מקדש דוד חלק ד קעח

ה"ז נאמן לעולם על תרומת מעשר כשם שישראל נאמן על ת"ג אבל א"נ עליו לפוטרו ממע"ש ע"ש וצריך לפרש ג"כ היינו דע"י זה שאומר שהוא מע"ר וא"כ אותו ע"ה הפריש מע"ר אינו נאמן בזה לפוטרו מן השני ואע"ג דהרמב"ם ז"ל פסק שם ה"ה דאם הפריש מע"ר מפירות נאמן על השני משום דהנאמן על הראשון נאמן על השני צ"ל הכא כיון דהלוי הוא ע"ה נהי דנאמן על מע"ר שבידו שהוא מע"ר אבל א"נ שהוא מאותו הכרי של ע"ה זה לפוטרו מן השני אך יש לעיין דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דנאמן ע"ה על של אחרים ואמאי לא יהא נאמן דמה מרויח הבן לוי ממה שאומר שזה מע"ר מכריו ואפשר דהכא כיון דלא ידע אם הפריש מע"ש רק שנאמינו שהפריש מע"ר וממילא הפריש מע"ש משום דהנאמן על הראשון נאמן על השני היינו שנחזיקו לאותו ע"ה שהוא נאמן על השני א"כ בא להכשיר האדם שהוא נאמן ולזה א"נ ע"א כמ"ש לעיל ולזה בעינן שנים שראו שהפריש מע"ר

אמרינן בדמאי (פ"ב מ"ב) המקבל עליו להיות נאמן כו' וצריך לקבל ברבים כדאמרינן בירושלמי והיינו בפני ג' כדאמרינן (בפ' עד כמה) אבל מה שמעשר פירותיו לא סגי בזה להיות נאמן ואמרינן בירושלמי (פ"ה ה"א) דזה דאמרינן הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות הדא דתימר במתארח אצלו אבל ברבים עד שיקבל ברבים והאי לרבים היינו שיהא נאמן לרבים לומר מתוקן ושוסמכו עליו אעפ"י שהוא עצמו אינו אוכל עמהן כמ"ש המפרשים ז"ל שם ע"ש לזה בעינן דוקא שיקבל ברבים כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ב הי"ז) והוא מהתוספתא הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר כו' א"ל איש פלוני ה"ז נאמן ולוקח מאותו פלוני אעפ"י שאינו מכירו כו' בד"א שאינו מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה ואם שהה שם ל' יום אעפ"י שאינו מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה ועיין בהשגות שם והכ"מ פי' דמן המומחה היינו שיאמרו עליו הרבה מן העיר ולא אדם אחד ע"ש ולענ"ד פי' התוספתא דלא יקח אלא מן המומחה היינו מי שקיבל עליו ברבים כיון דאינו מתארח אצלו אין לוקחין אלא ממי שקיבל עליו ברבים דבנכנס לעיר ואינו מכיר אדם התירו לשאול מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואעפ"י שלא קיבל עליו ברבים כיון שאומרים עליו שמעשר מותר ליקח ממנו אבל כשמכיר אדם צריך לקנות דוקא מן המומחה וכן אם שהה ל' יום כיון שהוא בכדי שיכיר אעפ"י שאינו מכיר לא התירו לו לקנות אלא מן המומחה וצריך לקנות מעיר אחרת וכמו בטהרות דלא יקח אלא מן המומחה אף אינו מכיר שם אדם כדאמרינן בתוספתא שם והנה (רפ"ז דדמאי) קתני המזמין את חברו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות כו' כיון דמתארח אצלו א"צ לקבל ברבים ותלוי רק אם מאמינו על המעשרות

והנה בזה יש ליישב מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל שכתב דחשוד נאמן לגבי אחרים מההיא דהלוקח פירות ממי שא"נ על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת לא מצאו א"ל אחד כו' מעושרין הן כו' למוצ"ש לא יאכל עד שיעשר ולהרמב"ם ז"ל כיון דחשוד נאמן על של אחרים אמאי מעשר למונ"ש ולפ"ז כיון דהכא מיירי בלקיחה שלקח מע"ה ובלקיחה בעינן שיקבל עליו ברבים א"כ נהי דס"ל להרמב"ם ז"ל דחשוד על של חברו אינו חשוד מ"מ הוי רק כשאר אינו חשוד אבל הלא לא קיבל עליו ברבים וזה שאומר אותו אחד מעושרין הן לא עדיף מהעיד זה בשעת לקיחה ובלקיחה בעינן עדות דוקא ממי שקיבל עליו ברבים וכל דבעינן בלקיחה שיקח ממי שקיבל עליו ברבים אם לקח ממי שלא קיבל עליו ברבים ה"ה דמאי וצריך לעשרן כמ"ש הרמב"ם ז"ל (רפ"י מהל' מעשר) המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי צריך להיות מעשר כו' וצריך שיקבל עליו דברים אלו ברבים כו' ע"ש מכלל דאם לא קיבל ברבים פירותיו דמאי ומש"ה במוצ"ש צריך לעשר ומ"ש הרמב"ם ז"ל דחשוד שהעיד על של אחרים נאמן היינו לדברים שא"צ קבלה ברבים כגון להתארח אצלו ובזה מתיישב ג"כ מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל מההיא דהחמרים שנכנסו לעיר כו' של חברו מעושר ואמרינן בירושלמי דזה דנאמנים הוא רק משום חיי נפש הא בלא"ה אין נאמנים והא התם לגבי אחרים הוא ולפ"ז כיון דהתם נמי איירי בלוקח מהם לא מהני מה שחברו מעיד עליו [ולתלמודא דידן דפליגי בגומלין כתב בביאור הגר"א (יו"ד קי"ט) דג"כ ס"ל לטעם דחיי נפש רק משום גומלין ס"ל דאסור ע"ש]

הנה התוס' (בכורות ל') שקלו וטרו אי סתם ע"ה חשוד על השביעית ע"ש. והנה יש להביא ראיה להדיא דאמרינן בירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) דמינים האסורים בקסרין שחזקתן מא"י החטים הפת והיין כו' הרי אלו בשביעית היתר בשאר שני שבוע דמאי ומקשינן ויהיו בשביעית שביעית ומתרצינן דבשביעית ישראל משמטין ועכו"ם פטורין וישראל ועכו"ם רבים על כותים היינו דכותים חייבין בשביעית ואין משמטין ולענין דמאי הוי איפכא כיון דע"ה אין מעשרין מצטרפין עם הכותים על העכו"ם [ועיין בהמפרשים ז"ל שם] ומוכח שם להדיא דע"ה אין חשודין על השביעית והנה התוס' הקשו שם על ר"ת שכתב דסתם ע"ה אינו חשוד על השביעית מההיא דחולין דהנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדרה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר דאינה חשודה להחליף ואם אמר עשה לי משליכי חושש כו' וכתבו לתרץ דהתם מיירי בודאי חשוד והקשו ע"ז א"כ איך מייתינן מינה בחולין שם דגזרו על תערובות דמאי דילמא חשוד גרוע משאר ע"ה ע"ש ונראה מדברי התוס' דלר"ת מותר ליקח מן ע"ה בשביעית ולא חיישינן לפירות שביעית והנה יש לעיין דאמרינן בתוספתא שהביא הרמב"ם ז"ל שם דשביעית לא יקח אלא מן המומחה ונראה דבמתארח אצל ע"ה מותר דאין ע"ה חשוד על השביעית ורק בלקיחה החמירו לכתחילה שלא ליקח אלא ממי שקיבל עליו כמו במעשרות אבל אין פירותיו בחזקת איסור אם אינו חשוד בודאי ואם מצא פירות הולכין אחר הרוב וכן הפירות שבקסרין החיטין והפת כו' דאמרינן דבשביעית היתר בשאר שני שבוע דמאי דאזלינן בתר רוב קסרין הוא מקום שווקים והפירות באין ממקומות אחרים כדאמרינן בירושלמי ובתוספתא ואיכא דברים המותרים בקסרין דרובן באין מחו"ל ויש דברים האסורים בקסרין דרובן באין מא"י ואינו ניכר איזה של היתר דאינו ניכר ג"כ איזה מא"י ואיזה מחו"ל ובזה ל"ש שיקח מן המומחה והולכין אחר הרוב דבכ"ד שאינו ניכר הולכין אחר הרוב ומתיישב מה שהקשו בתוס' מההיא דחולין דהנותן לשכנתו עיסה לאפות דאם אמר עשה משליכי דחושש לשאור ותבלין משום מעשר ומשום שביעית התם הוי כלוקח ממנה ובלקיחה צריך דוקא ליקח מן המומחה וכן מה שהקשו שם מההיא דפ' לולב הגזול בלוקח אתרוג מע"ה דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה התם ג"כ הוא דרך לקיחה ומה שהקשו ע"ז מההיא דגיטין דמשאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית כו' אבל לא תבור ולא תטחון עמה כו' דדוקא חשודה אבל סתם ע"ה אינו חשוד על השביעית ע"ש התם דאינה לוקחת ממנה כלום רק שבוררת וטוחנת עמה ל"ש דאסור לסייע ידי עוברי עבירה דמסתם אינה חשודה על השביעית ומותר להתארח אצלה וכ"ש לסייע [כתב רש"י ז"ל בבכורות שם על ההיא דחשוד על השביעית אינו