מקדש דוד חלק ד קנו

להיות התשלומין להיות שוין נ' ואף אי לפי דמים משלם דל"ש הכא שמין בית סאה באותה שדה דזה דוקא בחיוב מזיק דגילתה תורה אבל באוכל תרומה איכא דין תשלומין בפ"ע מדין אוכל תרומה ובזה לא גילתה תורה שיהיו שמין ע"ג שדה אחר

כתב רש"י ז"ל גיטין (נ"ד) על ההיא דאכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים לרבנן דבין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים כו' דמדאורייתא תשלומיו תשלומין דלפי מידה משלם וזה דקנסוהו הוא משום דנתכוין להפסיד כהן ע"ש. והנה לפ"ז באוכל תרומת עצמו דל"ש הפסד כהן יכול אף לכתחילה לשלם חולין טמאים אך ביבמות (צ') על הא דאמרינן דמדאורייתא תשלומיו תשלומין כתב רש"י ז"ל דחולין טמאים נמי ראויין להיות קדש כדר' אילעי כו' היינו דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה וכיון דשייך דר' אילעי בתשלומי תרומה א"כ לכתחילה אסור לשלם מן הרעה על היפה ודין מן הרעה על היפה אין זה משום הפסד כהן דאף אם המפריש בעצמו הוא כהן אסור ג"כ להפריש מן הרעה וא"כ אף באוכל תרומת עצמו אסור להפריש חולין טמאים

הנה למ"ד לפי מידה משלם יש לחקור באכל פת של תרומה ושילם חטים איך משערין המידה כשהוא פת או כשהן חטים ואפשר דתלי בפלוגתא במנחות אי כמות שהן משערין או כמו שהיו קודם משערין אך אפשר דל"ד דהתם דבעינן שיעור עשרון או כזית כל שיעור משערין כמו שהן עכשיו אפילו תפח אבל הכא דמשלם לפי מידה היינו דמה שמשלם יהא שוה במידה למה שאכל בעינן שיהיו שוין לגמרי והחטים שמשלם צריך שיהיו כ"כ כשיעשה מהן פת יהיו שוין למה שאכל הנה אמרינן בירושלמי תרומות (פ"ו ה"ג) בזר שאכל בכורים דאם אכל ענבים משלם יין זיתים משלם שמן ע"ש ויש לחקור איך משערין המדה אי כשיעור השמן שיש בהזיתים שאכל או כשיעור כל האוכל דבעלמא במפריש שמן על הזיתים איכא פלוגתא דרבי ורשב"ג אי מפריש לפי השמן או לפי האוכל או אפשר דהכא שאני: סימן נו. מעשרות

גרסינן כל שהוא אוכל ונשמר כו' חייב במעשרות ואיכא בזה פלוגתא דרבוותי דדעת רש"י ז"ל והתוס' ועוד דרק דגן תירוש ויצהר מחויבין מה"ת אבל הרמב"ם ז"ל כתב רפ"ב דתרומות כל אוכל אדם הנשמר וגידולו מן הארץ חייב בתרומה כו' שנאמר ראשית דגנך תירושך אד יוה יש עאהר מאכל בני אדם כי' מן הארץ כל בעלים ברן אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות וכתב שם (ת"י) הירקות אעפ"י שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן כו' וכן נראה לי שה"ה בתרומה שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך כל הדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם פירות ע"ש היינו דשאר פירות ילפינן מדגן תירוש ויצהר די מה להן חייב במעשרות מה"ת ונראה דאף להרמב"ם איו אין לוקין על מע"ש של שאר פירות חוץ לירושלים שכתב הרמב"ם ז"ל הל' מע"ש (פ"ב ה"ה) כל האוכל כזית מע"ש כו' חוץ לחומת ירושלים לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ולוקה על כל אחד ואחד בפ"ע לפיכך אם אכלן שלשתן חוץ לחומה לוקה ג' מלקיות כו' ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למה פרטן הכתוב לחייב על כל אחד ואחד בפ"ע ע"ש א"כ כיון שמיוחד לאו על דגן בפ"ע על תירוש בפ"ע ועל יצהר בפ"ע איך אפשר לחייב על שאר פירות שאינם דגן תירוש ויצהר הא עלייהו ליכא לאו כיון דמיוחד לאו על כל מין ומין הנה המפרשים ז"ל הביאו ראיה להרמב"ם ז"ל דתרומת פירות הוא מדאורייתא מההיא דמכות (י"ט) דכהן שעלה בידו תאנה של טבל כוז דאמרינן התם דלוקה ומוכח שהוא מדאורייתא ולשיטת התוס' תי' דהאי לוקה מכת מרדות מדרבנן וכמ"ש תוס' בכורות (נ"ד) והנה אף להרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל כן דהא אמרינן שם דלוקה אף משום מע"ש חוץ לחומה וזה ליכא בשאר פירות וע"כ הוא רק מכת מרדות מדרבנן וא"כ ליכא ראיה מהתם להרמב"ם ז"ל

הנה מ"ש הרמב"ם ז"ל דמעשר פירות הוא מדאורייתא כתבו המפרשים ז"ל דמקורו מהירושלמי ריש מעשרות דאמרינן שם עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אי"ל אלא תבואה קיטנית מנין ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ פרי העץ לרבות כל פירות האילן יכול שאני מרבה מרובי שיטה וצלמונה כו' ת"ל מפרי העץ ולא כל פירות האילן ירקות מניין איסי ב"י אומר המעשרות לירקות מדבריהם ע"ש וס"ל להרמב"ם ז"ל שהוא דרשא גמורה. והנה יש לעיין על הירושלמי איך מרבינן זרע שום הא שום הוא ירק ומעשר ירק אינו אלא מדרבנן וכן זה דממעטין זרע בצלים וזרע כרישין משום שאינן נאכלים תי"ל דבצלים הם ירק וכן כרישין הן מירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח ול"ל קרא למעט ונראה דיש ב' גדרים בירק יש ירק במין כגון הקשואין והדלועין והאבטיחים כו' וכן זרעים במין והרמב"ם ז"ל ספ"א דכלאים ביאר איזה הם זרעים ואיזה הם ירקות ע"ש ויש ירק וזרע הפרטי דבכל מין יש ירק וזרע וכמו בכוסבר דאמרינן פ"ד דמעשרות כסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשר זרע וירק וכן השבת מתעשר זרע וירק וזירין [ועיין בר"מ ובר"ש ז"ל שם] ואף בשעורים שהם תבואה שייך ירק כדאמרינן בעירובין (כ"ח) דשעורים שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור ע"ש. והנה זה דאמרינן דמעשר ירק מדרבנן אין ז במין רק הירק שבכל מין פטור מדאורייתא והזרע שבכל דבר אף בירק חייב ומש"ה זרע שומים חייב מה"ת וזרע בצלים וזרע כרישין פטורין רק משום דאין ראוין לאכילה דהזרע שבכל דבר הם בכלל זרעים למעשר ולא בכלל ירקות

כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דמע"ש דפול המצרי שהביא שליש לפני ר"ה זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר להבא זרעו לזרע ולירק מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ע"ש ויש לעיין כיון דהזרע חייב מה"ת והירק מדרבנן איך מעשר מזה ע"ז אך זה ל"ק דכמו לענין אי אזלינן בתר לקיטה אמרינן דזרעו לזרע מתעשר לשעבר כדין זרעים ואם זרען לירק מתעשר להבא כדין ירקות ומ"מ בזרען לזרע ולירק חשיבי כאחת לסדר שנתן דמתעשרין מזה ע"ז ה"נ חשיבי כאחת לחיובן במעשר

והנה נראה עוד לומר דשומים ובצלים עצמן אף שהן בכלל ירקות מ"מ לענין מעשרות חייבין הן מה"ת וכמו לענין פאה דירק פטור מן הפאה ומ"מ שומים ובצלים חייבין כדאמרינן בחולין (קל"ז) וכתב רש"י ז"ל שם דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומים ובצלים מכניסן לקיום ע"ש ולענין מעשר