מקדש דוד חלק ד קנז

ג"כ תלוי במכניסו לקיום כדאמרינן בספרי (דברים י"ד) עשר תעשר כו' יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר מנין לרבות שאר פירות ת"ל תבואת יאמרו תבואות אלולי כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום אף אני מרבה אלא כיוצא בה הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגין ואת השומשמין מנין לרבות קטניות כו' מנין לרבות ירקות כו' ע"ש אלמא דמה שמכניסה לקיום הוא בכלל תבואה לענין מעשר א"כ שומים ובצלים דמכניסן לקיום הם כמו פרגין ושומשמין ובכלל תבואה למעשרות ולא בכלל ירקות. והנה התוס' בכורות (נ"ד) הביאו דברי הירושלמי דמעשרות וגרסי שם מנין לרבות שום שחלים וגרגר כו' ולא כגרסתנו מנין לרבות זרע שום שחלים וגרגר כו' דאף השום עצמו חייב במעשרות ואף דשומים הם ירקות ואמרינן שם דמעשר ירק מדרבנן ולפ"ז שום שאני אף שהוא ירק לענין מעשרות אינו בכלל ירק והנה אף לשיטת התוס' דכל פירות חוץ מדגן תירוש ויצהר הוא מדבריהם וקרא אסמכתא בעלמא מ"מ איכא ג"כ נפקותא לדינא לענין תרומת חו"ל דתרומת חו"ל אינו נוהג בירק כמה שהביאו התוס' חולין (ז') משום דלי"ל אסמכתא מקרא ע"ש ולפ"ז תרומת שומים ובצלים נוהגת אף בחו"ל

והנה בזה מתיישב להרמב"ם ז"ל הא דאמרינן בר"ה (י"ד) מה גורן ויקב מיוחדין שגדלין על מי שנה שעברה ומתעשרין לשנה העברה יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה כו' וכתבו התוס' שם דקרא אסמכתא בעלמא דמעשר ירק מדרבנן ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דשומים ובצלים אף שהן ירק לענין דאזלינן בתר לקיטתו כדאמרינן בבצלים הסריסים שמנע מהם מים ל' יום קודם ר"ה כו' מ"מ לענין אי חייבין מה"ת אינן בכלל ירק א"כ להרמב"ם ז"ל דס"ל דמעשר שאר פירות חוץ מירק הוא מה"ת האי דרשא דמאי גורן ויקב מיוחדין כו' אינה אסמכתא כ"א דרשא גמורה ואצטריך לשומים ובצלים דמתעשרין לשנה הבאה

אמרינן בנדרים (נ"ט) בליטרא בצלים שתקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה ואע"ג דאין זרעה כלה משום דא"ק עשר תעשר כו' והיתירא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי והקשה הר"ן ז"ל שם הא דבר שאין זרעו כלה הוא הלוף והשומים והבצלים והנך אין מחויבין במעשר מה"ת היינו דמה"ת אינו חייב רק דגן תירוש ויצהר ואיך ילפינן לה מקרא דעשר תעשר וכתב דקרא אסמכתא בעלמא הוא ע"ש ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר ואף דגם להרמב"ם ז"ל מעשר ירק רק מדרבנן מ"מ בשומים ובצלים הוא מה"ת אך בזה יש לעיין לפי מה שהביא הר"ש ז"ל ספ"ק דפאה מהירושלמי דזה דאסור לזרוע טבל אחר מירוח הוא רק מדרבנן דמדאורייתא כמו לקוח פטור מן המעשר דממעטינן מואכלת ולא מוכר ה"נ איכא למעוטי זורע ע"ש וא"כ איך שייך למילף מקרא דעשר תעשר כו' והיתירא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי הא אותן שהן של זריעה אינן טבל כלל מה"ת ונראה דהכא אדרבה כיון דמיירי בדבר שאין זרעו כלה הוי טבל מדאורייתא דרק בדבר שזרעו כלה קרינן ביה ואכלת ולא זורע כיון דאין עומדין לאכילה אין בהם משום טבל כלל אבל בדבר שאין זרעו כלה דלאחר שיזרענה עומד אח"כ ג"כ לאכילה חל עליהם תורת טבל ואיסורא לא זרעי אינשי דאין זורעין טבל

הנה בנדרים שם אבעי לן אי גידולין מעלין את העיקר ופשיט ליה מההיא דליטרא בצלים שתקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה אלמא אותן גידולין מבטלין עיקר ודחינן דילמא לחומרא וכתב הר"ן ז"ל לעולם מדינא לא אתי גידולין ומבטלין עיקר ואדרבה ה"ה כמוהו אלא הכא משום חומרא בעלמא אמרינן דמבטלין ול"ק הא חומרא דאתא לידי קולא הוא דילמא מעשר מן העיקר על הגידולין והוי מן הפטור על החיוב דל"ק כלל דכיון דאין גידולין מבטלין עיקר הו"ל גידולין כעיקר והך ליטרא עיקרה וגידולין פטורי מדינא ע"ש. והנה יש לעיין בשלמא בבצלים משכחת לה מעשר מדינא משום דזרע בצלים פטור מן המעשרות כדאמרינן בשלהי מס' מעשרות שהן מזרעוני גנה שאין נאכלין א"כ הבצלים שגדלו מהן חייבין במעשרות וההיא דליטרא בצלים שתקנה וזרעה כו' לא מיירי בשזרע זרע בצלים רק שזרע בצלים עצמן החייבין במעשרות ותקנה וזרעה אבל בשומים יש לעיין כיון דזרע שומים חייב במעשרות כדאמרינן בירושלמי ושום הוי ג"כ דבר שאין זרעו כלה וכיון דאסור לזרוע את הטבל א"כ איך משכחת לה מעשר שום מדינא כיון דהגידולין הם כהעיקר והן חולין ולא משכחת לה מעשר שום רק אם עבר וזרע טבל וכן לוף דאמרינן בשלהי מעשרות שם דרק זרע לוף העליון פטור מן המעשרות דהיינו לוף שוטה אבל שאר לוף הזרע חייב במעשרות כמ"ש הר"ש ז"ל שם מהירושלמי ולוף הוי ג"כ אין זרעו כלה וא"כ לא משכחת לה מעשר לוף מדינא רק בזרע באיסור וצ"ע בזה

ב) גמר מלאכתן למעשרות אמרינן התבואה משימרח היינו שידוש ויזרה ויעמיד כרי ויחליקנו ברחת דבעינן תרתי שידוש ויזרה ויסיר המוץ היינו מלאכת גופן ובעינן ג"כ גורן וזהו העמדת כרי דגורן הוא אסיפה וכדאמרינן בפ' הפועלים מדכתיב כי קיבצם כעמיר גורנה ואם עשה מהם כרי קודם שידוש ויזרה לא מהני כיון דמחוסר מעשה בגופם והנה זה דדישה וזרייה מעכב בגמר מלאכה למעשר ולא שאר מלאכות כגון טחינה והרקדה הוא משום דדגן כתיב היינו מידי דמדגן וזהו דישה וזרייה דהיינו הסרת הפסולת שינקה מן המוץ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תרומות (ה"ה) מאימתי תורמין את הגורן משיברור כו' וכן בשאר דברים מצינו כן דהסרת הפסולת זהו גמר מלאכתן כגון הקשואין משיפקסו והאבטיחים משישלק היינו שיסיר השער שלהם דזה חשיב כמו מוץ וכן בקטניות משיכבור היינו שיסיר העפרורית שהן הפסולת וכן ביין בעינן משיקפה או משישלה בחביות ופי' רש"י ז"ל בב"מ (צ"ד) משיקפיא החרצנים עפ"י הבור ונוטל הזגין ומשליכן ע"ש דזהו חשיב כמו מוץ דמשליך הפסולת וכן משישלה בחביות פי' רש"י ז"ל משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרים קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן ע"ש דזהו חשיב להן פסולת הנה אמרינן דקשואין אם אינו עתיד לפקס משיעמוד ערימה והטעם משום דהוי כמו מכניס שבלין למלילות דהוי גורן אף שלא דש ולא זרה כדאמרינן בביצה (י"ג) דכיון דאינו עומד לזורן אינו מעכב והכנסתן הוי גורן ואף לריב"י דפטור התם במכניס שבלין למלילות כתב רש"י ז"ל דעל דגן קפיד רחמנא אבל בשאר דברים כל שאינו עומד לברר הפסולת אינו מעכב. והנה יש לעיין בתאנים ועתיד לעשות מהן גרוגרות או ענבים לעשות מהן צמוקים דאמרינן דלא נגמרו למעשר עד שיבשו הא א"צ להסיר הפסולת רק שרוצה לייבשן ואמאי חשיב לא נגמרה מלאכתן קודם שיבשו מ"ש בתבואה שמחוסרת טחינה והרקדה שהרי אין דעתו למלילות ומ"מ אין מעכבין ומ"ש מחוסר טחינה ממחוסר ליבשן ולא עוד שבתאנים ועתיד לעשותן גרוגרות אף עתה הם אוכל גמור ומ"מ בדעתו לייבשן חשיב לא נגמרה מלאכתן ותבואה אינה ראויה קודם טחינה והרקדה והנה נראה היה לחלק דאדרבה דבתאנים וענבים כיון דעתה הם אוכל גמור וכשמייבשן בינתים אין ראוין לאכילה דאדחו מאכילה ומש"ה הן מוקצין לענין שבת וחוזרין אח"כ ונראין כשמתיבשין כל צרכן א"כ חשיב