מקדש דוד חלק ד קנט

שזרה מעט מעט ובכל פעם לא התחיל ע"מ לגמור כלו אפילו עשה כן עד שגמר כל התבואה ג"כ אין זו מלאכה למעשר א"כ אפילו אם עתה כל התבואה ממורחת נמי אמרינן דילמא עביד לה כר' אושעיא

אמרינן במעשרות פ"ב מ"ד כלכלת תאנים שתרמה ר"ש מתיר וחכמים אוסרים וכתב הפ"מ הטעם דחכמים אוסרים ואף דאין תרומה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר משום דאינו מחוסר רק חפי ע"ש היינו דאינו מחוסר רק מעשה זוטא אך השנו"א כתב שם משום דכלכלה כיון שליקט כל צרכו הוי גמר מלאכה והכא כיון שתרם אינו מוסיף בזו הכלכלה שלא יתן אינו מתוקן על המתוקן ע"ש. והנה יש לעיין דזה דאמרינן עד שילקט כל צרכו אין זה דוקא בכלכלה זו דאם אם ירצה ללקט עוד בכלכלה אחרת ג"כ אינו טובל כדאמרינן בירושלמי (פ"א ה"ד) היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן לא נטבלו עד שימלא את שתיהן ע"ש א"כ כשתרם אמאי חשיב ליקט כל צרכו

הנה עמ"ש הרמב"ם ז"ל דכל שהתחיל ע"מ לגמור את כולו חשיב גמר מלאכה על כלו יש לעיין מההיא דמעשרות (פ"א מ"ו) דאמרינן אעפ"י שמירח נוטל מן הקוטעין ומן הצדדין כו' ואוכל דעל הנך לא היה מירוח והא הכא כיון שהתחיל לגמור כלו א"כ הוי גמר מלאכה על כלו מיהו איכא למימר דהנך אין עומדין כלל למירוח א"כ לא התחיל ע"מ לגמרם אך אמרינן שם ג"כ היין משיקפה אעפ"י שקפה קולט מן הגת העליונה כו' ושותה וכן השמן משירד לעוקה אעפ"י שירד נוטל מן העקל ומן הממל כו' ואמאי לא הוי גמר מלאכה על כלו מיהו להתי' השני בהכ"מ דמחלק בין בית לשדה איכא למימר דהכא מיירי בשדה [ועיין תוס' ע"ז נ"ו ע"א ד"ה ואעפ"י] אבל להתי' הראשון דלא מפליג צ"ע

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג הכ"ד המוצא זיתים תחת הזית כו' חייבין במעשר שחזקתן שמאילן זה נפלו מצא תאנים תחת התאנה ה"ה ספק שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר שמא מתאנה זו נפלו או מתאנים שנתעשרו וכתב הראב"ד ז"ל זה א"צ אלא שמא הפקירם וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל חדא מתרי טעמי נקט וכבר הקשה עליו בהגהות מחנה אפרים שם דא"כ הוי ס"ס ע"ש ונראה טעם הרמב"ם ז"ל דליכא פטור דשמא הפקירם משום דהוי הפקר לאחר גמר מלאכה דלא מהני דבתאנים צירוף שנים הוי גמר מלאכה כדאמרינן במעשרות (פ"ג מ"ח) דתאנה העומדת בחצר אוכל אחת אחת ואם צירף חייב ולאו דוקא שצרפן בידו דבירושלמי שם אבעי לן אם בשעה שתלש השניה היתה הראשונה למעלה מעשרה אם מצטרפין א"כ תאנים תחת התאנה הוי גמר מלאכה ואף דהכא מעצמן נתלשו אך נראה דזה תלי בפלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי בממרח כריו ש"ח שלא מדעתו אי נטבל דאי בעינן דעת בעלים בגמר מלאכה א"כ אם הגמר מלאכה נעשה מאליו ג"כ לא מהני אבל למ"ד דנטבל דלא בעינן דעת בעלים בגמר מלאכה נראה דה"ה אם נגמר מאליו והרמב"ם ז"ל דפסק בהל' מעשרות (פ"ב ה"ז) כר"י דממרח כריו ש"ח שלא מדעתו הוטבל ה"נ אם נגמר מאליו והכא ל"ש ג"כ מה דאמרינן בב"מ פ"ט דבעל התאנה עיניו בתאנתו ולא הוי גמר מלאכה עד שילקט כלו שהרי כתבו התוס' שם דמש"ה בתאנה העומדת בחצר אוכל אחת אחת ואם צירף חייב ולא אמרינן בעל התאנה עיניו בתאנתו משום דאין דעתו ללקוט עתה יותר וחשיב גמר מלאכה בצירוף שתים ע"ש וה"נ כיון דמעצמן נתלשו ואין דעת בעה"ב ללקוט עתה יותר חשיב גמר מלאכה ומש"ה ל"ש לפטור שמפ הפקירן לאחר שנפלו דאין הפקר פוטר אחר גמר מלאכה

אמרינן בביצה (י"ג ע"ב) המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב כו' המולל מלילות של חטים מנפח על יד על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב ונחלקו שם רש"י ז"ל ותוס' אי החיוב משום קביעות או משום גמר מלאכה ע"ש וכתב הפ"י דאתיא כריב"י לעיל במכניס שבלים למלילות דפטור ונעשה עתה גמר מלאכה ע"י שמלל ונתן לחיקו אבל לרבי דס"ל במכניס שבלין למלילות דהוי גמר מלאכה כשהכניסן א"כ אפילו אי לא מלל ונתן לתוך חיקו ג"כ חייב ע"ש אך אי אפשר לומר כן דהרמב"ם ז"ל פסק (פ"ג ה"ה) כרבי ופסק ג"כ (פ"ג הי"ט) במומל מלילות של חטים מנפח מיד ליד ואוכל ע"ש וע"כ הכא מיירי בהכניס השבלים לעשות מהן עיסה דלא הוטבלו בהכנסתן אע"ג דהשתא הוא עושה מלילות ואמרינן שם דהכניס שבלים לעשות מהם עיסה ונמלך עליהם למלילות לכ"ע נטבלו תיכף כשנמלך התם נמלך אח"כ על כולם למלילות והכא מיירי שנטל מהם מעט למלילות דבגמר מלאכה אזלינן בתר העיקר דהא קודם גמר מלאכה מותר לאכול עראי ואף דמה שאוכל הוי גמר מלאכה דהא אינו עומד עוד למלאכה מ"מ מותר דאזלינן בתר העיקר ולא נגמרה מלאכתו והנה הרמב"ם ז"ל שם כתב כרש"י ז"ל דזה דמנפח מיד ליד הוא משום עראי ואם נתן לתוך חיקו הוא משום קביעות ע"ש ולא כהתוס' שהוא משום גמר מלאכה דל"ש הכא גמר מלאכה דאזלינן בתר העיקר דממ"נ אי הכא לא אזלינן בתר העיקר דמה שהוא מולל חשיב כדבר בפ"ע ואינו תלוי בהשאר א"כ הוי גמר מלאכה במחשבתו דהא המכניס שבלים לעשות מהם עיסה ונמלך עליהם למלילות הוטבל במחשבתו ול"ל לנפח ולתת לתוך חיקו דהוי כמו דיגון כמ"ש התוס' כיון שחשב עליהן למלילות הוטבלו תיכף וע"כ דאזלינן בתר העיקר א"כ אף נתן לתוך חיקו לא הוי גמר מלאכה

הנה אמרינן בירושלמי מעשרות פ"ד מ"ג על ההיא דהמקלף שעורים דאם נתן לתוך ידו חייב בד"א שאינו סמוך לגורן אבל סמוך לגורן אפילו יתר מכאן מותר מפני שהוא מחזיר את המותר ע"ש. והנה זה דמחזיר את המותר מהני הוא דלא חשיב קביעות כדאמרינן בביצה (ל"ה) על ההיא דעומד אדם על המוקצה כו' דכיון דאמר מכאן אני אוכל קבע ליה ומקשינן והלא מותרו חוזר כו' א"כ ראיה לרש"י ז"ל דהטעם במקלף שעורים שאם נתן לתוך ידו הוא משום קביעות ולא משום גמר מלאכה ולהתוס' צ"ל דכמו דמהני מותרו חוזר שלא יחשב קביעות ה"נ מהני שלא יחשב גמר מלאכה והטעם כיון דבעינן במקלף שעורים צירוף בידו שיחשב גורן וכדאמרינן בפ' הפועלים דהטעם דשתים לא יאכל משום דכתיב כי קבצם כעמיר גורנה וכיון דמותרו חוזר א"כ על כל אחד ואחד שבידו אפשר שיחזור אותו ואי אפשר לו להצטרף להיות גורן. והנה כן נראה נמי מהירושלמי מעשרות (פ"א ה"ד) היה אוכל וחשכה לילי שבת או שנתנם לאדם אחר לא נטבלו אמר ר' יוסי אף בנתן בצלוחית לא נטבל א"ל ר"י ואין שבת טובלת א"ל ואין מקח טובל א"ל כההיא דאמר ר"י כו' אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ש היינו דאין שבת ואין מקח קובעין בדבר שלא נגמרה מלאכתו ע"ש ומוכח דזה דמחזיר את המותר מהני שיחשב לא נגמרה מלאכתו

הנה ביין אמרינן דגמר מלאכתו הוא משירד לבור ויקפה ולר"ע משישלה בחביות ואמרינן (רפ"ד דמעשרות) המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן וכתב הר"ש ז"ל שם המקפה לתבשיל אחר ששם היין בתבשיל הקפהו כמו שירד לבור ויקפה ע"ש וכן פי' הרע"ב ז"ל שם דמש"ה בקדרה חייב מפני דהוי