מקדש דוד חלק ד קסה

קביעות מקח לא כתב שהיה לוקח מן השוק דבשוק ודאי נקבע

והנה שיטת הר"ש ז"ל בהולכה לשוק היא אחרת לגמרי שהקשה שם (פ"א מ"ה) דאמרינן דמוליך לשוק א"צ ראיית פני הבית על ההיא דב"מ דאמרינן שם הקשואין והדלועין משיפקסו מאי לאו משיפקסו, בשדה לא משיפקסו בבית דבעינן ראיית פני הבית והיכא מתוקמא מתני' בבית הא קתני סיפא בד"א במוליך לשוק אבל במוליך לבית אוכל עראי עד שיגיע לביתו אלמא מוליך לשוק מיחייב בירק משיאגד בלא ראיית פני הבית ולמאי דמסיק התם דלא אמרו אלא בזיתים וענבים ניחא ע"ש ונראה מדבריו דבדבר שצריך ראיית פני הבית לא מהני הולכה לשוק ורק בדבר שי"ל גורן דא"צ ראיית פני הבית מהני הולכה לשוק ונראה מדבריו ג"כ דאף בדבר שא"צ ראיית פני הבית מ"מ אם אין דעתו לשוק אבל בדעתו להכניס לביתו אף באלו צריך ראיית פני הבית דהא קתני במתני' בד"א במוליך לשוק אבל במוליך לבית אוכל עראי עד שיגיע לביתו ולהר"ש ז"ל מיירי בדבר שא"צ ראיית פני הבית וצ"ל הטעם בשטת הר"ש ז"ל דהיכא דאיכא גזיה"כ דצריך ראיית פני הבית צריך דוקא ראיית פני הבית ואין חילוק בין אם דעתו להוליכו לבית ובין אין דעתו אבל בהנך דבגורן תליא רחמנא ליכא גזיה"כ של ראיית פני הבית ומ"מ ס"ל להר"ש ז"ל דהנך שדעתו להוליכן לבית כ"ז שלא הכניסן לבית הוי כשאר חסרון מלאכה ואינו מתחייב עד שיכניסנו לבית. והנה להר"ש ז"ל מתיישב מה שהקשה השמ"ק בב"מ שם על הא דאמרינן דרק בזיתים וענבים בעינן ראיית פני הבית הא א"ר אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כו' אלמא אף בתבואה בעינן ראיית פני הבית ואמרינן בברכות דר' אושעיא הלכה פסוקה היא ע"ש ולהר"ש ז"ל כיון דכל שדעתו להכניס לבית בעינן ראיית פני הבית בכ"ד אתי שפיר אך עדיין יש לגמגם בזה כיון דמדינא בתבואה לא בעינן ראיית פני הבית ורק כיון שדעתו להכניסו לבית כ"ז שלא נתקיים מחשבתו אינו נקבע מאי אכפת לן אם הכניסו במוץ הרי היה בדעתו להכניסה במוץ ונתקיים מחשבתו מי גרע מלא היה בדעתו כלל להכניסה לבית והנה להר"ש ז"ל ג"כ אין הקביעות מדין מקח כיון דמיירי בדבר שא"צ ראיית פני הבית א"כ ה"נ א"צ מקח וזה דאמרינן בירושלמי מה בין מוליך לבית למוליך לשוק מוליך לבית בדעתו הדבר תלוי מוליך לשוק בדעת לקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויטבל מיד היינו דמקשינן כמו בדעתו להוליכו לבית אף בדבר שא"צ ראיית פני הבית אינו נקבע עד שיגיע לביתו משום כיון דדעתו להוליכו לבית איכא חסרון מלאכה כ"ז שלא הגיע לביתו ה"נ בדעתו להוליכו לשוק כ"ז שלא הגיע לשוק איכא חסרון מלאכה ואמרינן כיון דאפשר שימצא לקוחות תכף קודם שיגיע לשוק ליכא חסרון מלאכה ומה שפי' הר"ש ז"ל (בפ"ב מ"ג) גבי המעלה פירות מגליל ליהודה אוכל מהם עד שמגיע למקום שהוא הולך דמיירי שמוליך למכור ואינו נטבל מיד משום שאין דעתו למוכרן כאן אלא ביהודה ולר"מ דס"ל התם כשמגיע למקום השביתה נטבל כתב הר"ש ז"ל משום שרוצה למכור שם ושמא יקדמנו לו לקוחות ולכך נטבלו ע"ש צריך לפרש כיון דאינו רוצה למכור כאן רק רוצה להוליכן דוקא ליהודה הי' חסרון מלאכה כמו רוצה להוליכן לבית חוץ לר"מ במקום השביתה דאם ימצאו לקוחות ימכרם אינו מחוסר מלאכה

הנה במכשירין (פ"ב מ"י) אמרינן המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור ולמכור לשוק חייב וכתב הר"ש ז"ל אם רוב מכניסין לבתים פטור משום דעדיין לא ראו פני הבית ולמוכרן לשוק חייב שרוב מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו וחייב ע"ש ולשטתיה אזיל דזה דלמכור לשוק א"צ ראיית פני הבית הוא רק בדברים שי"ל גורן והכא סתמא קתני המוצא פירות ובכל פירי מיירי לכך כתב דמן הבית מביאין אותו ואיכא ראיית פני הבית (וכמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל שם]

אמרינן ביומא (י') גבי סוכת החג בחג כו' דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כו' והקשה הריטב"א ז"ל שם אמאי חשיב מן הפטור על החיוב הא אם תרם מדבר שלה נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו ג"כ תרומתו תרומה וכ"ש לאחר גמר מלאכה קודם ראיית פני הבית ע"ש והנה להר"ש ז"ל דס"ל דאף אם אינו עומד לראות פני הבית מ"מ צריך דוקא ראיית פני הבית יש ליישב דזה דאמרינן דמפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ד שנגמרה מלאכתו תרומתו תרומה הוא דוקא בעתיד לגמור מלאכתו וסופו בא לידי חיוב חשיב מן החיוב על החיוב משום דפוטר בהפרשה זו תבואתו כשתגמר אח"כ מלאכתה אבל אם אין דעתו לעשות גמר מלאכה כלל אין תרומתו תרומה דהוי פטור ממש דהא במכניס שבלין למלילות דס"ל לריב"י (בביצה י"ג) דפטור דאין זו גמר מלאכה דבעינן דוקא מירוח כתב רש"י ז"ל דמותר אפילו אכילת קבע ואף דקודם גמר מלאכה ג"כ אסור באכילת קבע מ"מ כיון דאינו עומד לגמר מלאכה ואף דאפשר לעשות מהם מירוח אם ירצה כיון דאינו עומד לזה הוי פטור ממש ואף להתוס' דאסור לאכול קבע הוא רק דאיסור הקודם דאסור לאכול קבע מדרבנן לא נפקע אבל אף גם להתוס' אי אפשר לתרום מהם על אותן שנגמרו מלאכתן דהוי מן הפטור על החיוב כיון דאותן שהכניס למלילות אין סופן לבוא לידי חיוב של תורה כלל וה"נ אותן שהכניס לסוכה כיון דאין עומדין לראות פני הבית כי מפריש על אותן שראו פני הבית חשיב מן הפטור על החיוב

הנה בההיא דהמעלה פירות מן הגליל ליהודה או שהיה עולה לירושלים אוכל מהם עד שמגיע למקום שהוא הולך ופי' הר"ש ז"ל דמיירי שמוליכן למכור וכשמגיע לשם ולר"מ כשמגיע למקום השביתה דאסור הוא משום שדעתו למוכרן שם אך המ"ר דייק מדברי הרמב"ם ז"ל דמפרש דלא מיירי במוליכן למכור וכשמגיע למקום שהוא הולך הוקבעו בראיית פני הבית ע"ש ונראה דטעם הר"ש ז"ל שפי' שמוליכן למכור והוקבעו משום הולכה לשוק ולא פי' דהקביעות הוא משום ראיית פני הבית משום דאיכא פלוגתא דאמוראי בירושלמי מע"ש (פ"ג ה"ג) רשב"ל אמר דירושלים עשו אותה כחצר בית שומירה מה חצר בית שומירה טובלת אף זו טובלת ור' יונה אמר בדין היה אפילו בתים ששם לא יטבלו שהן של כל ישראל ע"ש א"כ לר"י במעלה לירושלים אמאי אמרינן במתני' דאוכל רק עד שמגיע למקום שהוא הולך אמאי לא יאכל אף בירושלים דבתים של ירושלים אינם טובלין לפי שהן של כל ישראל ומש"ה פי' דמיירי במוליכן למכור וכשמגיע לשם אסור כדין מוליך לשוק דאסור בלא ראיית פני הבית

אמרינן בתוספתא (פ"ב דמעשרות) הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירן לגת כו' אוכל מהן עראי ע"ש ויש לעיין בטעם הדבר הא אפשר שימצא להן שוק ונראה מזה דזה דדעתו להוליכו לשוק פטור מראיית פני הבית הוא דוקא אם בודאי עומד לשוק ואם לא ימצא שוק זה יהיה לשוק אחר אבל על תנאי אינו מועיל עוד אפשר לומר דהכא משום חסרון גמר מלאכה דסתם ענבים עומדים לדריכה כמ"ש רש"י ז"ל (ביצה ל"ה) גבי היה אוכל באשכול כו' רק מחשבה לאכילה מהני ובעינן מחשבה לאכלה בלא שום תנאי וכיון דאם לא ימצא להם שוק יחזירם לגת לדריכה אין כאן גמר מלאכה: