מקדש דוד חלק ד קפז

וכשפודין מע"ש פודין כמה הוא שוה להפודה הנה כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד ה"ד) והוא מהירושלמי כשפודין את המעשר אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין ואומרים כמה שוין פירות חולין אלו ואע"פ שהכל יודעין שהן מעשר ועיין בהשגות וכתב הכ"מ וא"ת מה טעם הוא זה שלא לפגום את המעשר מפני שדמי מעשר פחותין מדמי חולין ולמה הן פחותין מדמי חולין הלא כשפודה אותו ה"ה חולין גמורים וי"ל דמ"מ כיון ששם מעשר עליו כשבאין לפדותו דמיו פחותין מדמי חולין ע"ש ומוכח דכשפודין דמיו הוא כמו שהוא שוה להפודה לאחר שיצאו לחולין וא"כ ה"נ בזה"ז

והנה בזה נראה ליישב דברי רש"י ז"ל (בפסחים י') גבי הניח מנה ומצא מאתים חולין ומע"ש מעורבין זה בזה וכתב רש"י ז"ל שמביא סלעים בשוה מנה ואומר כ"מ שהוא מעות מע"ש יהיו מחוללין על מעות האלו ובתוס' כתבו דבחנם פי' כן דמינייהו גופייהו היה יכול ליקח שיעור מעות מעשר ואומר אם אלו מעות מעשר הרי טוב ואם לאו כ"מ שהן ה"ה מחוללין על אלו ע"ש ונראה טעם רש"י ז"ל דאינו מחלל על אותן מעות עצמן מפני שאותן המעות המעורבין קודם שפודאן הרי צריך להעלות כולן לירושלים משום ספק ונמצא שאף החולין שבו אינן שוין אלא כמו מעשר כיון שצריך להעלותן לירושלים ואם יפדה עליהן של מע"ש ויצאו לחולין נמצא שמה שפדה שוה לו יותר ממה שנתן למע"ש ואף דלמע"ש אין נ"מ שקודם היה מנה למעשר ועכשיו מנה אך בפדיון בעינן שיהא שוה בשוה להפודה ולהפודה מה שפדה שוה יותר ממה שנתן ומש"ה צריך לחלל על מעות אחרות שלא נתערבו ואז הפדיון הוא שוה בשוה

ובעיקר מה שחקרו בתוס' אי אמרינן במע"ש דשוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל נראה להביא ראיה דאמרינן במע"ש (פ"ד מ"ג) בעה"ב אומר בסלע ואחד אומר בסלע ואיסר את של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן ע"ש ויש לעיין הא מע"ש שפדאו יותר מדמיו לא נתפס התוספת למעשר כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי א"כ מה שייך שמוסיף על הקרן וצ"ל כיון שעושין הכרזה כל מה שנותנים ביותר זהו שויו וא"כ הא דמקשינן עלה (ערכין כ"ז) מהקדש דחומש עדיף ומתרצינן דהתם חומש רווחא דהקדש והכא רווחא דבעה"ב ובירושלמי מתרצינן משום דיכול להערים על החומש ע"ש ואי נימא דמע"ש ל"ד להקדש ואינו מתחלל בפחות משויו דאין איסור מע"ש נפקע עד שיפדנו שוה בשוה א"כ כיון דאחד אומר בסלע ואיסר ע"כ זהו שויו דהא על יתר משויו לא נתפס א"כ איך יחלל בעה"ב בסלע הא הוי פחות משויו ולא יצא מע"ש לחולין וזה שמוסיף חומש לא מהני דצריך להיות שוה בלא החומש ומוכח דדין מעשר כדין הקדש ונתפס אף על פחות משויו ומשגחינן על רווחא דהקדש וכיון דזה מוסיף חומש נוח להקדש שיפדה בעה"ב א"כ היה צריך להיות כן אף במעשר ומתרצינן משום דבמעשר רווחא דבעה"ב א"נ משום שיכול להערים על החומש

עוד נראה ראיה דאמרינן בירושלמי והביאה הרמב"ם ז"ל (פ"ד ה"ט) דאין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כאסימון ע"ש ויש לעיין ל"ל טעם מפני שהוא כאסימון היינו דהחסרון בהמטבע תי"ל כשמחלל על פחות מפרוטה א"כ המעשר ג"כ הוא פחות מפרוטה א"כ הוי מע"ש שאין בו ש"פ דלא תפיס פדיונו דנפקא לן מאם גאל יגאל איש ממעשרו פרט למעשר שאי"ב ש"פ וע"כ מיירי במחלל מעשר שוה פרוטה על חצי פרוטה ובזה החסרון בהמטבע דהוי כאסימון ומוכח דיכול לחלל מע"ש על פחות משויו דאל"כ אכתי למה אצטריך טעם דאסימון. והנה המהר"י קורקוס ז"ל כתב דכוונת רבנו דאף אם יש במעשר כמה פרוטות ומחלל אותו על מטבעות שיש בכ"א חצי פרוטה אינו מחולל משום דהוי כאסימון ע"ש אך אי אפשר לומר דמיירי שמחללו שוה בשוה א"כ אכתי הוי מע"ש שאין בו ש"פ דאזלינן בזה אחר מטבעות כדאמרינן (בב"מ נ"ג) וניתי ב' פרוטות ונחלל עלייהו מע"ש בפרוטה ומחצה מי סברת פרוטה ומחצה תפסא פרוטה ומחצה פרוטה תפסא פרוטה חצי פרוטה לא תפסה כלל ע"ש ואכתי הוי מע"ש שאי"ב ש"פ וע"כ מיירי הכא במחלל מע"ש של פרוטה על מטבע פחות מפרוטה

הנה כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד הי"ח) אם עבר ופדה שוה מנה בפרוטה או חילל שוה מנה בשוה פרוטה ה"ז מחולל היינו שפדאו על פרוטה או חיללו על פירות בפרוטה וכ"כ בפ"י מהל' מ"א גבי כרם רבעי דבזה"ז פודה את כולן אפילו בפרוטה אחת ומשליך אותה פרוטה לים או מחללן על שוה פרוטה מפירות אחרות ע"ש ויש לעיין כשמחלל על פירות אחרות למה דוקא על שוה פרוטה יחלל אף על פחות מפרוטה כיון דזה דאם חילל על פחות מפרוטה לא מהני הוא משום שהוא כאסימון זה שייך רק במטבע אבל כשמחללו על פירות ל"ש זה וצ"ע

כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ מע"ש (פ"ד מ"ח) על ההיא דהמניח איסר של מע"ש ואכל עליו י"א באיסר כו' דמיירי שהניח איסר של מע"ש לאכול כנגדו כמו שהוא חייב לעשות בירושלים ומחללו מעט מעט על פירות ואוכלן ואם נשאר מן האיסר פחות מפרוטה שלא חיללו יצא האיסר לחולין וכ"כ בפסקיו (פ"ח הי"ד) דהמניח דינר של מעשר להיות אוכל כנגדו והולך כיון שאכל עליו עד שלא נשאר ממנו פחות מפרוטה יצא לחולין כו' והרא"ש ז"ל במע"ש שם הקשה על פי' הרמב"ם ז"ל וכתב איך מזלזלין בו להוציא לכתחילה לחולין פחות מש"פ הא אמרינן בפ' הזהב מע"ש שאין בו ש"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות ע"ש ונראה דבכסף שאני כיון דהפדיון של מע"ש חל עליו בתורת כסף א"כ כל קדושתו בתורת כסף וכל שנשאר בו פחות מפרוטה שאינו שיעור כסף פקע קדושתו אבל בפירות של מע"ש שאין קדושתן מדין כסף אפילו פחות מפרוטה קדושה וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם דפחות מש"פ אין חוששין לה לא לגזל ולא לנהנה מן ההקדש ע"ש היינו דפחות מש"פ אינו ממון א"כ ה"נ קדושת המטבע שהוא מדין כסף אינו יכול להיות על פחות מש"פ הנה בב"מ (נ"ג ע"ב) על ההיא דאם גאל יגאל איש ממעשרו כו' פרט למע"ש שאי"ב ש"פ כתב רש"י ז"ל שאינה בכלל גאולה ולימדך שאינה תופסת פרוטה ע"ש היינו דזה דאי אפשר לחללה על פחות מפרוטה א"צ קרא משום דא"א להיות על כסף קדושה פחות מש"פ ואם יביא פרוטה ויחלל על חציה המעשר שאי"ב ש"פ בלא"ה לא חל ואצטריך קרא רק דלא תפסה פרוטה דא"א לחללו אפילו על פרוטה שלימה משום דמע"ש שאי"ב ש"פ אינה בכלל גאולה ואף שכתב הרמב"ם ז"ל דהפודה מעשר ביותר מדמיו לא נתפס המותר למעשר הא אמרינן בירושלמי הטעם דאין אדם מתכוין לוותר למע"ש ואין בדעתו לפדות אלא בשויו אבל אם דעתו לפדות בכלו נתפס הכל והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הדין דמע"ש שאי"ב ש"פ אינו נפדה ובפ"ה (ה"ד) פסק כמ"ד אין בחומשו ש"פ אך פי' זה לענין דאינו מוסיף חומש ולא לענין דאי"ל פדיון ועיין בפ"ו הט"ז] וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל מפרש ההיא דאם גאל יגאל איש ממעשרו פרט למע"ש שאי"ב ש"פ לענין חומש ולא לענין שאינו נפדה יפסק כמ"ד אין בחומשו ע"ש ואף דמתלמודא דידן בב"מ שם מוכח דלענין פדיון הוא דהא אמרינן פרוטה תפסה פרוטה פחות מפרוטה לא תפסה כלל כו' הרמב"ם ז"ל סמך על הירושלמי במע"ש