מקדש דוד חלק ד קפא

כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן מע"ש ע"ש ויש לעיין דע"כ מיירי דבפירות המחויבות במע"ש והמחויבות במ"ע ליכא רוב זה ע"ז דא"כ ל"ל צירוף מפירות חו"ל א"כ אמאי כאן דמצרפין פירות חו"ל עם פירות המחויבות במע"ש להרבות על פירות המחויבות במ"ע וכאן אדרבה מצרפין פירות חו"ל עם המחויבות במ"ע להרבות על של מע"ש נימא איפכא ונראה דודאי אין פטור חו"ל יכול להכריע לפטור ממע"ש או ממ"ע כיון דשל חו"ל פטור לגמרי ומ"ש דתצטרפו עם זה תצטרפו עם זה וזה דאמרינן דפירות חו"ל מצטרפין עם פירות שנייה שירבו על של שלישית לפוטרן ממ"ע מיירי שאותו של חו"ל הוא ג"כ של שנה שנייה דאף בלא פטור של חו"ל היו ג"כ פטורין ממ"ע מפני שהן של שנה שנייה מצטרפין עם של שנה שנייה של א"י וכן עם של שלישית על של רביעית וזהו החידוש דאף דבפירות חו"ל ל"ש שנייה ושלישית דפטורין לגמרי מ"מ כאן דאף בלא פטור של חו"ל היו פטורין ממ"ע משום שנייה או ממע"ש משום שלישית אפשר לצרפן עם של א"י לפטור ממ"ע או ממע"ש. והנה הרדב"ז ז"ל (פי"ג מהל' מעשר הי"ב) פתר להתוספתא לענין ביטול שרשאי להוסיף משל חו"ל כדי לבטל והקשה הא אין מבטלין איסור לכתחילה ודחה דברי התוספתא מהלכה ע"ש אך אין דברי התוספתא לענין ביטול כלל דמצטרפין אין זה מוסיפין לבטל רק מצטרפין לחשבון כדי שירבו על האחרים]

אמרינן בדמאי (פ"ז מי"א) המוכר פירות בסוריא ואמר של א"י הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר כו' משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר כו' ואם ידוע שי"ל שדה אחת בסוריא חייב לעשר ע"ש. והנה יש לחקור בי"ל שדה אחת בסוריא ואמר על הפירות של א"י הן ומעושרין הן אם נאמן לפוטרן ממע"ש לפמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א ממע"ש הי"ד) דסוריא פטורה ממע"ש אפילו מדרבנן א"כ על מע"ש איכא הפה שאסר כו' אי אמרינן הפה שאסר על מקצת דבריו הנה אמרינן דע"ה היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין עראי ופטורין ואם הכניסו לבתיהן מעשרין ודאי ואם אמר הכניסו לבתיכם אסור לאכול עראי ואם הכניסו לבתיהן מתקנין דמאי דהוי כאומר שראו פני הבית ומעושרין הן ומש"ה אסור לאכול עראי כיון שראו פני הבית ומעשרין דמאי כשאר פירות ע"ה דאינו נאמן שהן מעושרין ואמאי אסור לאכול עראי נימא הפה שאסר כו' לפמ"ש המפרשים ז"ל שם דמסתמא לא ראו פני הבית והוא אומר שראו ומעושרין הן א"כ לענין אכילת עראי נימא הפה שאסר כו' ומוכח כיון דעל כל עדותו ליכא הפה שאסר כו' לא מהני

ג) אמרינן הלוקח לבהמה לזרע כו' ושירי מנחות פטורין מן הדמאי ובחולין (ז') אמר ר"י ל"ש אלא שלקחו מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחילה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר ע"ש דחיוב דמאי חל בשעת לקיחה מע"ה ואם כבר חל תו לא פקע הנה אמרינן בירושלמי דמאי (פ"א ה"ג) בהנך דפטורין מן הדמאי ופליגי ר"י ור' הושעיא רי"א דלא גזרו על דברים אלו ור' הושעיא אמר משום דאימת קדשים על ע"ה ומקשינן תני וכולן שקרא שם לתרו"מ ולמע"ש שלה מה שעשה עשוי לר"י ניחא אלא לר' הושעיא כיון דמתוקנין הן אמאי מה שעשה עשוי ומתרצינן משום אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו ע"ש היינו משום חד דלא מתקן מועיל דאם הפריש מה שעשה עשוי אבל לא לחייב להפריש והנה קשה דאמרינן (רפ"ד דדמאי) הלוקח פירות ממי שא"נ על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת אוכל על פיו חשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר והביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דזה דהתירו הוא משום דאימת שבת על ע"ה ומקשינן ואי אימת שבת עליו חשכה מוצ"ש אמאי לא יאכל עד שיעשר ומתרצינן מפני אחד שאין שבת עליו באימה ע"ש אלמא משום אחד אמרינן דצריך לעשר לכתחילה ונראה דבזה הוא החילוק דבהנך דפטורין מן הדמאי דבשעה שלוקח מן ע"ה איכא רק אחד דלא מעשר אינו חל בשביל זה חיוב דמאי ומהני רק שאם הפריש מה שעשה עשוי אבל בלוקח מע"ה ושכח לעשר דבשעת לקיחתו היה דמאי גמור וחל חובת הפרשה ואח"כ כששואלו בשבת כל היכא דאיכא חד דאין אימת שבת עליו לא נפקע חיוב דמאי וכמו בלקח לאדם ונמלך לבהמה אף דלא גזרו דמאי לבהמה מ"מ כשחל חיוב דמאי לא נפקע. אך יש לעיין מההיא דהמדיר את חברו שיאכל אצלו דאוכל עמו שבת ראשונה כו' ודוקא מדיר ודוקא שבת ראשונה והביא המלאכת שלמה בשם המפרשים ז"ל שהקשו הא אמרינן דבשבת שואלו ואוכל על פיו ותי' דלא התירו ע"י שאלה בזזמינו שיאכל אצלו רק בלוקח פירות לכבוד השבת ע"ש וקשה הא אף זה דלמוצ"ש צריך לעשר הוא רק משום חד דאין אימת שבת עליו והכא במזמינו בשבת דבא ליד חבר בשבת אמאי חל עליו חיוב דמאי לכתחילה משום חד דלא מעשר מ"ש מהשיתין והרימין כו' דלא חל עליו חיוב דמאי משום חד דלא מעשר וצ"ע

והנה כעין זה אמרינן בחולין ז' לענין תערובת דמאי דזה דלא גזרו על תערובת דמאי הוא דוקא בבא ליד חבר כשהוא מעורב אבל נתערב אצל החבר אסור והטעם משום דחיוב דמאי חל בשעת לקיחה ומתחילה לא חל על תערובת דמאי אבל כשלקח בלא תערובת וכבר חל חיוב דמאי שוב לא פקע והנה יש לחקור כשלקח ע"ה מע"ה חברו לאכילה ולקחן אח"כ החבר לבהמה אם חייב בדמאי כיון שבא ליד חבר לבהמה מתחילת לקיחתו ומה שהיה אצל ע"ה לא איכפת לן דהא חבר שלקח מע"ה לבהמה אף שע"ה קודם חשב לאכילה לא איכפת לן או כיון שלקח ע"ה מע"ה חברו לאכילה כבר חל חיוב דמאי דע"ה אינו פטור מן המצות וכיון שלקח מע"ה לאכילה חייב בדמאי וכבר חל חיוב דמאי ואין מה שהחבר לוקח אח"כ לבהמה מהני כלום וכמו חבר שלקח לאכילה ולקח ממנו חבר אחר לבהמה דלא מהני וזה דהלוקח מע"ה לבהמה אינו חייב בדמאי זהו דוקא בלוקח מע"ה ראשון שהוא פירות ארצו דלגבי ע"ה שלקח ממנו ל"ש שיחול דין דמאי דאצלו אינו שייך דמאי כיון דיודע הוא אם עישר או לא עישר ואצלו הוא או ודאי או פטור לגמרי ודין דמאי חל בלוקח ממנו וכיון שלקח לבהמה לא חל חיוב דמאי ולפ"ז יוצא דבר חדש דכל הנך דהלוקח לזרע ולבהמה כו' הוא דוקא בלוקח מע"ה שהן פירות ארצו עוד יש לחקור חבר שלקח מע"ה למוכרן לאחרים וחזר ולקח ממנו חבר לבהמה אי חייב בדמאי כיון דהחבר הראשון לא לקח לא לאכילה ולא לבהמה ולא נקבעו והחבר השני לוקח לבהמה פטור או כל שבא לידי חבר שלא ע"מ לבהמה נתחייב בדמאי דרק היחוד לבהמה או לזרע זהו הפוטרו מן הדמאי

כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ג הי"ד) אלו דברים שלא גזרו עליהן בשעה שגזרו על הדמאי הלוקח פירות לזריעה כו' וכיון שא"ל ע"ה מתוקנין הן א"צ לעשר ע"ש ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל דצריך דוקא ע"ה לומר מתוקנין הם ואע"ג דלוקח סתם מע"ה הוא ג"כ רק דמאי מ"מ היכא שהתירו משום דמאי התירו רק כשאומר בפי' מתוקנין הם ונראה דלמד זה הרמב"ם ז"ל מההיא דהמדיר את חברו שיאכל אצלו דאוכל עמו שבת ראשונה ובלבד שיאמר לו מעושרין הן ע"ש ומזה למד דכ"מ שהתירו דמאי הוא רק באומר בפי' מעושרין הן

כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ג הט"ו) הלוקח פירות לאכילה ונמלך עליהם לבהמה ה"ז לא ימכרם לעכו"ם