מקדש דוד חלק ד קסג

ומעגל במגורה נשברה החבית כו' דת"ק סבר לא התחתון צריך לעליון כו' ור"י סבר דהתחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון ופי' הפ"מ כיון דהתחתונות צריכות לעליונות לא נגמרה מלאכתן והעליונות דא"צ לתחתונות ונגמרה מלאכתן אך מ"מ הואיל ונתפרדו ואין נכרים קורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן ומותר לאכול מהן עראי ע"ש ויש לעיין בטעם הדבר כיון דהעליונות כבר נגמרה מלאכתן מאי מהני אם נתערבו אח"כ בתחתונות ולפמ"ש רבנו יונה אתי שפיר כיון שנתערבו אח"כ בתחתונות שלא נגמרה מלאכתן ואין ראוין לאכילה הוי כנתערב בהן תבן דבטל גמר מלאכתן וקורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן כמ"ש הפ"מ

אך יש לעיין דהא אמרינן פ"ט דתרומות דטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין והיינו דטבל שנתמרח ונגמרה מלאכתו וזרעה בדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורין לאכול מהן עראי וקשה לרבנו יונה נהי דבדבר שאין זרעו כלה חשיבי הגידולין כמותו מ"מ כיון שזרעה וגדלה הרי נתערב עוד הפעם מוץ ותבן וצריך עוד הפעם לגמר מלאכה א"כ הטבל עצמו שזרע פקע טבלו

הנה רבנו יונה נסתפק שם בדברי הירושלמי אם צריך לערב כ"כ תבן שירבה על הדגן או א"צ ע"ש ונראה דלהצד דבעינן שיערב כ"כ תבן שירבה על הדגן אין הפטור משום דבטל הגמר מלאכה דא"כ ל"ל רובה אלא הטעם כיון דרובה תבן כיון דהפסולת מרובה על האוכל בטל שם אוכל מהם דאף לענין מוקצה אמרינן בביצה (י"ד) דאם פסולת מרובה על האוכל בטל ממנו תורת אוכל דבטל מיעוטא לגבי רובא והוי ככולה פסולת כמ"ש רש"י ז"ל שם וכיון דבטל שם אוכל ל"ש שיהיה טבל

אמרינן בביצה (י"ג) לריב"י במכניס שבלים למוללן במלילות דפטור דבעינן דוקא דגן דהיינו מירוח וכתבו התוס' שם דנראה מדברי רש"י ז"ל דאף באכילת קבע מתיר ריב"י אך הלשון לא משמע כן וכתבו דאף לריב"י אסור באכילת קבע וכתבו ג"כ דזכאי בהרמתן ביו"ט כיון דאסור באכילת קבע ע"ש ואף דאינו עומד לבוא לכלל חיוב שהרי עומד למלילות מ"מ אסור בקבע ייכול ג"כ לתרום וכ"כ התוס' מנחות (ס"ז ע"ב) בדר' אושעיא במערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה דאף דא"א לבוא עוד לכלל חיוב מ"מ אסור באכילת קבע וכן ר"ל שם במירוח עכו"ם דזה דפוטר הוא רק לענין אכילת עראי אבל אכילת קבע אסור כמו קודם מירוח והקשו ע"ז מההיא דחלת עכו"ם בארץ ותרומתו בחו"ל כו' חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת הא בא"י מדמעת ודייקינן מינה דסבר מירוח עכו"ם אינו פוטר משמע הא אם מירוח עכו"ם פוטר היתה תרומתו נאכלת לזרים כמו חלה כו' ע"ש. ונראה מדברי התוס' דהא בהא תליא דאם אחר מירוח עכו"ם אסור לאכול קבע אם תרם אח"כ תרומתו תרומה ויש לחקור בטעם הדבר דתלויין זה בזה אי משום כיון דאסור באכילת קבע ואף דא"א לבוא עוד לכלל חיוב ומשום דמירוח עכו"ם הוי רק כקודם מירוח א"כ ה"נ לענין שאם תרם אח"כ הוי ג"כ כמו קודם מירוח שאם תרם תרומתו תרומה וא"כ ה"נ במכניס שבלין למלילות אף שאינו עומד עוד לבוא לכלל חיוב מ"מ הוי כקודם מירוח ואסור באכילת קבע וה"נ הוי כמו קודם מירוח שיכול לתרום או אפשר דהטעם דתלי זה בזה דכל שאסור באכילת קבע יכול לתרום הוא משום כיון דאסור באכילת קבע א"כ שייך הרמה כדי להתיר איסור אכילת קבע ולפ"ז מה שיכול לתרום הוא רק מדרבנן דאיסור אכילת קבע קודם גמר מלאכה הוא רק מדרבנן אבל אי משום דהוי כמו קודם מירוח דהדין של קודם אינו נפקע הוי תרומה מדאורייתא וכשאר מקדים בשבלין. הנה כתב הצל"ח בביצה שם ליישב קושיית התוס' על רש"י ז"ל דאף רש"י ז"ל סבר דלריב"י אסור לאכול קבע וזה שכתב דלריב"י אינו זכאי בהרמתה ביו"ט ואף דאסור באכילת קבע מ"מ אינו יכול להפריש אלא כשהוא דגן ע"ש היינו דלא תלי זה בזה דאף דאסור באכילת קבע ומ"מ א"א להפריש אך קשה לומר כן דאיך אפשר שיהא אסור באכילת קבע ולא יהיה אפשר להתיר האיסור ע"י הפרשה

הנה לפמ"ש התוס' דמירוח עכו"ם הוי כמו קודם מירוח ואסור באכילת קבע יש לחקור למ"ד דמהני ראיית פני הבית קודם גמר מלאכה לאחר שמירת עכו"ם ראה פני הבית אם נאסר באכילת עראי כיון דמירוח עכו"ם הוי כקודם מירוח או אפשר דבהא מודו התוס' דלאחר מירוח עכו"ם אי אפשר לבוא לידי איזה חיוב רק נשארו הדינין של קודם מירוח דאסורין באכילת קבע אבל איסור חדש אף כזה שיכול לחול אף קודם גמר מלאכה א"א לחול לאחר מירוח עכו"ם

ג) אמרינן בב"מ (פ"ח) אמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כו' ורי"א אף חצר קובעת כו' ואיכא התם תרי לישני אי בכ"ד בעינן ראיית פני הבית או רק בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו אבל חיטין ושעורין גורן בהדיא כתיב ביה וכתב הרמב"ם ז"ל (רפ"ג דמעשרות) דגומר פירותיו ע"מ להכניסן לבית מותר לאכול עראי עד שיקבעו למעשר וכתב הראב"ד ז"ל חוץ מדגן תירוש ויצהר דגמר מלאכתן דהנהו בגורן ויקב תלינהו רחמנא וכתב ע"ז הכ"מ דסובר: הראב"ד ז"ל דזה דבעי ראיית פני הבית הנ"מ בשאר פירות אבל דגן ותירוש ויצהר כיון דתלה הכתוב תרומתן בגורן ויקב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב משמע דמיד מתחייבים ולדעת רבנו י"ל שאעפ"י שכיון שנעשו גורן ויקב נתחייבו בתרומה היינו דוקא בשדעתו למוכרן בשוק כו' ע"ש והנה יש לעיין הא זה דלמוכרן בשוק א"צ ראיית פני הבית הוא רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בעצמו (פ"ד ה"ב) ע"ש א"כ מה זה יישוב לקושית הראב"ד ז"ל

והנה המל"מ כתב שם דהרמב"ם ז"ל סמך על הסוגיא בפסחים (ט') וכמ"ש רש"י ז"ל ע"ש היינו דאמרינן שם דילמא עביד להו כר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה וכתב רש"י ז"ל משום דאין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ומוכח דאף בדגן כן אך תמהני איך כתב דהרמב"ם ז"ל סמך ע"ז הא הרמב"ם ז"ל ס"ל במערים אדם על תבואתו דאם עשה מירוח גמור אח"כ בבית הוקבע רק מיירי שזורה מעט מעט דאין זה גמר מלאכה כמ"ש שם (ה"ו) וכ"כ שם (ה"ד) ע"ש א"כ הפטור אינו משום חסרון ראיית פני הבית רק משום חסרון גמר מלאכה

כתבו התוס' בב"מ שם על הא דאמרינן כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו ז"ל ואע"ג דתירוש ויצהר כתיב כו' מיירי בשאין דעתו לדרכן אלא לאכלן כך דחייב לעשר מה"ח בראיית פני הבית אע"ג דבפסוק לא מצאנו אלא תירוש ויצהר אבל דגן אין רגילות לאוכלן בשבלין ולכך לא מחייב לעשר אלא עד שתמרח ע"ש והנה יש לעיין הא זה רק אליבא דריב"י (בביצה י"ג) במכניס שבלין למלילות דפטור אע"ג דנגמרה מלאכתן דבעינן דוקא דגן שימרח אבל רבי מחייב התם כיון דהוי גמר מלאכה בשבלין ע"ש וא"כ דגן הוי כמו תירוש ויצהר

כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ תרומות (פ"ח מ"ג) גבי היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר כו' ז"ל העיקר אצלנו שאין הטבל מתחייב במעשרות עד שיראה פני הבית