מקדש דוד חלק ד קעד

והנה השעה"מ הקשה על הטור דס"ל דתרו"מ של דמאי מוכרה לכהן (מרפ"ב דערלה) דאמרינן התרומה ותרו"מ ותרו"מ של דמאי החלה והבכורים עולין בק"א ומצטרפין זע"ז וצריך להרים כו' וזה דצריך להרים הוא משום גזל השבט ואי תרו"מ של דמאי א"צ נתינה לכהן א"כ ליכא גזל השבט ואמאי צריך להרים ע"ש. והנה כמו כן יש להקשות אף על הרמב"ם ז"ל כיון דזה דצריך ליתן תרו"מ של דמאי לכהן אינו מדין ממון א"כ ל"ש גזל השבט וכל שהוא מדין איסור מתבטל בק"א והוי כתרומת הכליסין והחרובין כו' שאין הכהנים מקפידין עליהם דא"צ להרים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכיון דהכא לי"ל מדין ממון הוי כאין מקפידין עליהם והנה הרמב"ם ז"ל (תרומות פט"ו ה"כ) כתב ת"ג ותרו"מ והחלה והבכורים כולן נקראו תרומה כו' לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק"א ומצטרפין זע"ז ואם נטמאו ישרפו ודין תרו"מ של דמאי בכל אלו הדרכים כתרו"מ של ודאי ע"ש והנה זה דצריך להרים לא כתב שם (ובפט"ו מהלכות מאכלות אסורות הי"ג) כתב ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים התרומה ותרו"מ והחלה והבכורים עולין בק"א וצריך להרים ומצטרפין זע"ז כו' ע"ש אך תרו"מ של דמאי לא כתב שם ונראה דדעת הרמב"ם ז"ל דבתרו"מ של דמאי א"צ להרים וזה דאמרינן במתני' וצריך להרים לא קאי על של דמאי הנה התוי"ט ריש דמאי כתב להוכיח דתרו"מ של דמאי צריך ליתן לכהן מתנת חנם ודלא כהטור מההיא דחלה (פ"ג מ"ט) בזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דאם אי"ל פרנסה ממקום אחר מוציא תרומה ותרו"מ לכל והשאר מעשר ומע"ש לפי חשבון ומשמע דתרומה נותן לכהן בחנם וכתב אבל הר"ש ז"ל כתב או מוכר לו היותר לפי חשבון ע"ש ויש לעיין מה דעת התוי"ט שיהא צריך לתת הכל לכהן בחנם ומה זה ענין לדמאי ואי דסובר דכל שהוא תרומה מספק צריך ליתן לכהן בחנם משום חשש תקלה כמו בדמאי וא"כ הכא שמעורב חולין עם התרומה צריך לתת הכל לכהן מתנת חנם יש לעיין טובא מ"ש מכל דימוע דהא מדומע מוכר לכהנים בדמי תרומה ומ"ש הכא משאר דימוע]

הנה מראה"פ (פ"ק דדמאי) כתב טעם אחר אמאי תרו"מ של דמאי צריך ליתנו לכהן מתנת חנם דכללא הוא כל שהחמירו חכמים מחמת ספיקא דאורייתא ה"ה כודאי וזהו הטעם בתרו"מ של דמאי ובספק חלה ובכל ספק אם יש כאן חיוב תרומה מלבד בדין דתרם וצריך לחזור ולתרום כההיא דרפ"ג דתרומות וכ"כ כיוצא בו דכבר נתרמה והוי תרומה גמורה מדאורייתא אלא שחכמים החמירו לחזור ולתרום מספק בכל כה"ג הוא דצריך הכהן ליתן דמים בשביל אחת מהן וכמה שביאר הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' תרומות) וטעמא דכאן אי אתה יכול לומר עשו הספק כודאי שהרי אין כאן ספק עון מיתה לפי שכבר נתרמה ממנה תרומה גמורה מה"ת ע"ש וקשה טובא הא בההיא דרפ"ג דתרומות בתורם חביות של יין ונמצאת של חומץ וכו' אמרינן דנוטל דמי הגדולה מכהן וכ"כ הרמב"ם ז"ל והיינו דמי הראשונה והתרומה הראשונה ודאי לא גריעא מספק תרומה דאורייתא ואיך יכול ליטול דמיה גם מ"ש דתרומה הראשונה תרומה גמורה היא מה"ת רק שחכמים החמירו לחזור ולתרום מספק הנה בתורם חבית של יין ונמצא של חומץ א"א לומר כן דהתם הספק על ב' התרומות שקולין הן

והנה זה דלא נחשדו ע"ה על ת"ג ונחשדו על שאר המעשרות דעת התוס' (בכורות ל' ע"א) דהטעם משום דבתרומה חטה אחת פוטרת את הכרי ודעת רש"י ז"ל שאין חשודין על התרומה לפי שהיא במיתה וזה דחשיד על תרו"מ אף שהוא ג"כ במיתה כתב רש"י ז"ל (בכורות י"א ע"ב) דסבר ע"ה דללוי פקד רחמנא למיתב תרו"מ ולא לדידי אבל בנדרים (פ"ד) כתב רש"י ז"ל משום דתרו"מ לא כתיב ביה מיתה בהדיא ואתיא מהיקשא וע"ה לא ציית להיקשא ע"ש והנה התוס' (בכורות ל') הקשו לשטתם דע"ה לא חשיד אתרומה משום דחטה אחת פוטרת א"כ אמאי חשידי על מע"ש הא התם נמי אפשר למעבד כדשמואל בהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל וה"נ במע"ש ותי' משום דפעמים שאי"ל פרוטה מזומנת לחלל עליה וגם אין לו כ"א מעט מעשר כנגד ש"פ ואינו רוצה ליתן פרוטה כנגדו ע"ש היינו דהיכא שי"ל הרבה מעשר וי"ל פרוטה מזומנת מפריש ע"ה מע"ש וזה דצריך לעשר מע"ש בדמאי הוא משום דשמא לא היה בידו פרוטה מזומנת או היה לו רק מעט מעשר ויש לעיין טובא א"כ כשלקח פירות מאדם אחד היום ולקח ממנו פירות למחר אין מעשרין מזע"ז ואמרינן בדמאי (פ"ה ה"ז) הלוקח מבעה"ב וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזע"ז אפילו מב' קופות ואפילו מב' עיירות ע"ש ודילמא האי מיעשר שהיה לו פרוטה מזומנת והאי לא מיעשר שלא היה לו אז פרוטה מזומנת והוי כלוקח מב' בנ"א דאין מעשרין מזע"ז דילמא האי מיעשר והאי לא מיעשר

ועוד דזה דחטה אחת פוטרת את הכרי לאו ד"ה היא דר' יוחנן פליג עלה בירושלמי (תרומות פ"ד ה"ג) דאמרינן עד כמה פוטר אדם טבלו ד"ת ר"י אומר אחד למאה כתרומת מעשר ולי"ל דשמואל ע"ש א"כ לר"י אמאי אין ע"ה חשודין על ת"ג כיון דע"ה חשיד על תרומת מעשר שהוא אחד מק' אמאי לא חשיד על התרומה שהיא ג"כ לכל הפחות אחד מק' והנה הר"ח ז"ל (יומא ח' ע"ב) כתב לוקח מע"ה דבר ברור שהתרומה שהוא ב' ממאה והוא אחת מנ' ודאי מפרישין ונותנין אותה לכהן והמעשר יש מי שנותנן כו' עכ"ל ונראה מדבריו שע"ה מפריש תרומה כדינה שהוא אחד מנ' ונותנה לכהן ולא עביד כדשמואל וצ"ל הטעם דבתרומה חמיר ליה כמ"ש רש"י ז"ל מפני שהוא במיתה וכל שמפריש מפריש כדינה כמו חבר

הנה במכות (ט"ז) בפלוגתא דר"א ורבנן אי צריך לקרות השם על מ"ע של דמאי דס"ל לר"א א"צ לקרות השם דאינו חשיד על מ"ע דלי"ל פסידא דיכול להפריש ולעכב לעצמו דמותר לזרים וזה דחשוד על מע"ר אף דג"כ מותר לזרים כתב רש"י ז"ל שם דסברי דאם יפרישו מע"ר יצטרכו להפריש תרו"מ שהיא במיתה ע"ש דסברי דכ"ז שלא הופרש מע"ר לא הוטבל לתרו"מ כמ"ש הר"ש ז"ל (חלה פ"ד מ"ו) ובנדרים פ"ד דמייתינן ג"כ פלוגתא דר"א וחכמים אי צריך לקרות השם על מ"ע של דמאי כתב רש"י ז"ל דעל ת"ג לא חשידי מפני שהיא במיתה אבל תרו"מ לא כתיבא מיתה בהדיא א"כ דברי רש"י ז"ל סותרים זא"ז דבמכות ס"ל לרש"י דע"ה אינו חשיד על תרו"מ רק סובר דקודם שהפריש מע"ר אינו טבול לתרו"מ ונראה דטעמי רש"י ז"ל הן מוכרחות עפ"י הסוגיות שם דבמכות אמרינן דטעמא דר"א דאין ע"ה חשודין על מ"ע הוא משום כיון דממונא הוא מפריש לה היינו דמפריש ומעכב לעצמו דלא איכפת ליה בממון שאי"ל תובעין א"כ קשה אמאי אינו מפריש מע"ר הא אף מע"ר מותר לזרים ואי משום שהמע"ר הוא טבל כיון דאינו מפריש ממנו תרו"מ הא מ"ע שמפריש ג"כ טבל כיון שלא הופרש ממנו מע"ר ע"כ צריך רש"י ז"ל לפרש שם דלא חייש ע"ה לשאר טבל אבל לטבל של תרו"מ חייש וע"כ הטעם לפי שהוא במיתה ומש"ה אינו מפריש מע"ר דסבר אם יפריש מע"ר יוטבל לתרו"מ אבל בנדרים אמרינן דטעמא דר"א דמפריש מ"ע הוא משום דאי בעי מפקיר