מקדש דוד חלק ד קפט

ב' ענינים הם ונראה טעם הדבר דאמרינן (פ"ב דמע"ש) דמחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף אף מדוחק לא וכתב רש"י ז"ל (בב"מ נ"ו) משום דכסף על כסף לאו דרך חילול הוא וכ"כ התוס' (ב"מ מ"ה) דסלעים על סלעים כל ששניהם שוים אין מחללין זע"ז והר"ש ז"ל כתב בדמאי (פ"א מ"ב) דאף דמרבינן כסף ראשון ואפילו כסף שני הוא דוקא בסלעים של ב' מלכים אבל של מלך אחד לאו דרך חילול הוא והשמ"ק בשם הראב"ד ז"ל כתב דאף בדמאי דמחללין כסף על כסף הוא דוקא איסר על דינר או דינר על איסר אבל בששניהם שוין אף בדמאי אין מחללין ע"ש דכל ששניהם שוין אין זה דרך חילול ובההיא דמחללין פירות על פירות כתב הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי דדוקא מין על מינו אבל מין על שאינו מינו לא ואמרינן שם בירושלמי דלא מבעיא חטים על שעורים אלא אף ב' מיני חטים כגון אגדו ושחמתית ג"כ אין מחללין דבעינן שיהו שוין לגמרי א"כ בפירות על פירות הוא אדרבה כל ששניהם שוין יותר הוא יותר דרך חילול וע"כ דפירות על כסף ופירות על פירות ב' גדרים לגמרי הם ומין חילול אחר הוא

והנה הראב"ד ז"ל השיג שם על הרמב"ם ז"ל וכתב דאי אפשר לחלל מע"ש על הפירות ואם חילל לא יצאו לחולין ורק בדמאי מחללין לכתחילה ע"ש הנה התוס' (בכורות ל') הקשו אמאי חשודין ע"ה על מע"ש הא אפשר להם לחלל על ש"פ ותי' דפעמים שאין לו פרוטה מזומנת לחלל עליה ע"ש ואמאי הא יכול לחלל על ש"פ מאותן הפירות עצמן שעישר עליהן ונראה מזה דס"ל כהראב"ד ז"ל דאין מחללין על הפירות. והנה על הראב"ד ז"ל יש לעיין שכתב דבודאי אם חילל אין יוצאין הפירות לחולין ובדמאי מחללין לכתחילה הא אמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ג) דכל שבדמאי מחללין אותו לכתחילה בודאי עבר וחילל מחולל ע"ש

הנה להרמב"ם ז"ל דמע"ש נפדה על הפירות במינן יש לחקור אם אותן הפירות י"ל דין לקוח בכסף מע"ש כיון דראוין לאוכלן בירושלים ואין נ"מ אם נלקחו בכסף מע"ש או במע"ש עצמו וי"ל דין לקוח לכ"ד או כל שנלקח במע"ש עצמו הוי רק כשאר פדיון והנה ביו"ד (סי' של"א) פסקינן דבזה"ז פודה אותן על פרוטה או על פירות ש"פ מאותו המין ע"ש ואי לאותן הפירות שמחלל עליהן י"ל דין לקוח איך מחלל הא אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ג) דלקוח בכסף מע"ש בזה"ז אינו קדוש כלל ומוכח דאי"ל דין לקוח רק הוי כשאר פדיון ונראה לפ"ז דיכול אותן הפירות לחזור ולחללן על פירות אחרים אפילו ק' פעמים מאותו המין או לחללן על מעות דמאיזה טעם לא יוכל לחללן כיון דאי"ל דין לקוח

הנה בשו"ת בצלאל אשכנזי (סי' ב') העיר השואל על המנהג בא"י שמחללין המע"ש על מעט קמח וכתב כי רוב הקמח טמא שבאו עליו מים ולא קנה המעשר דהא אפילו קונה פירות שא"י להגיע לירושלים לא קנה מעשר מכ"ש זה שטמא ע"ש ולפ"ז להרמב"ם ז"ל דפירות מתחללין על הפירות אין זה משום לקוח בכסף מע"ש ויכול לחזור ולפדותן ול"ש בהם דין דפירות שא"א להגיע לירושלים דזהו בלקוח

הנה יש לחקור פירות הללו שחילל עליהן שנכנסו לירושלים אם אסור להוציאן אי שייך בהן קליטת מחיצות כיון שאינן לא מע"ש ולא לקוח בכסף מע"ש אפשר דאינן רק ככסף מע"ש דנכנס לירושלים ויוצא או כל שראוי לאוכלן בירושלים שייך בהן קליטה

עוד יש לחקור להרמב"ם ז"ל אם חילל מע"ש על פירות מין במינו וחזר ופדה אותן על הכסף אי מוסיף חומש בפדיון שני הנה אמרינן במע"ש (פ"ד מ"ה) היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחברו הרי פירות אלו נתונין לך במתנה כו' וכתב בפה"מ דאי אתיא ככ"ע מיירי בנתן לו בטבלו דאי מע"ש ממון גבוה א"א ליתן במתנה וכ"כ בפסקיו (פ"ה ה"י) וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו ואומר הנותן הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבבית ע"ש ויש לעיין דדייקינן מזה בב"מ דאין מטבע נקנה בחליפין דאי נקנה לקנינהו להמעות אגב סודר דהכי עדיף דהו"ל נכרי ומהדרינן שם לאשכוחי טצדקא שיפדה הנכרי ע"ש ואי מיירי הכא כשהפירות בטבלן ל"ל להקנות כולן לחברו וחברו יפריש ואח"כ יחלל הוא על מעות שבביתו יפריש הוא עצמו המע"ש ויקנה לחברו מן החולין כשיעור המע"ש ויפדה חברו בהן את המע"ש כיון דמע"ש נפדה על הפירות מין במינו והו"ל נכרי ואח"כ יחזור הוא ויחללן על מעות שי"ל בביתו אך אי נימא דאם חילל על הפירות וחוזר ומחללן על המעות מתחייב בחומש אתי שפיר דבהפדיון השני על מעות שבביתו זה דאינו מוסיף חומש הוא משום שהקנה הפירות קודם לחברו א"כ אינו נכרי בהאי פדיון והוי כמו שהקנה המעשר וחוזר ומחללן על מעות שבביתו

אמרינן (פ"א דמע"ש) הלוקח מים ומלח ופירות המחוברים לקרקע בכסף מע"ש לא קנה מעשר ופי' הר"ש ז"ל דפירות המחוברים לקרקע ה"ה כקרקע ואין מעות מע"ש מתחללות עליהן ובפה"מ כתב הטעם דפירות המחוברין לקרקע אין דומין לבקר וצאן ע"ש והנה יש לחקור כשמחלל מע"ש על פירות מין במינו אי מתחלל על פירות המחוברין לקרקע דבזה ל"ש שאינן דומיא דבקר וצאן כיון שאי"ל דין לקוח בכסף מע"ש

ג) גרסינן בב"מ (מ"ד ע"ב) בש"א לא יעשה אדם סלעים דנרי זהב וב"ה מתירין ר"י ור"ל חד אמר מחלוקת בסלעים על דנרין דב"ש סברי כספא טבעא ודהבא פירי וטבעא אפירי לא מחללינן כו' וכתבו התוס' שם וטבעא אפירי לא מחללינן ואע"ג דבהגוזל קמא גבי מעות של בבל והם בבבל פריך אי מלכיות מקפידות היכי ממטי להו ואמרינן דזבין בהו בהמה אלמא מחללינן טבעא אפירי ותי' דהתם שאני שהפירות הם כבדים להוליך ולקנות מעות ירושלים מלכיות מקפידות ולא אפשר אלא לקנות בהמה היינו דבשעת הדחק מחללינן ע"ש והנה יש לעיין מאי ראיה מייתי התוס' דטבעא אפירי מחללינן מהא דלוקחין בהמה שאני בהמה דמעות מע"ש ניתנו ליקח בהם בהמה דונתת הכסף בבקר ובצאן כו' ומותר ליקח אף חוץ לירושלים וכ"כ התוס' קידושין (נ"ה ע"ב) דדוקא לקנות דבר שאינו אוכל אסור משום דבעינן וצרת הכסף בידך אבל לקנות אוכל שאפשר לאוכלו בירושלים מותר ומש"ה לוקחין בהמה אף חוץ לירושלים ע"ש א"כ מה זה ענין לסלעים על דינרין ונראה דטעם התוס' הוא לפי מה דאמרינן לקמן גבי כסף ראשון ולא כסף שני ת"ש הפורט סלע של מע"ש בירושלים כו' השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא אמרינן כסף ראשון כו' א"ר ירושלים קאמרת שאני ירושלים דכתיב ביה ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן כו' וכתבו בתוס' שם וא"ת הא בעינן פירי מפירי וגידולי קרקע וי"ל דלא ממעטינן רק מים ומלח אבל לא פרוטה דפרוטה קונה בקר וצאן כו' ע"ש וה"נ בסלעים ודינרין כיון דרשאי לקנות חוץ לירושלים בהמה ולחלל עליהם כסף מע"ש א"כ ה"נ דינרין דקונין בקר וצאן מיהו יש לפקפק בזה דרק לחלל סלעים על פרוטות חשיב צורך בקר וצאן דפרוטות נוח לקנות בהם צורכי אוכל דצריך להוציאם מעט מעט בירושלים והשמ"ק בב"מ שם כתב דזה ידעינן מסברא דרשאי לפרוט סלע על פרוטות בירושלים דצריך הוא לפרוט על פרוטות כדי ליקח פירות ע"ש א"כ זה ל"ש לחלל סלעים על דינרי זהב דאדרבה