מקדש דוד חלק ד קעט

חשוד על המעשר דלוקחין ממנו תבואה וא"צ לעשר ודאי אלא דמאי ע"ש ומוכח מדברי רש"י ז"ל דהלוקח מן החשוד צריך לעשר ודאי ויש לחקור אי מותר לעשר מפירות של חשוד זה על פירות של חשוד אחר כיון דמחזקינן שהוא ודאי אינו מעושר אך אינו מוכרח דאמרינן בדמאי (פ"ה מ"ט) מעשרין משל כותים על של כותים כו' ר"א אוסר משל כותים על של כותים משום דשמא האי מעשר והאי אינו מעשר ואמרינן עלה בירושלמי אמר ר"י מ"ט דר"א כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז כך עשו פירות כותי ודאי ואין תורמין ומעשרין מזע"ז ע"ש אלמא דזה דצריך להפריש ודאי אינו מוכח דמעשרין מזע"ז]

אמרינן (ספ"ה דדמאי) תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום אבל התרומה עצמה א"צ לתקן ואע"ג דשמא הפריש מן החיוב על הפטור והיה בדין להיות תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תו"מ וכתב בפי' הרא"ש ז"ל הטעם כיון דספק הוא ורוב ע"ה מעשרין ע"ש ואע"ג דבכל דמאי רוב ע"ה מעשרין ומ"מ צריך לתקן צ"ל כיון דהכא איכא תרתי רוב ע"ה מעשרין והיה פטור מתחילה וגם שמא היה מן החיוב על החיוב ונתקן וכל שחוץ רוב ע"ה מעשרין איכא עוד ספק היתר קיל וזהו מ"ש הרא"ש ז"ל דאיכא ספק ורוב ע"ה מעשרין היינו דאיכא תרתי ורק לכתחילה הצריכוהו להפריש מכל אחד ואחד ואם עבר והפריש מזע"ז קנסוהו לחזור ולתרום אבל התרומה עצמה לא חייבוהו לתקן. והנה שם משנה ה' אמרינן הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות כו' מעשר מכל או"א ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל או"א וכתב בפה"מ בולל ונוטל הוא שיערב הכל ויוציא המעשר מהכל וזה יהיה כשיתנו לו הרבה לפי שנאמר מאחר שנתן זה הנותן מתנה גדולה איש נדיב הוא ולא יקשה בעיניו המעשר ונאמר שעל כל פנים הוציא המעשרות ויתעשר הכל דמאי ואם היתה מתנה מועטת נחשב עליו שהוא על כל פנים כילי ולא עישר ולפיכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי כו' ע"ש ואע"ג דבין כך ובין כך צריך להפריש דמאי ולא סמכינן דעישר מ"מ איכא נפקותא דבמתנה מרובה כיון דנדיב הוא החשש שאינו מעושר קטן יותר ואם נצרף לזה הצד ששניהם מן החיוב מותר אף לכתחילה לבלול ולהפריש מזה ע"ז ואם הוא כילי חשש שאינו מעושר גדול יותר ואף דסוף סוף אינו מעשר אלא דמאי מ"מ אף כשיצרפו להספק שמא שניהם מן החיוב אסור לבלול לכתחילה דיש מדרגות בדמאי דבעלמא במפריש מן הדמאי על הדמאי דהספק השני שמא שניהם מן החיוב אף שהוא מיעוט כיון דאמרינן דרוב ע"ה מעשרין מ"מ מהני צירוף זה המיעוט לרוב ע"ה מעשרין וא"צ לעשר כלל לענין שהתרומה א"צ תיקון ואם הרוב של רוב ע"ה מעשרין הוא יותר גדול כגון במתנה מרובה מהני הצירוף של המיעוט שהוא מן החיוב על החיוב לענין שיהא מותר לכתחילה לבלול ולעשר מזע"ז

אמרינן (רפ"ב דמעשרות) היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין היינו שלא ראו פני הבית לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנין ודאי טלו והכניסו לבתיכם היינו שראו פני הבית לא יאכלו מהם עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהם אין מתקנין אלא דמאי ע"ש והנה באמר טלו לכם תאנים דאוכלין ופטורין כתב הרע"ב ז"ל דאימור לא ראו פני הבית והקשה המ"ר כיון דהוי רק ספק איך תלינן בדאורייתא להקל ע"ש ובפה"מ כתב כשזה המוכר המסבב בשווקים מכריז ואומר טלו לכם תאנים מותר לאכול מהם עראי ולפי שנאמר שלא ראו פני הבית ולפיכך אין מכריזין עליהם אלא לאוכלן בלבד עראי כו' ע"ש היינו משמכריז רק טלו לכם תאנים ואינו מכריז טלו והכנסו לבתיכם הכוונה שאינו מותר לאכול רק עראי שלא ראו פני הבית והיינו דהוי כאומר שלא ראו פני הבית וסמכינן עליה אך יש לעיין איך ע"ה נאמן ויש לומר בזה ב' דרכים חדא דזה דאין ע"ה נאמן הוא רק שעישר אבל שלא ראה פני הבית נאמן וכמו דאשכחן לענין טומאה דאין ע"ה נאמן שהוא טהור אבל נאמן שלא הוכשר אבל בעיקר נראה כיון שאומר שלא ראה פני הבית א"כ הוא אומר שלא הופרש ממנו אף תרומה דהא קתני לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנין ודאי היינו דצריך להפריש אף ת"ג דאף ת"ג אין מפרישין בתאנים קודם ראיית פני הבית דהוי דבר שאי"ל גורן בשדה כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ג הכ"ב) והכ"מ שם ונאמן ע"ה לומר שלא הפריש ת"ג א"כ במה שאומר שלא ראה פני הבית להתיר אכילת עראי א"כ בא להתיר ג"כ טבל של תרומה ולגבי תרומה ע"ה חשיב כחבר כדאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"א) ומש"ה נאמן שלא ראה פני הבית ול"ק קושית המ"ר על הרע"ב שכתב דאומר לא ראה פני הבית והקשה איך תלינן לקולא בספק דאורייתא דהכא משום נאמנות ע"ה הוא

אך הרמב"ם ז"ל בפסקיו (פ"ה ה"ו) כתב ע"ה שהיה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין כו' ואם הכניסו לבתיהן מעשרין ודאי ואם רוב העם מכניסין לשוק אין מתקנין אלא דמאי כו' ומוכח דאינו מפרש כמה שפי' בפה"מ דכיון שהכריז בלשון טלו לכם תאנים היינו דאינו מותר לאכול רק עראי דא"כ הוי כאומר בפי' שלא עישר וא"כ אם רוב העם מכניסין לשוק אמאי אינו מתקן רק דמאי הרי נאמן הוא שלא עישר ובפסקיו הוא מפרש דכשאומר טלו לכם תאנים אפשר הוא מפני שלא ראו פני הבית ואפשר נמי שכוונתו שכבר עישר והנה הרש"ש הקשה על הרמב"ם דנראה מדבריו דבאומר טלו לכם תאנים דמותר לאכול עראי הוא ג"כ בשרוב מכניסין לשוק ואמאי מותר לאכול עראי הא אקבע למעשר ע"ש והנה עוד יותר תמוה דהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב (פ"ג הכ"ד) במצא כלכלה אם רוב מכניסין לשוק אסור לאכול עראי ומתקנה דמאי ע"ש וכאן ס"ל דאף ברוב מכניסין לשוק מותר לאכול עראי ונראה דשאני הכא שע"ה מעיד עליו טלו לכם תאנים שמותר לאוכלן ואף דאין ע"ה נאמן הוא רק אם כל ההיתר הוא שמא עישר ואף דרוב ע"ה מעשרין אינו נאמן אבל כל שלבד ההיתר דשמא מעושר איכא ג"כ היתר דאפשר הוא מן המיעוט שמכניסין לבתיהן ולא ראו פני הבית כה"ג ע"ה נאמן אבל במצא כלכלה דליכא מאן דמסהיד עלה אסור ואף דסתם פירות ע"ה אף כשאינו מעיד הוא ג"כ רק דמאי מ"מ איכא נפקותא אף בע"ה בין מעיד ובין אינו מעיד וכדאמרינן בדמאי (פ"ד מ"ב) גבי המדיר את חברו שיאכל אצלו כו' ובלבד שיאמר לו מעושרין הן ע"ש אלמא דאף בע"ה איכא נפקותא בין סתם פירותיו למעיד בפי' שמעושרין הן ואף דלענין להפריש מן הדמאי על הדמאי ג"כ לבד רוב ע"ה מעשרין איכא ג"כ מיעוט שהוא מן החיוב על החיוב מ"מ זה מהני רק שאם הפריש מזע"ז שא"צ לתקן את התרומה כמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל אבל לכתחילה אין מפרישין מן הדמאי על הדמאי ואע"ג דהתם נמי איכא עדות של ע"ה שהוא מעושר שאני התם דעדות של ע"ה איכא רק על ההיתר של רוב ע"ה מעשרין ועל המיעוט שהוא מן החיוב על החיוב אדרבה איכא עדות ע"ה להפך שהרי ע"ה אומר על הדמאי השני שנתקן וא"כ הוי מן החיוב על הפטור משא"כ הכא כשאמר ע"ה סתם טלו לכם תאנים ומעיד שמותר לאוכלן וע"ז איכא ב' היתירים דרוב ע"ה מעשרין ושלא ראו פני הבית והוי כמעיד ע"ה שיש בזה אחד מב' ההיתרים וכה"ג מהני אף לכתחילה: