מקדש דוד חלק ד קנד

איסורא כלל דליכא הפקעה ממעשרות דאח"כ יעשר כולו וליכא הפקעה כיון דאם יעשר קודם לא יהיה צריך לעשר לבסוף ומפי' הר"ן והרא"ש ז"ל נראה דאורחייהו דאינשי ליזרע היתירא והיינו אף אי ליכא איסור בזה וע"ז קאי קרא דעשר תעשר וא"כ אין ראיה מזה דאסור לזרוע טבל בדבר שאין זרעו כלה

יא) האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש מן החולין מתוקנים והם נעשין תרומה דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש והקשו המ"ר ותוס' א"ש אמאי אינו משלם מן הטבל הא ראוי להיות קדש וכתב המ"ר דזה דאינו משלם מן הטבל הוא רק משום דאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן דאסור למכור את הטבל ע"ש ולפ"ז מה דאינו משלם מן הטבל הוא רק מדרבנן ודוחק ונראה שהוא מדאורייתא והטעם משום דטבל גופא אקרי קדש כדאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל מע"ש (פ"ה מ"ח) דטבל חייב בביעור דכתיב בערתי הקדש מן הבית ר"ז בשם שמואל יאות הוא אומר שטבל קרוי קדש ע"ש ובתשלומי תרומה בעינן דבר הראוי להיות קדש ולא שעכשיו קדש וכמו דאין משלמין ממע"ש והקדש שלא נפדו

בירושלמי (פ"ו ה"א) על ההיא דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל אמרינן כשלא הפריש הפריש ואח"כ מחל פלוגתא דרבי וראב"ש דתני ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדש כו' דברי רבי ראב"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו ע"ש. והנה שמעינן מזה דרק מה שהוא צורך קידוש א"י למחול דאם הפרשתו מקדשתו הנתינה יכול למחול עוד אמרינן שם גזל תרומה משל אבי אמו כהן ר"י אמר משלם לשבט רשב"ל אמר משלם לעצמו ואמרינן שם ר"י כרבי דאמר מתנתו מקדשתו ורשב"ל כראב"ש ודחינן דרשב"ל אף כרבי דרק בדבר שזקוק ליתן לכהן מתנתו מקדשתו אבל בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן אף רבי מודה דהפרשתו מקדשתו ע"ש והרמב"ם ז"ל פ"י הכ"ב כתב גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח"כ מת אבי אמו אינו משלם לעצמו אלא ליורש אחר היינו דפסק כר"י כמ"ש הכ"מ והרדב"ז ז"ל והיינו דפסק כרבי דמתנתו מקדשתו ואף בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן כר"י עוד כתב שם הרמב"ם ז"ל וכן אם נפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה ובע"ח שגבה תרומה בחובו והאשה בכתובתה ואכלוה משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים כו' וכתב הרדב"ז ז"ל דמש"ה ברישא בגזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח"כ מת אבי אמו דאינו נוטל דמים מן השבט הוא משום דבשעה שאכל לא היה שלו ע"ש וע"כ אם יטול דמים מן השבט לא תתקדש התרומה דמה שמת אח"כ אבי אמו הוי כמחילה וכל שאינו צורך הקידוש מהני מחילה כדמוכח מהירושלמי ובסיפא באכל לאחר שכבר הוא שלו דנוטל דמים מן השבט ומתקדש בזה ואע"ג דפסק כר"י דמתנתו מקדשתו אף בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן צ"ל דאזלינן בתר שעת אכילה וכל דבשעת אכילה היה בר תשלומין נעשה הדין שאינו מתקדש אא"כ יעשה תשלומין מעליא בלא נטילת דמים מן השבט ואם יטול דמים לא יתקדש אבל כשאכל כשהוא שלו מעיקרא חל הדין שיתקדש בלא תשלומין ונראה לומר דאף כשאוכל תרומה של עצמו אף דנוטל דמים מן השבט מ"מ אינו מתקדש עד שיבוא ליד כהן וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים כו' ומה לשון משלמין כשהכהן נותן להם דמים ואין כאן תשלומין כלל אלא הפרשתן מקדשתן והיה צ"ל ומוכרין אותן לכהנים כשאר ישראל שי"ל תרומה שמוכרה לכהנים מפני שאסורה לזרים ונראה מזה שהוא מדין תשלומין ואינו מתקדש עד שיבוא ליד כהן כיון דקי"ל מתנתו מקדשתו מיהו אם בשעת אכילה היה אינו שלו חל הדין שלא יתקדש אלא בתשלומין מעליא בלא נתינת דמים אבל כשהוא שלו דל"ש תשלומין חל הדין דנתינת התרומה בעצמה ליד כהן מקדשתו הנה אמרינן בירושלמי שם בההיא דאכל תרומת ע"ה דמשלם לכהן חבר ונוטל דמים ונותן לע"ה ואמרינן דאתיא כמ"ד הפרשתו מקדשתו ודחינן דאתיא אף כמ"ד מתנתו מקדשתו במזכה לו ע"י אחר ופי' הרי"ט אלגאזי דהוקשה להירושלמי כיון דמתנתו מקדשתו אינו מתקדש רק במתנה גמורה בלא נטילת דמים וכאן הוא נוטל דמים מכהן החבר ומש"ה אמרינן דמזכה לו עי' אחר לכהן ע"ה ואח"כ נותנה לחבר ונוטל דמיו ע"ש אך לפ"ז הוא רק התם כיון דבר תשלומין הוא אינו מתקדש עד שיעשה תשלומין גמורין בלא נטילת דמים עוד י"ל להירושלמי דהוקשה לו כיון דמתנתו מקדשתו לא נתקדש רק בנותן למי שהוא חייב לו וכאן הוא נותן לאחר ומש"ה בעינן שיזכה לו ע"י אחר

אמרינן בפ"ו מ"ב בת ישראל שאכלה בתרומה ואח"כ נישאת לכהן אי תרומה שלא זכה בה כהן אכלה כו' והקשה הרש"ש ז"ל וכן בס' טעם המלך דמשמע דאיכא תשלומין אף בתרומה שלא בא ליד כהן הא אמרינן המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ע"ש ונראה דודאי איכא דין תשלומין באכל תרומה אף היכא דבעלמא ליכא דין תשלומין דהא אוכל כזית אעפ"י שאי"ב ש"פ משלם קרן וחומש ואף דליכא תשלומין בעלמא בפחות מפרוטה דבאכל תרומה ריבתה תורה תשלומין מדין אוכל תרומה וה"נ בממון שאי"ל תובעין דהא פחות מפרוטה ג"כ אי"ל תובעין שא"י לתבוע בב"ד פחות מפרוטה חוץ מאוכל תרומת עצמו דבזה לא שייך כלל תשלומין כשהן של עצמו

והנה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דאמרינן ביבמות (צ"ט) דאין משלמין קרן וחומש כתבו התוס' ומ"מ צריכים להפריש משום כפרה וכתב המל"מ דכן להרמב"ם ז"ל כן בכל ספיקות דצריכים להפריש משום ספק ע"ש ויש לעיין כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק דמתנתו מקדשתו מה מועיל במה שמפריש וצ"ל כיון דמספק אינו בר תשלומין הוי כאוכל תרומת עצמו דההפרשה והנתינה לכהן מקדשתן ורשאים ליטול דמים מן השבט ול"ד לפחות מפרוטה ולממון שאי"ל תובעין שלזה ריבתה תורה תשלומין

כתב הרמב"ם ז"ל פי"א הכ"ד היתה התרומה הקדש לב"ה וגנבה ואכלה אינו משלם תשלומי כפל דאין ת"כ בהקדש אבל משלם קרן וב' חומשים חומש משום אוכל תרומה וחומש משום שנהנה מן ההקדש ולמי משלם אם היה בה כזית ואין בה שוה פרוטה משלם לכהנים ואם יש בה ש"פ בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש ע"ש ואיכא למידק באכל כזית ואי"ב ש"פ דמשלם לכהנים הא ל"ש זה לכהנים כלל שהרי של הקדש הוא ואי בעינן דוקא תשלומין לכהנים ואם לא אינו יוצא ידי כפרתו כי יש בה ש"פ דמשלם להקדש במה יצא ידי אכילת תרומה כיון דאינו משלם לכהנים ועוד מ"ש כי יש בה ש"פ דמשלם להקדש משום מעילה כי אין בה ש"פ נמי לשלם להקדש דהא אמרינן בב"מ (נ"ה) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות מש"פ להישבון ונראה דבאוכל תרומה ריבתה תורה תשלומין מדין אוכל תרומה דהא יש בה כזית ואין בה ש"פ וכן קודם שבא ליד כהן איכא חיוב תשלומין ואף דבעלמא ליכא חיוב תשלומין בכה"ג ולמי זיכתה התורה התשלומין לכהנים ואם יש חיוב תשלומין אחר על התרומה שאינו לכהנים כגון אכל תרומת הקדש לא חייבה תורה בב' קרנים דל"ש כפל בזה ורק ב' חומשים איכא משום אוכל תרומה ומשום נהנה מן ההקדש ולמי משלם הקרן זה תלוי איזה חיוב מכריע יותר דאיכא חיוב לכהנים מדין ונתן לכהן את הקודש ואיכא חיוב להקדש א"כ אם יש