מקדש דוד חלק ד קנב

מדברי התוס' בגיטין שם שכתבו שנותן כל המעשרות ללוי הא התם ע"כ נוטל דמים מן השבט דבנותן ב' המעשרות ללוי דעכ"פ אחת מהן אינו מעשר נוטל דמים מן השבט דהא בפ"ג בתרומות בתורם חבית של יין ונמצא של חומץ וספק אם משתרמה החמיצה דתרומה ויחזור ויתרום ואמרינן בירושלמי דהכהן נותן לו דמי אחת מהן כיון דודאי אחת מהן אינה תרומה וא"כ בשלמא התם צריך לתת שתיהן לכהן משום דתרומה אסור לזרים אבל הכא במעשר למה צריך כלל לתת שתיהן ללוי וע"כ לקיים מצות נתינה ואף דנוטל דמי אחת מהן מהלוי מ"מ צריך ליתן שניהם ללוי דצריך לקיים מספק מצות נתינה שהוא על גוף המעשר

אמרינן בבכורות (כ"ז) דתרומות חו"ל אין בו משום כהן המסייע בבית הגרנות ר"ח יהיב ליה לשמעיה וכתב הרגמ"ה ז"ל שהיה נותן לו בשכרו והיינו דרשאי ליקח דמים מהכהן והנה דברי הרגמ"ה ז"ל הוא מהירושלמי (דמאי פ"ג ה"ד) דאמרינן שם דתרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט ע"ש. והנה יש לעיין אי בתרומת חו"ל ליכא מצות נתינה איך אמרינן דעמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית וכיון דנוטל דמים מה שייך שיסמכו עליהן עניים וצ"ל דמ"ע שאני בזה מתרומה ואף בתרומה נוטל דמים במ"ע אף בחו"ל איכא מצות נתינה גמורה דכל התקנה היתה כדי שיסמכו עליהם עניים אך עדיין יש לעיין דאמרינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואמרינן בירושלמי דהטעם שלא יצאו כהני א"י לחו"ל להביא תרומתן ויטמאו בטומאת חו"ל ומה משתכרים שיצאו לחו"ל כיון דתרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט

י) נקטינן בכמה דוכתי דגדולי תרומה תרומה ואמרינן בתרומת רפ"ט הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים אם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים ובפשתן מזיד יופך ובפה"מ כתב שם דשוגג יופך היינו דרשאי להפוך ובמזיד חייב להניחן ולקיימן ובפשתן דבמזיד יופך הוא קנס שקנסו שלא יהנה בעציו שלא יאמר שרק הזרע לבד אסור אבל העצים מותרין אבל בחבורו פי"א דתרומות שיטה אחרת לו וכתב שם ה"כ הזורע את התרומה בשוגג יהפך במזיד יקיים הביאה שליש בין במזיד בין בשוגג יקיים ואם היה פשתן אפילו הביאה שליש ואפילו במזיד יהפך קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו וכתב עוד שם הכ"ב גידולי גדולין חולין כו' וכן הזורע פשתן של תרומה הגידולין מותרין לזרים ע"ש ולא כמ"ש בפה"מ דאף העצים אסורים וכאן כתב אדרבה דאף הזרע מותר בפשתן ובתוס' א"ש הקשה עליו א"כ למה כתב דבפשתן קנס הוא שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו הא אף הזרע מותר ע"ש ונראה שיטת הרמב"ם ז"ל בחיבורו הוא דבשוגג יפך היינו דחייב להפוך וכשיטת הר"ש ז"ל שם וזהו הקנס של שוגג ובמזיד וכן בהבאת שליש דיקיים הקנס שלו מה שהגידילין תרומה ובפשתן לעולם הקנס שלו שיופך ולא שיהו הגידולין תרומה משום דבפשתן עיקר הזריעה בשביל הקסמין ולא בשביל הזרע וכמ"ש הר"ש ז"ל שם ואי נימא שהגידולין יהיו תרומה אין זה קנס כיון דעיקר הזריעה בשביל הקסמין ועל הקסמין ל"ש שיהיו תרומה וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות מעציו ומש"ה בפשתן הקנס הוא לעולם שיופך וזהו הטעם הגידולין של פשתן מותרים לגמרי דבפשתן הקנס הוא שייפך ולא שיהו הגידולין תרומה וז"ש הרמב"ם ז"ל שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו הוא בא ליתן טעם אמאי בפשתן הקנס שיופך ולא שיהיו הגידולין תרומה דאם יהיה הקנס שיהיו הגידולין תרומה אכתי יזרע כדי ליהנות בעצוו אבל עכשיו שקנס הוא שיופך אף הזרע מותר

הנה הרדב"ז ז"ל כתב שם בטעם הרמב"ם ז"ל דבפשתן הגידולין חולין משום דזרע פשתן הוא מזרעוני גנה שאין נאכלין דאין חייבין בתרומה אלא מדרבנן ולא גזרו על גידוליהן ובתוס' א"ש הקשה עליו הא ע"כ פשתן אף דחשבינן לה בב"ב לזרעוני גנה שאין נאכלין מ"מ ע"כ יש חילוק בין פשתן לשאר זרעוני גנה שאין נאכלין דזרעוני גנה שאין נאכלין פטורים לגמרי מן המעשרות כדאמרינן בשלהי מס' מעשרות וזרע פשתן חייב במעשרות ועוד מ"ש הרדב"ז ז"ל לפי שאין חייבין בתרומה רק מדרבנן לא גזרו על הגידולין מאי שנא מכל תרומת ירק שהוא מדרבנן ע"ש. והנה קושיתו האחרונה דמ"ש מכל תרומת ירק מדרבנן נראה דודאי להרמב"ם ז"ל בכל ירק ליכא דין גידולי תרומה שהרי כתב שם דזרעוני גנה שאין נאכלין גידוליהן מותרין וכדאמרינן בשלהי מעשרות דכל זרעוני גנה שאין נאכלין אעפ"י שאביהן תרומה הרי אלו לא יאכלו והנה כל ירקות הן מזרעוני גנה שאין נאכלין כמ"ש הרמב"ם ז"ל ספ"א דכלאים דהזרעונין חלקין לג' חלקים תבואה וקטנית וזרעוני גנה שאין נאכלין וזרעוני גנה שאין נאכלין נחלקים לשנים זרעים וירקות ע"ש וא"כ להרמב"ם ז"ל ליכא דין גידולי תרומה אלא בתבואה וקטניות

והנה בההיא דשלהי מעשרות דזרעוני גנה שאין נאכלין אעפ"י שאביהם תרומה ה"א יאכלו ואעפ"י דאמרינן שם דזרעוני גנה כו' פטורין מן המעשרות וא"כ איך משכחת לה אביהם תרומה כתב הר"ש ז"ל דהיינו כההיא דהעוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהיא גורנו ואם עשאה תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים ע"ש ובפה"מ לא פי' כן וכתב הרש"ש ז"ל שם דבחיבורו חזר לדעת הר"ש ז"ל שם ע"ש היינו שכתב בפי"א הכ"ב וזרעוני גנה שאין נאכלין כגון זרע לפת וצנון אעפ"י שאותו לפת וצנון תרומה גידוליהן מותרין וה"ה חולין לכ"ד ע"ש והיינו שכתב כפי' הר"ש ז"ל דמיירי שהלפת וצנון עצמו היה תרומה ולא הזרע אך נראה דיש חילוק בין הר"ש להרמב"ם ז"ל דהר"ש ז"ל כתב אם היו הלפת והצנון תרומה ונטען לזרע הזרע עצמו נאכל לזרים אך מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דרק הגידולין של אותו הזרע מותרין אבל הזרע עצמו אסור והטעם הוא כי בנוטע לפת וצנון עצמו לזרע הו"ל דבר שאין זרעו כלה ואף דהזרע שגדל מהם אח"כ אינו ראוי לאכילה מ"מ בדבר שאין זרעו כלה הטעם דמתערב מן העיקר בהגידולין כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים וכיון דהלפת וצנון הוא תרומה הזרע היוצא מהם אחר שנטען אסור משום תרומה ורק בזרע אותו הזרע אז הגידולין הם דבר שזרעו כלה ואז אדרבה הגידולין ראוין לאכילה רק כיון שבאו מכח זרעוני גנה שאין נאכלין אין בהם משום גידולי תרומה

והנה הטעם דבזרעוני גנה שאין נאכלין אף שהן תרומה גידוליהן חולין נראה משום דאמרינן בשבת (י"ז) דהטעם דגידולי תרומה תרומה הוא משום גזירה תרומה טמאה ביד כהן וקא משהה לה ואתי לידי תקלה והכא בזרעוני גנה שאין נאכלין ל"ש טעם זה דאין מקבלין טומאה כלל דאין ראוין לאכילה וזהו שהן תרומה הוא רק מכח אביהם שהיו תרומה שנטע לפת או צנון של תרומה ויצא מהם הזרע וכיון דל"ש האי גזירה גידוליהן חולין ונראה דזהו נמי מה דאמרינן בירושלמי (פ"ט ה"א) ר"ב בר גידל בעי זרע תרומת כרשינין זרע תרומת חו"ל א"ל גזירה היא ואין גזירה לגזירה ופי' הפ"מ מפני שתרומת כרשינין ותרומת חו"ל רק מדבריהם ע"ש וקשה מ"ש משאר תרומה דרבנן דבגידוליהן תרומה ונראה פי' הירושלמי כיון דכל הטעם של גידולי תרומה הוא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן ובכרשינין ל"ש האי גזירה דכרשינן כל מעשיהן בטומאה כדאמרינן במע"ש (פ"ד מ"ד) לפי שהן מאכל בהמה א"כ ל"ל למזרעינהו וכן תרומת חו"ל נאכלת בטומאתן דאין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצא