מקדש דוד חלק ד קפ

והנה היכא דאיכא ב' ספיקות גמורים להיתר בדמאי דעת הרמב"ם ז"ל בפה"מ ריש דמאי דמותר שכתב שם דהקלין שבדמאי השיתין כו' מש"ה פטורין מן הדמאי משום דנקבצו ב' ספיקות חדא שמא מן ההפקר הן ושמא מעושר והעיקר בידינו דב' ספיקות להקל ע"ש. והנה בגה"ש ירושלמי ריש דמאי הקשה על הפה"מ שהרי כתב הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' מעשר) במוליך חיטין לטוחן עכו"ם ה"ה דמאי דשמא החליפן בחיטים של ע"ה וכתב הכ"מ ואע"ג דאיכא ס"ס ספק לא החליפן ספק אותו ע"ה עישר פירותיו מאחר דקי"ל רוב ע"ה מעשרין ואפ"ה חיישינן ה"נ חיישינן לס"ס א"כ לא מהני ס"ס בדמאי ע"ש והשעה"מ והרעק"א ז"ל כתבו דל"ד דרק התם במוליך לטוחן עכו"ם דב' הספיקות הן שמעושר דאם לא החליפן הן מעושרין ואם אותו ע"ה שהחליף עמו עישר פירותיו הם ג"כ מעושרין ובספק אם הוא מעושר כיון דחיישינן למיעוטא דהא רוב ע"ה מעשרין ה"נ חיישינן לס"ס אבל הכא שספק אחד הוא שמא מן ההפקר ופטור לגמרי מהני ס"ס להרמב"ם ז"ל ע"ש. והנה הראב"ד ז"ל שהקשה על הרמב"ם ז"ל במוליך לטוחן עכו"ם הא איכא ס"ס שמא לא החליפן ושמא אותו ע"ה עישר הקשה עליו הר"ש שיריליו ז"ל מההיא דהנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן ואת שהוא נוטל הימנה והא התם נמי הוי ס"ס שמא לא החליפה ושמא היא מעשרת ע"ש ונראה דאף הראב"ד ז"ל מודה בע"ה עצמו אף דאיכא ס"ס חיישינן דלעולם בע"ה איכא ס"ס שמא עישרן ושמא עביד להו כדר' אושעיא שהכניסו במוץ שלה וכמ"ש תוס' בכורות (כ' ע"א) ד"ה ואיב"ע דלעולם בפירותיו של ע"ה אמרינן אימר עביד להו כר"א ע"ש ומ"מ אסורין משום דמאי אך זה רק היכא שכל הספיקות הן ביד ע"ה בזה חששו אף לס"ס וה"נ בנותן לפונדקית דהספיקות שמא לא החליפן הע"ה ושמא עישרן לא מהני כיון דהספיקות הן באותו ע"ה עצמו איך עשה ורק במוליך לטוחן עכו"ם ששם ב' הספיקות הן על ב' בנ"א שמא לא החליף העכו"ם ושמא עישר הע"ה בזה ס"ל להראב"ד ז"ל דמהני ס"ס

והנה על הראב"ד ז"ל יש לעיין דאמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ד) נתחלפה קופתו אצל הטוחן אם הוחזק ע"ה להיות טוחן שם באותו היום חושש ע"ש ואמאי חושש הא הוי ס"ס שמא לא החליף עם אותו ע"ה דהא לא הוחזק רק ע"ה אחד ואם החליף שמא אותו ע"ה עישר ונראה דבזה מודה הראב"ד ז"ל דלא מהני ס"ס כיון דהכא מיירי דודאי החליף והספק אם נתחלף עם חבר או עם ע"ה הספק השני אם אותו ע"ה עישר הוא ג"כ אם הוא חבר או ע"ה דאם הוא מעשר פירותיו אינו חשוד על המעשרות והוא כמו חבר וע"ה הוא שאינו ידוע אם מעשר פירותיו אם לא א"כ ב' הספקות הן אם זהו מעשר פירותיו וכיון דבזה לא מהני רובא לומר אם אותן הפירות הוא ממי שמעשר פירותיו דהא רוב ע"ה מעשרין ה"נ לא מהני בזה ס"ס ועוד דשם ספק אחד אבל בספק אם נחלף לגמרי אף דהספק הוא ג"כ אם פירות אלו מעושרין או לא מ"מ כיון דהספק הוא מכח שמא לא נתחלף דאם לא נתחלף יודע הוא בהפירות שהן מעושרין הן ב' שמות וזה הס"ס ל"ד לרוב של ע"ה מעשרין

הנה בפה"מ ריש דמאי כתב בהנך השיתין כו' דרובן הן מן ההפקר ומ"מ כתב דההיתר הוא מטעם ס"ס ויש לעיין אמאי לא סגי במה שרובן מן ההפקר וא"כ יהיו פטורין אף מדמאי ונראה משום דהוי קבוע דהא ע"ה נוטלן ממקום הקבוע וכן אמרינן בטבול יום (פ"ד מ"ה) בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע"ה חזרו ואמרו אף על מעותיו היינו דלא חיישינן שמא של מע"ש הם כמ"ש בפה"מ שם וקשה בראשונה אמאי אין מחללין על מעותיו וחיישינן שמא של מע"ש הן הא רוב מעות אף בירושלים של חולין הן כדאמרינן דמעות שנמצאו בירושלים חולין ולא חיישינן שמא של מע"ש הן ועכצ"ל דע"ה שאני שנוטל ממקום הקבוע וחיישינן שמא נטל של מע"ש ולמשנה אחרונה דמחללין על מעותיו הוא משום דלא חשיד לחלל על של מע"ש

כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ג מהל' מעשר הי"א) והוא מהתוספתא פירות הארץ שרבו על של חו"ל ה"א חייבין בדמאי ושל חו"ל שרבו על של א"י פטורין מן הדמאי לא הלכו חכמים בפירות חו"ל לא אחר המראה ולא אחר הטעם כו' אלא אחר הרוב רבו בעיר אבל לא במדינה כו' בהר ולא רבו בבקעה כו' רבו לחנוני ולא לבעה"ב כו' את שרבו לו מותר כו' ויש לעיין אם זה דרבו מותר הוא מדין ביטול או מדין כל דפריש כו' והנה בשביעית (פ"ו מ"ד) אמרינן מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו כו' רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד וכתב ע"ז הר"ש ז"ל דכשיעשו כיוצא בו מותר מתרי טעמי חדא דתלינן בהיתר א"נ משום דרבה ההיתר על האיסור ונתבטל וזה דרבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד הוא משום שהיו מביאין מחו"ל והיתה רבה על של א"י ע"ש והנה הכא בטבל א"א לומר הטעם משום ביטול דהא טבל לא בטל וע"כ צ"ל משום כל דפריש מרובא פריש וההיא דפירות חו"ל שרבו על של א"י מיירי בשוק שמביאין לשם פירות מא"י ומחו"ל וכדאמרינן בתוספתא וברמב"ם ז"ל שם רבו פירות חו"ל בשוק ונתמעטו חזר השוק לישנו ע"ש ושוק לא חשיב קבוע דהחמרין שמביאין לשוק הם ניידי וכן מוכח מהתוספתא (פ"ד דדמאי) דאמרינן שם כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבלה ואינו יודע מאיזה מהם לקח ה"ז אסור כו' בד"א בזמן שלקח וא"י מאיזה מהם לקח אבל הלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב ע"ש דבשוק לא חשיב קבוע וזה דאמרינן ריבה לחנוני ולא לבעה"ב כו' את שריבה לו מותר אע"ג דחניות חשיב לעולם קבוע התם פירושו רבו לחנוני דהיינו דהחנינים לקחו מאותן חמרים שרובם היתר ע"י זה הותרו החנונים

עוד אמרינן שם בתוספתא אם כל הפירות היו אסורין בעיר ונכנס רק גורן אחד של היתר הנחתומין מותר מפני שהן רצין אחר החדש ואין הפירות שהיו קודם בכלל האיסור אצלו ושאר כל אדם אסורין ע"ש והנה בזה יש ליישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ דמאי (פ"ה מ"ג) על ההיא דהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת כו' ר"י אוסר שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר וכתב בפה"מ שהוא חושש שמא יהיה זה הלחם מחטה ישנה וזה האחר מחטה חדשה והעיקר בידינו שאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ע"ש וקשה טובא הא אמרינן (בפ"ה מ"ח) הלוקח טבל מב' מקומות מעשר מזה ע"ז ולא חיישינן שמא אותו מן החדש ואותו מן הישן ומשום דהולכין אחר הרוב ואם רוב תבואה מן הישן הכל בחזקת ישן ואם רוב מן החדש הכל בחזקת חדש כדאמרינן בכמה דוכתי ולפ"ז נחתומין שאני כיון שהן רצין אחר החדש היינו אחר התבואה שהובא עתה לעיר ומה שהיה קודם בעיר אינו מצטרף לילך אחר הרוב כדאמרינן בתוספתא א"כ אינו מעשר משל אמש על של היום דשמא אתמול לא נכנס חדש בעיר ולקח מן הישן והיום נכנס גורן של חדש ולקח מהן ואין מעשרין מזה ע"ז

אמרינן בתוספתא (פ"ג דדמאי) מצרפין פירות חו"ל על פירות שנייה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מ"ע מצרפין פירות חו"ל על פירות שלישית