מקדש דוד חלק ד קנח

אח"כ מין אוכל אחר ופנים חדשות באו לכאן ומש"ה אינו חשיב בהו קודם יבוש גמר מלאכה אך אי אפשר לומר כן דהא אמרינן (בפ"ד דמעשרות) החרובין עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהם לבהמה ואמרינן עלה בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם משום דאוכלין על המוקצה בין במקומן בין שלא במקומן ע"ש דאף בחרובין שייך מוקצה ואף דאין נדחין מתורת אוכל בינתים דרק בגרוגרות וצמוקים הוי מוקצה לענין שבת לפי שנדחין מאכילה ולא בשאר דברים שמניחן לייבש כדאמרינן בביצה (מ') גבי פצעילי תמרה ע"ש. והנה לכאורה אפשר היה לומר החילוק בין מחוסר יבוש למחוסר טחינה דאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ד) גבי אגדו צינוק קטן לשוק כו' מקשינן הא עדיין לא נגמרה מלאכת השדה כו' ע"ש וי"ל מזה דרק מלאכת השדה מעכב במעשר ולא מלאכת הבית וטחינה והרקדה הם מלאכת הבית ומשו"ה אין מעכבין במעשר משא"כ יבוש שהיא מלאכת השדה אך אי אפשר לומר כן דהא אמרינן בב"מ (פ"ח) בקשואין ודלועין משיפקסו בבית והקשו בתוס' הא הוי ראיית פני הבית במוץ ותי' כיון דדרכן להכניס בפקוס לבית ולפקסן שם מהני ראיית פני הבית ע"ש אלמא דפקוס אף שהוא מלאכת הבית מ"מ מעכב במעשר דהא אמרינן הקשואין והדלועין משיפקסו ע"כ נראה דודאי גמר מלאכה תלוי בהסרת הפסולת דזהו דיגון וזה דבמוקצה קודם שיבשו לא הוי גמר מלאכתן יבוש שאני דאמרינן בב"מ (פ"ט) גבי הבודל בתמרים ובגרוגרות כי תניא ההיא בתוחלני דלא נגמרה מלאכתן למעשר והיינו תמרים שאין מתבשלין באילן ומכניסן לחותלות ומתבשלות שם וקודם בישולן לא נגמרה מלאכתן למעשר כמה שפי' רש"י ז"ל ומינה שמעינן דכל שמחוסר בישול פרי חשיב ג"כ לא נגמרה מלאכתן למעשר וה"נ בתאנים וענבים וחרובין שרוצה לייבשן כיון שרוצה לאוכלן כשהן יבשים חשיב עדיין לא נתבשלו וכל שמחוסרין בישול לא נגמרה מלאכתן למעשר ול"ד לטחינה והרקדה שהן רק מלאכות ולא בישול גוף הפרי

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' מעשר ה"ד התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית חייב לעשר הכל כיצד הכניס קשואין ודלועין לבית קודם שישפשף משהתחיל לשפשף אחת נקבעו הכל למעשר ע"ש והוא מפ' הפועלים דאמרינן משיפקסו מכי אתחולי פיקוסייהו וכן שם (ה"ו) כתב הרמב"ם ז"ל דמערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה וזורה מעט מעט ופטור שהרי אינו מתחיל לגמור הכל ע"ש דס"ל דזה דאמרינן מכי אתחולי פיקוסייהו אין זה דוקא בפיקוס אלא בכל גמר מלאכה כן כל שהתחיל ע"מ לגמור כולו נטבל הכל למעשר וכן נראה ממ"ש בפה"מ ספ"א דמעשרות בההיא דאיזה גרנן למעשרות המגורה משיעגל וכתב המגורה משיעגל ענינו כשרוצה להכניסה באוצר משיתחיל להחליקה עפ"י האוצר ולהשוותה כו' ע"ש דלא בעינן שיגמור אלא כיון שהתחיל חשיב גמר מלאכה

כתב הרמב"ם ז"ל שם ה"ח איזהו גמר מלאכתן של פירות הקשואין והדלועין והאבטיחים משישפשף כו' היה משפשף אחת אחת כיון שגמר כל צרכו נגמרה מלאכתן וכתב שם הכ"מ דצ"ל דאין כוונתו לשפשף כולן עתה ולכך בעינן שיגמור כל צרכו דאם כוונתו עתה לשפשף כולם הרי כתב רבנו דמכי התחיל לשפשף אחת נטבלו כולן א"נ התם שהתחיל לשפשף בבית והם כולם בבית אבל הכא במשפשף בשדה ולכך צריך שיגמור כל צרכו ע"ש והנה התוס' (ב"מ פ"ח) גבי בעה"ב עיניו בתאנתו כו' הקשו הא אמרינן במעשרות בתאנה העומדת בחצר דאף בעה"ב שתים שתים לא יאכל ותי' דהתם מיירי כשאינו רוצה ללקוט עכשיו אלא מה שהוא אוכל דחשיב גמר מלאכה אבל ההיא דב"מ מיירי בשכר פועל ללקט כל הראוי ללקט לא חשיב גורן בגמר מלאכה עד שילקוט כולהו או רובא ע"ש וקשה דאדרבא כיון ששכרו ללקוט הכל א"כ הוא מתחיל ע"מ לגמור הכל א"כ משהתחיל יטבול למעשר מיהו לתי' הב' בכ"מ דמחלק בין בית לשדה שפיר דההיא דב"מ דמיירי בשדה בעינן שיגמור הכל אבל להתי' הראשון דלא מחלק בזה קשה ונראה דהכלל הוא כן דהגמר מלאכה אי אפשר להיות על מקצת כ"א על הגורן דהא חזינן כשאינו מתחיל ע"מ לגמור הכל אמרינן עד שישפשף כל צרכו וקודם ששפשף כל צרכו אף על מה ששפשף לא חשיב גמר מלאכה וכשהתחיל ע"מ לגמור את כלו משהתחיל הוי גמר מלאכה על כל הגורן אבל על מקצת אי אפשר להיות גמר מלאכה ובתאנה העומדת בחצר דאין דעתו ללקוט אלא מה שהוא אוכל לא ילקוט שתים דחשיב גורן כיון שאין דעתו ללקוט יותר אבל בשכר את הפועל ללקוט הכל הכא ל"ש כשהתחיל ע"מ לגמור את כולה שיהא חשיב גמר מלאכה על הכל כיון דהשאר הוא במחובר ועל מחובר ל"ש שיחשב גמר מלאכה וכיון דליכא גמר מלאכה על הכל אף על מה שלקט ליכא גמר מלאכה כיון שדעתו ללקוט הכל חשיב הכל גורן אחד ועל מקצת גורן אי אפשר להיות גמר מלאכה. הנה מ"ש הכ"מ דז"ש הרמב"ם ז"ל עד שופקס כל צרכו מיירי שלא התחיל ע"מ לגמור כולו יש לעיין כיון דפיקס כל צרכו מהני אף לא פיקס כלו דכל צרכו חשיב כגורן בפ"ע א"כ כי התחיל ע"מ לגמור כל צרכו יהיה ג"כ גמר מלאכה כמו התחיל ע"מ לגמור כלו ולפ"ז אתי שפיר דזהו הכלל כל שאינו חל תורת גמר מלאכה על כל הגורן אינו חל אף על המקצת והכא בהתחיל ע"מ לגמור כל צרכו אינו שייך שיהיה גמר מלאכה על כל צרכו דאינו מבורר איזה ילקוט כיון דאינו גומר הכל ומש"ה לא הוי גמר מלאכה אף על מקצתו עד שילקט כל צרכו

הנה עמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב ה"ו דמעריס אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהיה בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר וזורה מעט מעט אחר שהכניס לביתו ופטור לעולם מן המעשרות שהרי אינו מתחיל לגמור הכל ע"ש יש לעיין דמה מועיל שאינו מתחיל לגמור הכל מ"מ כיון דבכל פעם זורה כל צרכו הוי ג"כ גמר מלאכה וכמו במפקס כל צרכו אף אם אינו מתחיל לגמור הכל הוי גמר מלאכה ונראה הטעם דהנה אמרינן בביצה (י"ג) במכניס שבלין למלילות כו' אמר אביי מחלוקת בשבלין. אבל בקטניות ד"ה אסורייתא טבלא וכתב רש"י ז"ל אבל בקטניות יש בנ"א הרבה שאין חובטין אותן יחד אלא כדי קדרתן לפיכך הכנסתו בחבילין זה גרנן ע"ש ושמעינן מזה דכל שאין חובטין אותן יחד אלא כדי קדרתן אין זו מלאכה למעשר ולא עוד כל שדרכן כן אין זה מעכב בגמר מלאכה והוי גמר מלאכה אף קודם שחבטן ואף דהכא חובט ככל פעם כל צרכו לקדרה אין זו מלאכה למעשר דכל שעושה המלאכה מעט מעט אין זו מלאכה למעשר וכעין זה מצינו בפיאה דכל שקוצר מעט מעט אין זו קצירה להתחייב בפאה ול"ד לפיקס כל צרכו אף אם לא פיקס רק מעט התם אין דעתו לעשות כל הפיקוס מעט מעט רק עתה מפקס כל צרכו והשאר יפקס כלו אבל כל שדעתו לעשות הכל מעט מעט אין זו מלאכה למעשר כלל וזהו נמי טעמו של הרמב"ם ז"ל דזורה מעט מעט אף דבכל פעם זורה כל צרכו אין זה מלאכה כלל והכא הזריה מעכבת דבתבואה אין דרך בכך לעשות מעט מעט ובזה ל"ק על הרמב"ם ז"ל מהא דס"ל כאן ולעיל ה"ד דאף אם הכניסם לבית קודם גמר מלאכה אם עשה אח"כ גמר מלאכה חייב. והנה התוס' ב"מ (פ"ח ע"ב) כתבו דא"א לומר כן והוכיחו מההיא דחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כו' ואמרינן דילמא עביד להו כר' אושעיא כו' והא התם התבואה ממורחת ומ"מ פטורה ע"ש ולפ"ז כל