזר ומחללן על הכסף ואף דזה דקדשו המעות של נחושת הוא משום ונתת הכסף כו' דהוי כמו בקר וצאן והיינו דקדשו בתורת לקוח בכסף מע"ש א"כ איך חוזר ומחללן על הכסף הא לקוח בכסף מע"ש אינו נפדה בריחוק מקום זה ל"ק דאף דמחללין על פרוטות שהן לצורך בקר וצאן כמ"ש בתוס' מ"מ ע"כ דין לקוח לענין זה דאינו נפדה בריחוק מקום אין להם דהטעם דאין לקוח בכסף מע"ש נפדה בריחוק מקום אמרינן בזבחים (מ"ט) לר"י משום דלא אלימא קדושתה למתפס פדיונו ע"ש אבל כשמחלל על פרוטות כיון דצריך ליקח בהם בקר וצאן ע"כ אלים קדושתן למתפס פדיונן דאל"כ איך יקח בהם בקר וצאן וזה דלקוח אינו נפדה דלא אלים קדושתיה הוא רק בלקוח ממש היינו פירות עצמן שצריך לאוכלן בירושלים ולרבנן זה דלקוח בכסף מע"ש אינו נפדה בריחוק מקום כתב השמ"ק בפ' הזהב דפדייה הוא במעשר ראשון ולא במעשר שני אע"ג דבכסף אמרינן כסף ראשון ואפילו כסף שני ע"ש זה שייך ג"כ רק בלקוח בכסף מע"ש עצמו שראוי לאכילה בירושלים והוא מעשר עצמו ולא כסף ובמעשר נתנה תורה פדייה אחת ולא ב' פדיות אבל כל שהוא כסף נפדה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ה"ב סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואפילו מעות של נחושת ואומר סלע של מע"ש בכ"מ שהוא כו' ע"ש וממ"ש הרמב"ם ז"ל ואפילו מעות של נחושת מכלל דמעות של כסף טפי עדיף וכמ"ש. הרדב"ז ז"ל שם וא"כ קשה יברר הסלע היפה שבשניהם ויחלל עליה ונראה מזה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהראב"ד ז"ל שהביא השמ"ק בפ' הזהב דזה דבדמאי מחללין כסף על כסף הוא סלע על דינר או דינר על סלע אבל סלע על סלע או דינר על דינר הוי חילול שלא לצורך ע"ש ומש"ה אינו מחלל כאן על הסלע השני וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דמביא בסלע מעות ואפילו מעות של נחושת דשל כסף עדיף טפי היינו דינרין ויחלל עליהן הסלע אבל סלע על חבירו א"א לחלל וכ"כ המהר"י קורקוס ז"ל

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה הי"ד הפורט סלע ממעות מע"ש בין בירושלים בין חוץ לירושלים לא יצרפנה כולה במעות נחושת אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת וכתב הכ"מ דרבינו מפרש ההיא דהפורט סלע ממעות מע"ש כו' היינו שהיה לו סלע ורוצה להחליפו בפרוטות ע"ש. והנה יש לעיין עמ"ש שיכול לפרוט סלע של מע"ש על פרוטות חוץ לירושלים הרי הרמב"ם ז"ל כתב בעצמו (פ"ד ה"ה) אין מחללין מעות מע"ש על מעות אחרות בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחושת או הראשונות כסף והשניות נחושת כו' ושם (ה"ז) כתב ובשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על מעות נחושת כו' ע"ש א"כ הכא איך מחלל לכתחילה חוץ לירושלים כסף על נחושת ונראה בשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל כהראב"ד ז"ל דזה דאמרינן בדמאי מחללין אותו כסף על כסף הוא רק סלע על איסר או איסר על סלע אבל בשניהם שוים אין מחללין דהוי חילול שלא לצורך היינו דאין מחללין חילול שלא לצורך וההיא דפורט סלע של מע"ש בין בירושלים בין חוץ לירושלים היינו משום דצריך לפרוט הסלע כדי להוציאן בירושלים וכיון שהוא לצורך מותר לפורטו בין בירושלים בין חוץ לירושלים וז"ש אין מחללין מעות של מע"ש על מעות אחרות כו' היינו רק ברוצה להשתמש בהראשונות ומשום זה מחללן וזה אסור בין כסף על כסף ובין כסף על נחושת וכן נראה ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם אח"כ בה"ז בשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על של נחושת לא שיקיים כן אלא עד שימצא ריוח ויחזור ויחלל מעות הנחושת על מעות הכסף ע"ש והכא לא מיירי בנתערבו דדין סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו דמביא מעות של נחושת הביא הרמב"ם ז"ל אח"כ (בפ"ו ה"ב) והכא מיירי בנצרך לו מעות הכסף להרויח וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עד שימצא ריוח ויחזור ויחלל כו' וכיון דמיירי במחלל מפני שנצרך להמעות כתב דרק בשעת הדחק מותר אבל כל שהוא צורך המע"ש לעולם מחללין פעם שניה וזהו מ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ה הי"ג) מעות מע"ש אם רצה לצורפם בדינרי זהב כדי להקל משאן מצרפן כו' ונקט כדי להקל משאן היינו לצורך וכל שהוא לצורך מחללין פעם שניה אך בזה דס"ל להראב"ד ז"ל דאף בדמאי אין מחללין שלא לצורך ע"כ הרמב"ם ז"ל לא ס"ל כן כיון דס"ל דמע"ש ודאי ג"כ מותר לחללו כסף על כסף או על נחושת לצורך וזה דאין מחללין הוא שלא לצורך, א"כ ע"כ בדמאי אף שלא לצורך מותר דהא מחלקינן בזה בפ' הזהב בין דמאי לודאי וכן (בפ"ד ה"ח) כתב הרמב"ם ז"ל מע"ש של דמאי