מקדש דוד חלק ד קנה

בה ש"פ דאיכא מעילה גמורה להקדש כח הקדש מכריע וצריך לשלם להקדש ויצא בו ידי תשלומי תרומה כיון שעשה התשלומין כדינם ומתקדשין. אך אם אין בו ש"פ דליכא מעילה גמורה רק שחייב מדין ואשר חטא מן הקודש כו' לרבות פחות מש"פ להישבון אז החיוב לכהן מכריע יותר וצריך לשלם להכהן

הנה תוס' כתובות (ל' ע"ב) כתבו באוכל תרומת עצמו דמפריש קרן לעצמו וחומש לכל כהן שירצה ע"ש היינו דהחומש צריך ליתן מתנת חנם ואינו רשאי ליקח דמים מן השבט דאי רשאי ליטול דמים מה בין קרן לחומש דאף הקרן דמפריש לעצמו ג"כ ע"כ מוכר לכהנים בדמי תרומה דהא זר הוא אך הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י הכ"ב בנפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה דמשלם קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים ע"ש היינו דאף בעד החומש רשאי ליטול דמים ונראה דתוס' והרמב"ם ז"ל בזה פליגי דלהתוס' ליכא דין מיוחד באוכל תרומת עצמו רק כיון דקי"ל דהאוכל תרומה משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה א"כ באוכל תרומת עצמו הקרן משלם לעצמו שהוא הבעלים ואף שהוא זר אבל החומש כיוו דחלוק הוא מדין קרן דאינו משלם לבעלים אלא משלם לכל כהן שירצה ה"נ באוכל תרומת עצמו משלם לכהן ולא לעצמו שהרי אינו כהן ואין החומש שייך לבעלים אלא לכהן והרמב"ם ז"ל ס"ל דהאוכל תרומת עצמו דין אחר לגמרי דל"ש ביה תשלומין כלל וליכא רק הפרשה ונתינה לכהן כדי שיתקדש ורשאי ליטול דמים מן השבט בין על הקרן בין על החומש

כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הי"ח כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים כו' ועמדו על הרמב"ם ז"ל מנ"ל דאף אוכל במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים ונראה דטעם הרמב"ם ז"ל דאמרינן בירושלמי (פ"ז ה"א) דהחומש כפרה אבל הקרן הוא קנס ומייתי ראיה דקרן קנס הוא מדאמרינן באוכל תרומה דאינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים אלו ממה שאכל היה משלם יאות כו' היינו מדמשלם יותר ממה שהזיק שאכל תרומה ומשלם חולין קנס הוא ע"ש וא"כ כיון דקנס הוא כ"ש במזיד דשייך למקנסיה ורק מן החומש פטור לפי שהחומש כפרה דל"ש במזיד וגם התשלומין אין נעשין תרומה במזיד דזה ל"ש אל הקנס מה שנעשין אח"כ תרומה וזה תלוי בחומש דכל המשלם את החומש התשלומין תרומה כדאמרינן במתני' עוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הי"ב בת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ולא את החומש האשה שהיתה אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך או גרשך וכן העבד שהיה אוכל וא"ל מת רבך כו' וכן כהן שהיה אוכל ונודע לו שהוא ב"ג אז ב"ח ה"א משלמין הקרן בלבד ואם היתה תרומת חמץ והיה עה"פ ה"א פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול כו' וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל מפרש זה דר' יהושע פוטר הוא רק מחומש ואם היה בעה"פ כיון דזמנה בהול פטור אף מקרן וכתב שם דההיא דפסחים בהיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח כו' ואיכא התם ב' תירוצי חדא בתרומה עה"פ דזמנה בהול א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה ורחמנא אכשריה דכתיב ברך ה' חילו כו' וס"ל להרמב"ם ז"ל דלא פליגי הנך לישני דבתרומה עה"פ פטור לגמרי משום דזמנה בהול ושאר הימים כיון דאכילת תרומה אקרי עבודה ורחמנא אכשרה בדיעבד אינם כזרים לה ולכך פטור מן החומש מידי דהוי אבת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה דפטרי לה מחומש מטעם דאינה כזר ומ"מ חייבת היא בקרן דחומש הוא דתלי' רחמנא בזר גמור אבל הקרן חייב כל היכא דאינו כהן גמור ואינו ראוי לאוכלו ע"ש וע"כ מיירי הכא באופן דליכא קרן מטעם מזיק דא"כ אפילו אם היה כהן גמור אם אוכל משל אחר משלם את הקרן רק מיירי באוכל תרומת עצמו א"נ קודם שבא ליד כהן דליכא חיוב קרן אלא משום אוכל תרומה ובזה איכא נפקותא בין אם הוא כהן גמור שראוי לאוכלו ובין אם אינו כהן גמור ובזמנו בהול לא נו בהול ונראה דטעם הרמב"ם ז"ל הוא עפ"י הירושלמי דהחומש הוא כפרה והקרן הוא קנס וא"כ באוכלת בתרומה ונודע לה שמת בעלה וכן עבד שאוכל בתרומה ונודע לו שמת רבו זה הפטור הוא רק בכפרה אבל קרן שהוא קנס ואיכא אף במזיד שמשלם חולין מתוקנים משלם אף כאן חוץ מזמנו בהול שהוא אונס גמור ל"ש למקנסיה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הכ"ו הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד שהחומש שהוא חייב בו משום תרומה יצא ידי גזילו שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד ע"ש והוא מהירושלמי והנה יש לחקור דהא אמרינן דהאוכל תרומה משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה הכא דבחומש של תרומה יוצא ידי גזילו צריך לשלם החומש דוקא לבעלים כדין חומש של גזילה או אפשר דזה דאינו משלם רק חומש אחד של תרומה הוא כמו דאמרינן בב"ק (ס"ה) דאין חומש של גזילה משתלם במקום שיש כפל דנפקא לן מראשו וחמישיתו כו' ה"נ מפקינן מונתן לכהן את הקדש דאינו חייב אלא בחומש של קדש לבד היינו דהיכא דאיכא חומש של קדש ליכא חומש של גזילה כלל ולפ"ז יכול לשלם החומש לכל כהן שירצה כשאר אוכל תרומה

הביא המל"מ בשם הר"ש ז"ל דלמ"ד דמשלם לפי דמים היינו שהחולין שמשלם יהיו שוין לאחר שנעשו תרומה כהתרומה שאכל ובשם התוי"ט הביא שם שיהיו שוין כשהן חולין כמו התרומה שאכל והקשו המפרשים ז"ל הא לא גרע ממזיק ואמאי משלם פחות ממה שהזיק אך נראה דאף במזיק כן דלעולם כשמשלם בעד מה שהזיק לא בעינן שהניזק יקבל כמה שהזיק אלא שהמזיק ישלם כמה שהזיק דאינו מחויב לשלם יותר ממה שהזיק אך לא משכחת לה שהמזיק ישלם יותר והניזק יקבל פחות אלא בתשלומי תרומה שזה משלם חולין וזה מקבל תרומה אך זה דוקא למ"ד מתנתו מקדשתו א"כ זה משלם חולין אבל למ"ד הפרשתו מקדשתו דכבר נעשו תרומה קודם התשלומין ודאי דצריך לשלם שיהא שוה התרומה שמשלם כהתרומה שאכל

כתבו התוס' יבמות (צ') באכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דמדאורייתא תשלומיו תשלומין והקשו למ"ד לפי דמים משלם הא אין שוים כהתרומה שאכל ותי' דמיירי דמשלם חולין טמאים כ"כ דכשנעשין תרומה טמאה יהיו שוים כהתרומה טהורה שאכל וכתבו דמ"מ קנסינן ליה כשמשלם במזיד אעפ"י ששוים כדמי תרומה משום דמשלם מידי דלא קפצי עליה זביני ע"ש והנה יש לעיין אמאי לא ישלם לכתחילה כן כיון דמשלם לפי דמים דהא מזיק ממונו ש"ח יכול לשלם לכתחילה אף סובין ולא מפלגינן בין אם הזיק מידי דלא קפצי עליה זביני או מידי בקפצי עליה זביני ונראה מזה דאף אי לפי דמים משלם מ"מ תורת הדמים של אוכל תרומה אינו כשאר מזיק בעלמא כי יש תורת דמים מיוחד באוכל. תרומה וצריכים להיות שוים לא רק בשוויהן כ"א גם בקפצי עליה זביני ובתשלומי תרומה ליכא קרא דישיב לרבות אפילו סובין. הנה אמרינן בפ' השואל האי מאן דגזל חביצא דתמרי אגב הדדי מזדבני בנ' נכי חדא חדא חדא מזדבני בנ' להקדש משלם נ' להדיוט משלם נ' נכי חדא ומקשינן אמאי נימא אנא חדא חדא מזבנא ליה ואמרינן משום דשמין בית סאה באותה שדה ע"ש ונראה דאם היתה של תרומה ואכלה זר למ"ד דמשלמין ממין על שאינו מינו צריכים